ואז הגיע מאסטר שף

איך קרה שדווקא מאסטר שף הפכה לפצצת רייטינג (41.6%!)? עדי יופה, מנתחת טרנדים, חושבת שהסוד הוא באותנטיות

28/11/2010
עדי יופה קבלו עדכונים מעדי
  • RSS
» הזוכה ב'מאסטר שף', אינה קראבצקי. צילום: יח"צ

כל אתרי האינטרנט חיפשו הבוקר את המילים הנכונות על מנת לתאר את פצצת הרייטינג הקרויה הגמר של מאסטר שף. יותר מ 41% אחוזי צפייה בגמר אמש (ואף יותר בפיק ההכרזה), זה בהחלט שיא שצריך להתייחס אליו ולנסות להבין האם ניתן לשחזר אותו.

פרופסורים לתקשורת לימדו אותי לפני הרבה שנים, ש"אירועי מדיה" זה משהו שעושה רייטינג מטורף (הדבר הבא יהיה החתונה של הנסיך וויליאם וארוסתו קייט), וברור שעל בסיס הנחה זו, לכל תוכנית ריאליטי יש גמר שהוא "אירוע המדיה" שלה. אבל מאסטר שף עקפה את כולן. ומלבד לנסות להבין מדוע דווקא מאסטר שף, נשאלות גם השאלות: האם ניתן לשחזר את המספרים האלה בתוכניות אחרות? והאם ניתן לנבא הצלחה פנומנאלית של תוכנית טלוויזיה?

להיות בבית, להציץ לצרות של אחרים

אני מניחה שהתשובה לכל אלה, נמצאת, גם הפעם, בצד הצרכנים. הפעם, אלו שיושבים בבית עם השלט. מה תופס אותם בתוכנית הזאת יותר מהכל? מה יש בה שמרתק אנשים ומחבר אותם לצפות בלי לברוח לשום מקום? כבר ידוע, שתוכניות ריאליטי מתחברות לצופים בבית: אפשר להציץ על השכן ממול (למשל: האח הגדול), אפשר להפוך להיות כוכב בשלושה חודשים (למשל: כוכב נולד), אפשר לכסוס ציפורניים (למשל: המירוץ למיליון) ובעיקר, אפשר לברוח מתלאות היום לתלאות של מישהו אחר, למשך שעה ויותר. צרות של אחרים מעולם לא נראו טוב יותר.

ואז באה מאסטר שף. והרייטינג לא ראה מספרים כאלה מאז האירוויזיון בערוץ הראשון.

הכל באותנטיות

מה יש בה, במאסטר שף? קראתי הרבה ביקורות הבוקר על הגמר של התוכנית: חלקן התייחסו לאיכויות של השופטים, חלקן התייחסו לענייני עריכה טלוויזיונית. אך בעיניי, סגולתה של מאסטר שף נמצאת (או מסתתרת) דווקא באותנטיות שלה. בתחושה (או בעובדה) שאתה לא צריך להיות טאלנט בהתהוות כדי לבשל כמו שף. אתה לא צריך להיות יפה מדי, לדעת לעמוד על במה, להיוולד עם מתת אל (כמו יכולת שירה או ריקוד או יכולת ספורטיבית), אתה לא צריך לגמור אוניברסיטה, פשוט תהיה מה שאתה. טבעי. זורם. אנושי.

טרנד האותנטיות בהתגלמותו. והטרנד הזה, נשזר כחוט השני לכל אורך התוכנית: עם השופטים, עם ההפקה, עם הקטעים האנושיים המינימום מבויימים. והנה  - עם ישראל מתחבר. ולא זז. עם ישראל מרגיש שגם יכול:
כל סבתא שיודעת לעשות קובות סלק חושבת שהיא יכולה גם. אמהות צועקות על ילדיהן שירשמו אותן לעונה הבאה של התוכנית. טרנד "כל אחד שף", שמנצנץ בארץ בשנים האחרונות  – מעולם לא היה עוצמתי יותר.

אז התשובה היא כן. אפשר לבנות תוכנית טלוויזיה מנצחת, אם מבינים את האיש שיושב בערב מול הטלוויזיה. אם מתחברים לנימים העמוקים שלו. לחלומות הנסתרים שלו. ובעיקר, אם משדרים לו אמינות. אמינות למנה הראשונה, אמינות ולמנה העיקרית ואמינות לקינוח.

>> מתוך הבלוג של עדי יופה




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

  • Miky Rosenblum 29/11/2010

    כן הגמר היה מותח אבל אם בתחילת התכנית חשבתי למה לא נרשמתי בזמן הבנתי שזה לא בשבילי לבשל בלחץ שאחרים יעשו את זה ואני מחכה לצפות בעונה הבאה.

בחזרה למעלה