מפחדים משיימינג? אל תפגעו מינית

עד לאחרונה גברים יכלו להפעיל כוח כלפי נשים בסקס, ואיש לא הפריע להם. ואז הגיע פייסבוק ואיתו השיימינג - וכן, למעשים שלכם יהיו מעתה תוצאות. תתמודדו

03/11/2014
שלומית הברון קבלו עדכונים משלומית הברון
  • RSS

באסה לגברים. עד לא מזמן הם יכלו להתנהג בצורה מגעילה, גובלת בפלילית או ממש פלילית – לנשים שקיימו איתם יחסי מין ו... זה היה נשאר שם. בחדר, בחושך. בינו לבינה.

אם הוא דחף לי את הראש לכיוון הזין שלו ואמרתי ש"אני לא רוצה" והוא המשיך עם מניפולציות על מניפולציות ובסוף בדרך פתלתלה ועקלקלה, החזיק לי קצת ככה את הראש, לא ממש בכוח. רק קצת. חצי בכוח, עד שנכנעתי – הסיפור בדרך כלל היה נשאר בינו לביני.

לא בטוח שהייתי מבינה למה אני מרגישה חרא. לא בטוח שהייתי מבינה למה פתאום אני נגעלת ממציצות. לא בטוח שהייתי מבינה למה אני חשה ברגשות כל כך סותרים לגבר שבסך הכול אני מחבבת ואולי יש בינינו משהו, אולי בדיוק התחלנו לצאת, אולי אני מאוהבת בו, אולי אנחנו בהתחלה של זוגיות.

רוב הסיכויים שלא הייתי אומרת אפילו לעצמי בשקט בחושך, שזו אלימות. לא הייתי רוצה לחשוב על עצמי כמי שחוותה אלימות מינית. עדיף לא לחשוב שחוויתי אלימות. שזה על גבול הפלילי, או ממש פלילי. עדיף להגיד לעצמי שאני סתומה, טיפשה ונאיבית, שהייתי צריכה להגיד "לא" יותר פעמים, יותר חזק, יותר בכוח, יותר בהתנגדות. סביר יותר להניח שהייתי אומרת לעצמי שזה לא כזה נורא, דוחקת את הרגשות הרעים והקשים שיש לי למטה לתחתית הבטן ולא מבינה למה אני בוכה כמו ילדה קטנה. מה הסיפור?! מה כבר קרה לי שאני מגיבה ככה?! אני כנראה באמת היסטרית / מגזימה / משוגעת כמו שאומרים לי.

ואז הגיע פייסבוק. ונשים התחברו בקבוצות גדולות. לא עוד רק אני והחברות שלי, אלא אני והחברות שלי והחברות של החברות שלי ופתאום קהילה נשית שלמה של כמה אלפי נשים שמספרת את אותו הסיפור. וואלה, מסתבר שלא רק לי דחפו את הראש, גם לה, גם להיא. גם לזאתי. גם היום, גם אתמול, גם לפני 10 שנה ומסתבר שגם לפני 20 שנה. פתאום נשים מגלות ש"האישי הוא הפוליטי", כי אם זה קורה לי ולך, לחברות שלי, לאחותי, לאימא שלי, לדודה שלי, למורה שלי ולמדריכה שלי, לרופאת השיניים שלי ונהגת האוטובוס שלי, אם זה קורה לכולנו – אז זה לא בגלל איך שאני התנהגתי, זה לא בגלל שלא אמרתי חזק ממש "לא", זה בגלל שהוא התעקש לא לשמוע את ה"לא" שלי. הוא הרשה לעצמו לא לשמוע את ה"לא".

shamecar311

הוא הרשה לעצמו לא לשמוע  את ה"לא" שאמרתי בפה ולא להרגיש את ה-"לא" שאמרתי בשפת הגוף שלי. הוא התעלם מחוסר הנוחות שאני משדרת. מהקיפאון. הוא הרשה לעצמו להתנהג כמו חרא, הוא הרשה לעצמו להפעיל כל סוג של מניפולציה כדי להשיג מציצה. הוא הרשה לעצמו את זה שוב ושוב עוד ועוד ובטח לא רק איתי אלא עם כל אישה שהייתה איתו במיטה. הוא הרשה לעצמו להפעיל קצת כוח. לא הרבה, קצת – הוא הרי לא אנס, הוא לא כופה את עצמו בכוח על נשים, ממש לא! הוא רק קצת ככה, מחזיק להן את הראש, לא רציני. קצת. רק קצת, כדי להעביר את המסר בצורה ברורה יותר. כדי שאני אבין שהוא ממש ממש רוצה וממש ממש מתכוון לזה ושכדאי שאני קצת אתגמש עם הגרון ועם הרצונות שלי לכיוון הזין שלו.

הוא הרשה לעצמו – כי הוא ידע שזה יישאר ביני לבינו. שאף אחד לא ידע מזה. אני בטח לא אעשה עם זה כלום כי אף אחת אחרת לא עשתה עם זה כלום. אבל אז, כאמור, הגיע פייסבוק. וגיליתי שהחוויה  שהשאירה אצלי תחושה כל כך דפוקה וקרתה לי הרבה יותר מפעם אחת בחיים עם הרבה יותר מגבר אחד, קרתה לעוד ועוד ועוד נשים. ועוד ועוד ועוד ועוד... פעם עם מציצה ופעם עם זיון. פעם "רק תני לי לגעת לך בציצים" ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, לעוד אישה ולעוד אישה ולעוד אישה.

אז כן. אני בעד שיימינג. הייתי שמחה שהמשטרה שלנו ומערכת המשפט שלנו היו יעילות. הייתי שמחה שמערכת החינוך שלנו הייתה מואילה בטובה לחנך נערים, אבל אם הגענו עד הלום ונשים חוות אלימות מינית כל יום, כל היום – אז מה שנותר לנשים לעשות זה לנסות לשנות את המציאות בכל האמצעים. ואחד מהאמצעים זה שיימינג. שופטת בית המשפט העליון, דליה דורנר אמרה מספר פעמים שפרסום שמות התוקפים גם כאשר לא הוגשה תלונה במשטרה, היא דרך לגיטימית לפעול נגד תקיפות מיניות.

 כשאת מספרת שקרתה לך אלימות מינית – תמיד תחטפי. תמיד. תמיד יגידו שאת הפושעת, שאת לא נורמלית שחשפת את מה שקרה, שהיית צריכה לשתוק את זה לנצח. יגידו שזה לא קרה. שקרה משהו אחר לגמרי ואת לא הבנת. יגידו כמובן שאת מגזימה / לא מבינה / לא הסברת את עצמך מספיק טוב. ובסוף יגידו שאת משוגעת, מופרעת וחולת נפש.

אני מאמינה לכל אישה שמספרת מה שקרה לה, שהיא הבינה טוב טוב טוב מה קרה ומי שבוחרת לספר את סיפורה בשם מלא ובפנים גלויות, היא לא פחות מאמיצה – משום שהיא יודעת מה נכון לה. היא יודעת שיאשימו אותה וישפילו אותה, יחטטו בעברה ובגופה ובנפשה והיא עושה את זה כדי לחשוף את התופעה שכולנו מכירות, זו שאין לה שם. זו שמשאירה אותך עם הרגשה מגעילה ודמעות בעיניים. והיא עושה את זה כדי שאני לא ארגיש לבד עם מה שקרה לי. היא עושה את זה כדי שאנחנו כולנו נוכל להמשיך לדבר זו עם זו ולהבין שהאישי הוא הפוליטי.

ולכם חברי הגברים (ואני מאמינה באמונה שלמה שהפתרון לאלימות מינית יבוא מגברים מודעים. שותפים. חברים. מובילי דעה והשפעה בסביבתם). אם אינכם רוצים שיאשימו אתכם בפייסבוק שפגעתם מינית:

  1. אל תפגעו מינית
  2. הקשיבו למה שיוצא מהפה של הפרטנרית למיטה שלכם ("לא בא לי" "לא" "אני לא רוצה" "לא מתאים לי עכשיו" – כל אלה, זה "לא")
  3. הקשיבו למה שאומר גופה (קיפאון? חוסר שיתוף פעולה? דמעות? ניתוק מהסיטואציה? היא לא רוצה)
  4. בדקו ובדקו, שאלו ושאלו. תהיו בני אדם. ("זה בסדר שאני עושה ככה?" "בא לך לעשות את זה?" "זה נעים לך?" "זה מתאים לך?" "את רוצה שנפסיק?" "אני יכול להתקדם?")

>> אסנת עופר דווקא מתנגדת לשיימינג, הכנסו לפוסט שלה




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה