מפולה ועד שרה

הספר 'האישה שאיתו' שופך אור על דמויותיהן של נשות ראשי ממשלה- המשפיעות, הבעייתיות והמצטנעות. כל הזמן אשתו

28/11/2010
סמדר סלומון קבלו עדכונים מסמדר
  • RSS
» כריכת הספר. צילום: יח"צ

לפני כשנה הוזמנתי לאחת מוועדות הכנסת. הטיימינג מבחינת החוויה האישית היה מושלם. באותו היום הגיע לביקור בכנסת  סילביו ברלוסקוני שנשא דברים מעל דוכן כנסת ישראל. הכנסת שקקה חיים – כל חברי הכנסת הגיעו לבושים חג וכך גם הצמרת הפוליטית של ישראל. לאחר הנאום יצאו זוגות - זוגות של בכירי הממשלה כמו מתיבת נוח. ולרגע הייתי תמונה על הקיר של התרחשות פוליטית במיטבה. שני אישים בכירים מאוד מלווים בנשותיהן יצאו, הגברים המשיכו לעיסוקם, הנשים הסתודדו, תפסו פינה וניהלו שיחה עם שר בכיר. היה שם הכול תנועות היד, הלחשושים, לחיצת היד בסוף, וכך אל מול עיניי הרגשתי נסגרו שם עניינים.

מעולם לא היה לי ספק ביחס להשפעתן של נשות ראשי הממשלה ומי שנמצאים בתפקידים בכירים בממשלה על תפקוד בעליהן, אך למי מאיתנו שזקוק לחיזוק מגיע הספר של אילן בן עמי "האישה שאיתו" (הוצאת מטר) שנותן הצצה נדירה לחייהן הפרטיים והציבוריים של נשות ראשי הממשלה בישראל.

לנוכחותה/ אי נוכחותה של אשת ראש הממשלה (על אף שאינה נבחרת ציבור) יש משמעות מכריעה על התנהלות בעלה ולעיתים על מהלכים ששינו את פני ההיסטוריה בארץ הזו, היא מסקנה אחת מתוך הספר אך בהחלט לא היחידה. החשיפה לרגעים המשפחתיים, האינטימיים, ההיסטוריים מרתקת ומעוררת מחשבה בכל הנוגע למעמדה של אשת ראש ממשלה בארץ ומעלה שאלות רבות על פמיניזם, מעורבות חברתית והגדרת תפקידה של הגברת הראשונה.

לכל אישה יש סיפור

לפני טקס ההכרזה על הקמתה של מדינת ישראל, ביקשה פולה בן גוריון מבעלה להוסיף את המילה "מין" בסופו של המשפט הידוע  "מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות ....לכל אזרחיה ללא הבדל דת וגזע."  אם נכונה הסברה הזו הרי שלפולה בן גוריון הייתה תרומה חשובה להחלת השוויון בין המינים. ציפורה שרת שלא הונצחה כלל, הייתה פורצת דרך בפועלה ומעורבותה הפוליטית ותרומתה החברתית, עד שניכר כי נעשה לה עוול היסטורי. מרים אשכול, הייתה הדבר הראוותני ביותר בחייו של לוי אשכול, האיש הפשוט והצנוע, כך נאמר עליה. והיא ללא ספק הייתה אחת הנשים הפוליטיות שצמחו פה, ולימים אף כונתה "ז'אן דארק" של המערך מתוך השוואה לגיבורה הלאומית של צרפת שהתחפשה לגבר ומילאה תפקיד מפתח בשחרור צרפת. לאה רבין הייתה מעורבת "עד צוואר" בחיי בעלה ושמרה עליו כלביאה על גוריה ואף דאגה לקדם אותו עוד כאשר היה בשירותו הצבאי ולאחר מכן גם בפוליטיקה.

והיו גם אב טיפוס- סוניה פרס המסוגרת והמרוחקת מכולן. שרה נתניהו שהינה הדומיננטית והמשפיעה אולי מכולן שהסיפור העיקרי מבחינתה הוא אולי מערכת היחסים עם התקשורת ובקצה השני מולה נאווה ברק שאהבנו לאהוב ונחשבה לדמות האידיאלית ביותר מבין נשות ראש הממשלה. ועליזה אולמרט שעד לבחירות האחרונות אז בעלה התמודד על ראשות הממשלה כראש מפלגת "קדימה" היא מעולם לא הצביעה עבורו.

 

אשת ראש הממשלה- המודל הפמיניסטי?

כחוט השני עוברת הדאגה של נשות ראש ממשלה רבות לבעליהן. החל מדאגה לתפריט, וכלה עד לירידה לפרטים הקטנים בסדר יומו. כזו הייתה פולה שהיוותה חומת מגן עבור בן גוריון. עד כדי כך שמרה עליו שבלילה הראשון כאשת ראש הממשלה בשעה אחת אחר חצות הגיע אל בן גוריון יעקב ינאי מי שהיה ראש מחלקת הקשר של ההגנה וביקש לראות בדחיפות את בן גוריון. פולה סירבה בתוקף ורק אחר מסכת שכנועים התירה את המפגש, שלאחר מכן הסתבר כי דווח לבן גוריון כי הנשיא טרומן החליט להכיר במדינת ישראל. לאה רבין ויתרה על קריירה אישית והקדישה את חייה לבית ולבעלה. אפילו סוניה פרס בתקופות המוקדמות נהגה להסיע את בעלה לישיבות וחוגי בית ולהמתין לו ברכב עד שיתפנה.

עדויות אלו ועוד רבות אחרות מעלות תהייה לגבי הגברת הראשונה של ישראל. האם מדובר באישה שרק תוארה ובגדיה הם קישוט לחייה ובעצם אינה שונה מכל עקרת בית שמקדישה את חייה לקידום בעלה ולתפקוד משק הבית שלה?

ישנן נשים שפרצו את תקרת הזכוכית הזו והצליחו לפעול למען מטרות ציבוריות, והגדילה לעשות עליזה אולמרט שלראשונה פנתה לבקש תקציב מיוחד לפועלה הציבורי כאשת ראש הממשלה ואף זכתה בו. ועדיין ניכר כי אם נעמיק בפרטים נגלה כי רוב הנשים שמו את חייהן על מזבח הקריירה של בעליהן, רחוקות מלהוות דוגמא פמיניסטית לנשים אחרות והנציחו פעמים רבות דווקא את התפקיד המסורתי של הנשים במקום לשקף בהתנהלותן את השינוי ולקדם אותו.

להפיל על האישה

ההתרחקות של אותן נשים מהמודל הפמיניסטי ניכרת גם בשימוש שנעשה בן ביודעין או שלא ביודעין לטובת בעליהן. פרשת הדולרים של לאה רבין- האם הייתה רק שלה? הרי החשבון היה משותף ומסתבר שרבין התפטר שלושה חודשים קודם לכן, אבל בזיכרון הלאומי של שלנו זה ייחקק לעד כפאשלה הגדולה שלה, וכצעד ההרואי שלו.

אם נשווה זאת לימים אלו הרי בפרשת העובדת הזרה של גב' נילי פריאל עולה שאלה דומה. האם העובדת הייתה רק שלה, שירתה רק אותה? קל להפיל על האישה. יש מי שאמרו, נכתב בספר, שאפילו התנהלות השערורייתית של שרה נתניהו משרתת את בעלה "היא מושכת את כל האש, וכך שמים פחות לב להישגיו המועטים וטעויותיו בתחום המדיני."

תיק תקשורת

בסיום קריאת הפרק על פולה בן גוריון דבר אחד היה ברור לי, שאילו הייתה חיה בעידן התקשורת של היום היו עושים ממנה קציצות. נטייתה להיות מעורבת בשערוריות, הסברה שהייתה קלפטומנית, המשטרה שהקימה קרן על שמה כדי לממן את ההוצאות שהטילה על השוטרים ששמרו על ביתה בעת ששלחה אותם לקניות, לוקחים בהליכה אפילו את הנטייה של שרה נתניהו להסתבך בשערוריות. אין ספק כי התקשורת קבעה רף חדש בכל הקשור להתנהלות הגברת הראשונה ויש מי שהצליחו לעבור את מבחן התקשורת בגאון כנאווה ברק ויש כאלו שהסתבכו איתה כנראה לעד כשרה נתניהו. אך דבר אחד ברור, עידן התקשורת שם לאתגר מחודש את תפקיד אשת ראש הממשלה.

לא קל להיות אשת

עד כמה מורכב תפקידה של אשת ראש הממשלה ניתן להבין בכל פינה ושעל של הספר הזה. היא האם הדואגת, היא יועצת הסתרים, היא מבחינה בין טוב לרע, היא הגוף שמניע ודוחף, היא גורמת שערוריות, היא נפקדת או נמצאת. היא הכול מכל. ועדיין במדינת ישראל אין מודל או הגדרה מסודרת לתפקיד אשת ראש הממשלה. מה שקיים בארה"ב עפ"י נוהג עדיין לא קיים פה. ואולי הגיע הזמן לדון בסוגיה, ואולי נכון יהיה להשאיר לכל אישה לצקת בו מתוכה ומאישיותה.

האם יש לנו זכות לדרוש ממי שלא שמו את עצמן כמועמדות לנבחרות ציבור לעמוד בכל האתגרים הללו? האם לא זכותן שנניח להן לנפשן? הן הרי לא נולדו לתפקיד עם ספר הפעלה ביד. המסקנה הלא פמיניסטית אולי לא הוגנת כלפיהן. ועדיין כוח גדול טמון בתפקיד הזה, הייתי שמחה לראות שם נשים שייקחו את ההזדמנות הזו, את הנגישות למרחב הציבורי בשתי ידיים ויהפכו אותו לאבן שואבת לשינוי, לקידום, לדוגמא ומודל לנשים שבדרך ולחברה הישראלית כולה.

>> לעמוד הספר 'האישה שאיתו'- הוצאת מטר
>> מתוך הבלוג של סמדר סלומון בסלונה




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה