גנים ציבוריים לילדי מקושרים בלבד?

עילם טייכר כתב פוסט בפייסבוק על אופן הקבלה בגני ויצ"ו, ויצר סערה שבמרכזה רותם סלע. בטור מיוחד לסלונה הוא מסביר מה גרם לו לכתוב את הפוסט ולמה השיטה כל כך מתסכלת

30/10/2014
עילם טייכר קבלו עדכונים מעילם טייכר
  • RSS

לאחרונה פרסמתי פוסט בפייסבוק בנוגע לאופן הקבלה לגני ויצ"ו בגוש דן. לצערי, הדוגמא שהבאתי בסיפור, משפחתה של רותם סלע, הפכה למוקד העניין בגלל היותה דמות מפורסמת, ואשמח להעמיד דברים על דיוקם. קודם כל, חשוב להבין שסלע היא לא הסיפור. היא בסך הכל אמא, שכמו כל ההורים במדינת ישראל, תעשה את המרב כדי להבטיח חינוך איכותי עבור ילדיה, בטח ובטח אם הוא עולה לה פחות מחינוך לא טוב. הבעיה היא שבתל אביב ובערים גדולות אחרות, האפשרות של זוג צעיר ממוצע לעשות כמוה, היא כמעט אפסית, אם אין לאותו זוג קשרים בויצ"ו או נעמ"ת. לא מדובר במקרה חריג של איזה 'סלב' שהשתמש בקשרים שלו עבור ילדיו, אלא בתופעה רווחת בגנים הציבוריים.

חשוב קודם להבין את המצב בו נמצאים זוגות צעירים בגוש דן. התשלום החודשי המקסימאלי לגן ציבורי הוא 2,600 שקלים לתינוק או 2100 שקלים לילד בגיל שנה עד שלוש. ניתן לבקש הנחות על רקע סוציו-אקונומי, אך אי אפשר לשלם יותר מסכום זה לעומת מעון פרטי, שבו ההורים ייאלצו להיפרד כל חודש מכ-3,500 שקלים. בנוסף, ילד שנכנס למעון ציבורי מבטיח לאחיו הצעירים עדיפות בכניסה לגן על פני ילדים אחרים, ללא קשר למצבם הכלכלי של שאר הנרשמים לגן.

המשמעות של נתונים אלו, היא שאנשים שהצליחו להכניס את ילדם הבכור לגן ציבורי יחסכו כ-11,000 שקלים לשנה, ואם נכפיל את הסכום בשנים בהן ילד הולך לגן ובכמות הילדים שיש למשפחה ממוצעת, נגלה שמי שהלך לגן ציבורי חסך בזכות המדינה כמעט 100,000 שקלים. המעון הציבורי בתל אביב לא רק יותר זול, הוא גם יותר טוב. מדובר על מעון שנמצא במבנה עירוני מסודר, עם פיקוח על כמות אנשי הצוות, על האוכל של הילדים, על התכנים החינוכיים. קשה מאוד למצוא בערים הגדולות גן פרטי עם אנשי צוות טובים, גננת מוסמכת ותנאים פיזיים ראויים כמו שיש בגנים הציבוריים. המטרה הרשמית של המדינה ראויה: עזרה למשפחות (ובעיקר נשים) עובדות לחסוך בעלויות החינוך לגיל הרך תוך הבטחה לרמת חינוך נאותה.

גן ילדים. צילום: שאטרסטוק

עד עכשיו תיארתי את האידיאל היפה, ועכשיו נעבור למציאות המכוערת. מבקר המדינה ומבקר הפנים של משרד הכלכלה, הגוף האחראי על הגנים הציבוריים, קבעו שהמצב בפועל הוא שזכות הכניסה לגני הילדים הללו ניתנת ללא שקיפות וללא פיקוח אפקטיבי על תהליכי הקבלה, וכתוצאה מכך הסיוע הממשלתי לא הולך לאנשים אליהם כיוונה המדינה. כלומר, לא מדובר פה רק בבעיה של תקציב וחוסר בגנים (וברור שיש כזו), אלא שגם מאות המיליונים שכבר זמינים, הולכים לחזקים ביותר ולא לזקוקים ביותר.

חוסר הנכונות של האגף לפיקוח על המעונות או של העיריות לבדוק לאיפה הלך הכסף ומי משתמש במבנים שהם מספקים הוא בעייתי, אך מה שעוד יותר חמור, היא העובדה שהם יצרו שיטת קבלה למעונות שמאפשרת אפליה וניצול של המערכת.

איך השיטה עובדת?

שתי דוגמאות פשוטות ומקוממות איך הם עושים את זה: הקריטריון הראשון במעלה לכניסה לגן ציבורי, תאמינו או לא, הוא 10% פרוטקציה, שבשפה ממשלתית יפה קוראים לה "שיקולים ארגוניים". לא משנה כמה ילדים יירשמו לגן, או מה המצב הסוציואקונמי שלהם, תמיד מפעילי הגן יוכלו להכניס 10% מהילדים ע"פ "שיקולים ארגוניים", שאף אחד לא יודע מה הם. אם זה לא בעייתי מספיק, מבקר המדינה מתריע מאז 2011, שבגלל חוסר השקיפות וחוסר הפיקוח, רשתות הגנים עושות שימוש חורג בקריטריון הפרוטוקציה בהיקף של עשרות מקרים מידי שנה בתל אביב ובירושלים.

דוגמא נוספת לעיוות הממסדי הוא הכוח הגדול והלא שקוף שיש למנהלת הגן בשליטה על המתקבלים אליו: המחסור בגני ילדים מוביל הורים רבים לרשום את ילדיהם לכמה גנים ציבוריים במקביל, כך שבראשית שנת הלימודים מתגלה לפתע שיש מקומות שהתפנו. במצב כזה, מנהלת הגן לא תמיד מכנסת שוב את וועדת הקבלה, אלא משתמשת ברשימת ההורים שנדחו מהגן בהרשמה הראשונית, ומדווחת להם שהתפנה מקום. מכיוון שמשרד הכלכלה לא מפקח באופן יזום על שלב זה, קיים חשש שמנהלות הגן לא תקפדנה להתקשר להורים לפי הסדר שקבעה וועדת הקבלה, כפי שגם מרמזים נתונים שאספתי בחודשים האחרונים לגבי הנעשה בתל אביב.

הבעיה שאת הנתונים והעדויות שבידי קשה לאמת: ויצ"ו ונעמ"ת לא מפרסמות את רשימות ההמתנה, כך שהורה שנדחה מגן שלהן, יתקשה לדעת מה היה מקומו בתור, וכמה מקומות התפנו אחרי סיום ההרשמה הראשונית, כדי שתהיה בידו האפשרות לבדוק אם דילגו עליו. כשפניתי עם המידע הבעייתי שבידי לגופים המפקחים, הודיעו לי עיריית תל אביב ומשרד הכלכלה שלא ימשיכו לחקור את הנושא.

יש דוגמאות נוספות לעיוותים בשיטה שתקצר היריעה כאן מלפרטם, אבל אני שואל שאלה פשוטה: למה בוחרים להנציח את השיטה הזו? מי מרוויח מזה? בהחלטה מיידית ניתן לבטל את קריטריון של הפרוטקציה ואת היכולת של מנהלת הגן לפעול ללא שקיפות. זה לא יעלה למדינה כסף, זה לא מצריך משאבים, זה בסך הכול הדבר ההוגן לעשות.

*****

עילם טייכר הוא תושב תל אביב אופטימי ואב לילדה קטנה.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה