חלון הראווה של הקיפוח

הסדרה "ערסים ופרחות - האליטות החדשות", עסוקה כל כך בלהדגים לנו מזרחים מקופחים, שהיא לא נותנת אוויר ומנציחה את הבידול הישן בחברה הישראלית. ומה איתנו, בני התערובת?

27/10/2014
מרלין וניג קבלו עדכונים ממרלין
  • RSS

שלושה בימאים דוקומנטריים מוערכים: אורי סלעי, רון כחלילי וסיוון ארבל, חוברים יחד לכותרת אחת ומייצרים סדרה שבוחנת את הסוגייה החברתית הטעונה ביותר בישראליות החדשה: "ערסים ופרחות האליטות החדשות" (ערוץ 8, שני עד רביעי החל ב־27.10 22:00). עם צאת הסדרה כולם מבקשים להתגונן או לנקום. סדרות כמו "האליטות החדשות" הן סדרות קינה מהסוג המרחיק שמנציח את הבידול הישן.  צפיתי בשלושת הפרקים ברצף. צפיתי שוב. המסקנה שלי היא שהפרקים מסודרים ברצף הנכון וערוכים היטב אבל מצד שני מנציחים את התסכול והבכיינות של המזרחי הישן- יש משהו משפיל בסדרה הזו אבל שוב, תלוי את מי שואלים.

abadcar2710

בראיון שנתן רון כחלילי לנרי ליבנה בעיתון "הארץ" הוא אומר:

"זה נראה טבעי שאשכנזי מצליח. נכון, אני מגן על השבט שלי כמו שאת תגני על כל אשה באשר היא אשה. אנחנו יודעים מה התקשורת עושה, היא מלאה באשכנזים שמסתכלים בעין עקומה על המזרחים. ולכן אני אומר — בואו נראה מה קרה באמת. האם משה קצב הוא באמת כך וכך? כתוב בעיתונים שהוא כך וכך, אבל אני רוצה לדעת. יכול להיות שקצב אנס, אבל אני יודע שליד קצב היו עוד המון אנסים אשכנזים וכולם עצמו עין".

אני מעלעלת בראיון ולא יכולה שלא לשאול את כחלילי: אם זה כך, מדוע לא התראיינת בעצמך כאחד המרואיינים לפרק על הערסים? יש  תהום עצומה בין מי שרוח המזרח מנשבת על ליבו כמקור שורשי; לבין מי שבוחר לנתק את עצמו מהתרבות הישראלית ולהתבכיין שהתרבות הישראלית אשכנזית לכאורה, מנתקת אותו ממנה.

ויתרה מזאת, העיסוק בסטריאוטיפים המזרחיים בשנת 2014 הליברלית לכאורה, מטריד אותי. העיסוק מלמד שליברליות ישראלית היא צביעות. גם השנאה המובלעת בסאבטקסט לאשכנזים מטרידה. אנחנו לא אמורים להיות במלחמת תרבות, אנחנו הניו אייג'- הישראלי-אין מין, דת, עדה - יש את מי שאתה. ההזדמנויות פתוחות כשלא מתעכבים על להתנצל, כשלא מתעכבים על לשנוא, כשלא מתווכחים על רחמים עצמיים. הידעתם שארז טל הוא ארז טולילה שריטה פרסיה ושנורית גפן חצי מזרחית (מהצד של שמאי לא של מקובר)?. כן, יש מזרחים שפשוט הצליחו בכל מרבד התחומים בלי להתעכב על המזרחיות שלהם או להתבכיין עליה, כי הם פשוט מוכשרים וחריפים. ותכלס? אני מרשה לעצמי להגיד את זה כי גם לי יש גנים של פרחה.

גברים רגישים, נשים חופרות

במשבצת החרדים, בחרו בש"סניק כמייצג את המזרחי החרדי- תוך התעלמות מכך שהחסידויות האלטיסטיות עברו טרנספורמציה ובזכות בעלי התשובה המזרחיים אפשר למצוא כיום בישראל גם מרוקאים, כורדים, תימנים ועיראקים, שחיים בתוככי המנטליות האשכנזית והאותנטית ביותר. נראה כי יוצרי הסדרה לא בדקו והלכו על הסטריאוטיפ הבטוח- ש"ס. הסדרה הזו גם פספסה בענק את אחד הפרקים המשמעותיים בתולדות המזרחים בישראל וזהו דור התערובת. הפרק השלישי דן במתמזרחים ובאקטיביסטיות האידיאולוגית, שלהם כשזה כמובן מחזק את הבידול. כשעולה חדש חובר לפרחה הוא מתמזרח. אבל כאן בדיוק נשאלת השאלה איפה מי שלא בחר להתבדל? איפה הזוגות שערבבו בטוב טעם את המרק של החברה הישראלית? איפה הצאצאים המעורבים שהם סוג של קוקטייל משובח שרק בארץ מייצרים? צאצאים שהם עדות נאמנה שאין סטריאוטיפים? סטריאוטיפים קיימים רק ברגע שהאדם נכנע להם ומשכנע את עצמו בקיומם.

הנטורליזם הקולנועי מנסה לבעוט לטלוויזיה ובמקום להדהד בכל כוחו הוא מציג גברים (ערסים) רגישים עד כאב ונשים (פרחות) חפרניות עד תסביך וכאילו כדי להעשיר את הצבעים נפגוש גם שירים חתרניים שמבקשים לבטא אותנטיות מזרחית, מזרחים פוליטיים, מוסיקת מעבדות, הומואים (ואיפה הלסביות?) ומתמזרחים (אשכנזים שלא טוב להם) - והו, הנה זה כנראה פלורליזם.

עלי הניסיון לגונן לא עבד. אבל אם ננסה להסתכל על חצי הכוס המלאה, הפרק הראשון של אורי סלעי הוא ללא ספק הפרק החזק ביותר. בלוקיישן אחד ולא משתנה יושבים בזה אחר זה גברים ממגוון הקשת המזרחית, גברים "מוכים" חברתית שמסתכלים לצופה עמוק לעיניים. גברים גדולים ופשוטים לצד גברים עדינים ואינטלקטואלים וכולם טוענים: "אתם מעליבים אותנו" או כמו שאומר אחד המרואיינים אסף אטדגי, "המלה ערס היא קשה לי כי זה כמו להגיד יהודון".מצלמה עם פריים סגור- "אתה ערס, מה יש לך להגיד על זה"--- אבל רגע... תנו לנשום אני עוד כל מיני דברים חוץ מערס ---".

asafpost2710

קשה להתעלם מהצפיפות הרגשית של מגוון הגברים המצולמים. זה הפרק היחיד שנותן תחושה של סטירת לחי משכנעת, תחושה של מראה חברתית שיוצרת מתח ודחיסות שלא לומר מחנק. הראיונות מסודרים כמו קלפי ג'וקר, הערסים מוכיחים לנו שהם בעלי דעה, שיש בתוך המראה הקשוח נפש עדינה ושהם הרוב האמתי כי הליכוד בשלטון (וכולנו אוהבים קובה ושונאים גפילטע פיש), המוסיקה המזרחית בשיאה ורבים ממשוררי הדגל ממוצע מזרחי. בקיצור בית"ר והליכוד זה העם או כמו שאומרת חן אלמליח: "את לא יכולה להיות מזרחית שמאלנית" ואני עונה לה: כפרה זה מה שנתנו לך לחשוב. כי הנה אורטל בן דיין מוכיחה שוט אחד אחרייך שזה אפשרי, גם אם את האורטל היחידה שמנויה על עיתון הארץ.

לסיכום תמצית המניפולציה הטלוויזיונית הזו, קיבלנו  "סטריאוטיפיזציה בחלון ראווה". הראיתם לנו את מה שרצינו: מזרחים עם תחושות נחיתות, מזרחים שהצליחו כנגד הסיכויים, מזרחים שבוכים מתוך גאווה או בלילות על הכרית ולקינוח דג מלוח - אשכנזים שלא בא להם להיות אשכנזים. עכשיו, מי הולך מתוך אהדה, דאגה ורצון להתבולל, לגור בשיכון ג' באשדוד או באר שבע?

ציון מרלנה - עובר בקושי. הפרחות חפרניות (גם האינטלקטואליות מביניהן) ואם הגברים מביאים את הרגש והנשים את הרדידות, משהו ביצירה הזאת התפספס בענק.

>> מה זה בכלל מבחן מרלנה? טוב ששאלתם. הכנסו לקרוא

 

 




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה