נשים יוצרות בקלנוע החרדי

הקולנוע החרדי בפריחה, ובשנים האחרונות הנשים מובילות אותו - אבל איך היוצרות והכוכבות מתמודדות עם נושאים של צנעת הפרט והאיסורים ההלכתיים? סקירה

21/10/2014
מרלין וניג קבלו עדכונים ממרלין
  • RSS

כבר למעלה מעשור אני מלווה את הקולנוע החרדי מחיתוליו ועד ימינו, רואה איך התעשייה הקטנה הזו אט אט נבנית, עדה למלחמות מבית, לפשקווילים ולאלימות ומצד שני לאהבה הרבה של ההמונים הנוהרים לאולמות המאולתרים. עדה גם למלחמות מחוץ על הכרה ותקציבים- מלחמות שעד כה העלו סרק למסך. שנים רבות אני מלווה ויודעת כמה היוצרים החרדים רגישים. עוד אין ביקורת קולנוע חרדית - זה פשוט לא קיים.לא בעיתונות החרדית ולא ברדיו. הרי הסרטים ממומנים מהון עצמי של היוצרים וכל מלה שתכתוב עשויה לכאורה להסב נזק כספי. שלא נדבר על איסורים כמו לשון הרע והלבנה בכתב ברבים וכבר הסתבכת. אני לא אשכח איך פעם כתבתי ביקורת בפייסבוק על הנושאים הנדושים שהקולנוע החרדי נקלע אליהם וציינתי שמות של שתיים מבכירות היוצרות. הן רתחו עלי ולא עזר לי שציינתי שוב ושוב שיש לי רק מאתיים חברים ושזה לא היה אישי וכו' וכו'. בסוף נאלצתי למחוק את הסטטוס הזה ולהתנצל. זה היה מאוד לא נעים. כשמדובר ביוצרים החרדים נדרשת זהירות שבעתיים, רובם קנאים מאוד ליצירה שלהם ולהצלחה המסחרית שלה, שונאים ביקורת ולא מתכוונים להשתנות. הרי הסרטים מיועדים לכתחילה לחרדים וזר לא יבין זאת.

בסוכות השנה עלו לאקרנים החרדיים יבול סרטים חדשים: "על גג העולם" של היוצרת דינה פרלשטיין, "סיניורה" של היוצרת טלי אברהמי, "מי את" בהפקת כהן וחצי (יוצר גבר ללא שם בדוי) "בבושקה" של היוצרת צילי שניידר, "קול נדרי" של מלי גרוס (שם בדוי של גבר יוצר) ו"בית גנזי" (שם בדוי של גבר יוצר אחר). בממוצע מידי עונה עולים בין סרט לשלושה. היבול הנוכחי הוא הישג מרשים לאור העובדה שמרבית מהיוצרים הם יוצרים וותיקים שלא התייאשו על אף הקושי ההישרדותי בתחום. היבול הנוכחי הצטרף ליצירות מהעונה הקודמת שעלו לסבב הקרנות שני בעונה הנוכחית ויחד היה היצע מגוון מאוד ומרשים מאוד כשהתחושה הכללית היא שלמרות הכל, הקולנוע החרדי מגביר הילוך.

babcar2110

לסרטים החרדים ארבע עונות הקרנה בשנה: חול המועד סוכות, חנוכה, חול המועד פסח וחופשת בין הזמנים והם מוקרנים באולמות מאולתרים: אולמות ספורט ופיס, אולמות בתי ספר וסמינרים, אולמות חתונה ומתנ"סים. רובם של היוצרים החרדיים הן נשים ואילו הגברים המעטים בתעשייה משתמשים בשמות נשיים או לחילופין בשמות גופי הפקה לשם הפצת סרטם. תופעה מעניינת מאוד בהיחשב בעובדה שיוצרות הקולנוע החרדי כולן חרדיות מבית ולא בעלות תשובה או דתיות לאומיות כמו שנהוג לחשוב (אלו סייעו מאוד להתפתחות התעשייה החרדית אך לא חוללו את המהפכה). הנשים החרדיות יצרו לעצמן עולם משלהן, מודר כמעט לחלוטין מגברים. הסט החרדי בנוי מווריאציה נשית כבר ברמת הסיפור. במקרים יוצאי דופן הופקו סרטים עם דמויות גבריות אך סרטים אלו לא צלחו את הקופות.

 חרדים לרוב יעדיפו להישאר בריכוזים החרדיים ולא להרחיק מהבית כדי לצפות בסרט. יש לזה מכלול סיבות - פעמים רבות ענייני המרחק גוררים הוצאה גדולה יותר מהמתוכנן, לעיתים למשפחה אין רכב וטלטלה באוטובוסים עלולה ליצור סחבת. אין אולמות הקרנה מסודרים ולכן הכל קורה קרוב, זו גם הסיבה שחילונים כמעט ואינם נחשפים לקולנוע האחר הזה.  הקולנוע החרדי הוא קולנוע עצמאי שנכון להיום אינו ממומן על ידי קרנות הקולנוע בישראל אלא מופק מהשקעות פרטיות. מכיוון שקהל היעד הוא חרדים הסרטים כמעט ואינם מופצים בבתי הקולנוע הגדולים, בסינמטקים או פסטיבלים. כשאני אומרת קולנוע חרדי לרובנו עולה בדמיון דרמות טלוויזיה מלפני שישים שנה אבל ההפתעה הגדולה היא שמדובר ביצירות מושקעות מאוד ודווקא רמת הפרודוקשן שלהן גבוהה. בקולנוע הזה מככבות ולבושות כחרדיות בכירות השחקניות בישראל: מרים זוהר, סמדר קילצ'ינסקי, ריימונד אמסלם, רותם זיסמן כהן, עדי אימלבלויי, גאיה טראוב ועוד ועוד. וכך גם מאחורי הקלעים במרבית ההפקות משתלבים יוצרים בכירים מתעשיית הקולנוע הישראלי.

gag

לציבור החרדי לקח זמן ליצור לעצמו תעשיית סרטים עצמאית שתהווה מענה הולם לקולנוע הרווח. הקולנוע החרדי הוא אחר ובהרבה מובנים פורץ דרך לנשים חרדיות לעצמאות וחשיבה יצירתית. יוצרות הקולנוע החרדי הן אימהות לתשעה ועשרה ילדים, רובן ככולן חרדיות. הקולנוע מבטא את עולמן הייחודי, הן דוברות את שפת הניואנסים הנעלמים של המגזר, רגישות לדקויות ולכן גם יוצרות קולנוע אחר אך בד בבד ייחודיותו של הקולנוע הזה יוצרת את הקושי שלו לנסוק.

בעולם החרדי המדיום הקולנועי צעיר יחסית. נוסיף לזה את העובדה שהוא נכנס בדלת האחורית דרך מוסדות החינוך לבנות ונקבל תחושה של קולנוע דידקטי וחובבני. אבל זה לא כך. מדובר בתעשייה שהתפתחה בשלהי המאה-20 והחל מהמאה -21 לא מפסיקה לתפוס תאוצה. הרעיונות והיקפי ההשקעה בהפקות עומדים בסטנדרטים המתבקשים על אף המכשלות.

הקושי האמיתי בתעשייה החרדית היא לפצח סיפור שיהיה בו קונפליקט ראוי ועם זאת יעמוד בסטנדרטים שהעולם החרדי מבקש, סיפורים ללא רומנים, ללא פשיעה, ללא סקס או אלימות. סיפורים נקיים. וכשאנחנו מדברים על התעשייה המרכזית שהיא נשית אז במרכז תמיד תהיה ניצבת גיבורה ולא גיבור. כמה רעיונות או איזה אסוציאציות מתעוררות בכם לשמע תפיסת העולם הקולנועית הסטרילית הזו? יוצרות הקולנוע מחפשות את הסיפור שמצד אחד יהיה טמון בו מתח והרפתקה ושיהיו טמונים בו מערכות יחסים אמיתיות, הסיפור שיהווה סימבוליזציה ליהדות כי חייבים תיבול רציני של מסר שיצדיק את הנהירה לקולנוע. המשימה הופכת למורכבת וכמעט בלתי אפשרית כשמדובר בסרטים באורך של שעתיים, שעתיים ורבע, שעתיים וחצי ושלוש שעות.

לסיכום, אחד הדברים המהנים בקולנוע חרדי זו חוויית הצפייה. הצפיפות, ההתרגשות ואפילו התקלות הטכניות. בקלישאות הכי קטנות כל הקהל מתייפח וברגעים הכי צ'יזבטיים כל הקהל צווח כאילו בתיזמון מושלם. חוויה כל כך נאיבית, ראשונית ומרגשת שמגיעה מצד קהל שאינו חשוף מידי יום לטלוויזיה, לאינטרנט ולקולנוע ולכן מוצא בעצם הצפייה ריגוש גדול.

חוויית הצפייה מתאימה לסרט בלעדיה הסרט ייראה נאיבי, ארוך ולעיתים גם לא ערוך היטב.

ציון מרלנה: לא יירחק היום וסרטים חרדים יהיו נגישים לציבור הרחב ואז גם יוכלו לקבל עובר++ על המעוף הנשי ועל זה שנשים יוצרות עולם לנשים.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה