טיול איטלקי ברוסטיקו

נקלעתי לחגיגות 5 השנים למסעדת "רוסטיקו" וכך יצאתי לטיול קולינארי ספונטני באיטליה. לפנק, לפנק, לפנק

שרימפס בקמפרי, "רוסטיקו". צילום: לין יאנוביצקי ואנטולי מיכאלו

אלוהים יודע איך, אבל ביום שבת האחרון הגעתי דווקא לבזל. אם לא מספיק שרמת הצפוניות עלתה שם, כרגיל, על כל דמיון, אז באותו היום המקום היה הומה במשפחות וגוריהן בעגלות, והתחושה שלי היתה כאילו הקדימו את חנוכה בכמה שבועות ולא סיפרו לי. ברור לי לחלוטין כי בשבת כדאי להתרחק מכל מקום שהוא לא בית ומגישים בו אוכל, ובכל זאת הלכנו נגד הזרם וחיפשנו משהו טעים ופשוט לצהריים. לפתע ראיתי בלונים אדומים וירוקים, שמעתי מוזיקה שהזכירה לי את תקליטי ה"סן רמו" של אמא שלי (פסטיבל שירים איטלקי סטייל אירוויזיון, למי שלא יודע) וראיתי תור של אנשים ולהקת מלצרים עם חולצות שמודפס להן על הגב המספר 5 באדום בולט.

כך התוודעתי לחגיגה האיטלקית החמה של החודש – חגיגת 5 השנים למסעדת "רוסטיקו". היה קצת צפוף ומאוד מאוד "מוזמן", אבל הצלחנו להידחס בזכות החיוכים המורעבים שלנו ובזכות אדיבותו הרבה של הצוות, שבדיוק מאחורי גבנו קיבל הוראה ברורה מהמנהל "לפנק, לפנק, לפנק".

תוך מספר שניות נפרסה על שולחננו מפת איטליה, המחופשת לתפריט מיוחד לרגל חגיגות יום ההולדת של המסעדה, ובה מנות עם משקה אלכוהולי מותאם שמגיע "built in" (אך ניתן לשינוי לפי הצורך) והכל מחולק לפי אזורים שונים באיטליה. חבל שלא הייתי מבריקה בשיעורי גיאוגרפיה, חשבתי לעצמי, ומזל שאין לי שום דבר משפחתי בהמשך היום, כי אני בטח אצא מהארוחה הזאת שיכורה בצורה לא אופיינית לשבת בצהריים. האווירה במקום היתה תוססת מאוד, צ’ייסרים של גרפה ולימונצ’לו עפו באוויר, איזה ילד שישב על הבר בין ההורים שלו נלחם בפיצה ואנחנו יצאנו לטיול קולינארי ברחבי איטליה.

בהתחלה הלכתי על סיבוב ב-"Lombardia"  עם מנה ראשונה של שרימפס בקמפרי (58 ₪ כולל המשקה) עם אספרגוס ירוק ורענן, ורוטב כתום מקמפרי ותפוזים שהיה לו את הטעם המובהק ביותר של השילוב המנצח בין הקמפרי המריר והחד, לבין התפוז החמצמץ. מנת הפתיחה הקלילה הזאת הגיעה יחד עם קוקטייל קמפרי בכוס נמוכה וצבע עז.

הסועד עמי החליט להיות רומאי והזמין מנה של לבבות ארטישוק בכמהין ופרמיז'אנו (59 ₪ כולל המשקה) מהאזור של רומא. את ריח הכמהין שהגיע יחד עם המנה קשה לתאר במילים, בקושי התאפקתי שלא לטרוף את הצלחת ו-4 לבבות ארטישוק הצלויים בשמן זית ויניגרט היו נימוחים כמו שיכול להיות רק אצל האיטלקיים. המנה הוגשה תחת שמיכה עבה של עלי פרמיז'אנו, יחד עם כוס יין איטלקי לבן ורדיקו קאסאלה די סרה.

בחור שעשה סיבוב לימונצ’לו בכל המסעדה, מזג לנו שני צ’ייסרים והבטיח כי כשנצא משם לא נוכל ללכת בקו ישר, ואנחנו שיתפנו פעולה ללא שום הסתייגות. למנה העיקרית בחרנו בטיול באזור "Abruzzo" והבאנו משם את הקנלונה טלה (87 ₪ כולל המשקה) – צינורות פסטה במילוי ראגו טלה מתחת לשכבה נדיבה של רוטב עגבניות בשמיל ופרמיז'אנו, שגורד על המנה בנדיבות ממש מול עינינו. צינורות הפסטה, העשויות מבצק ביתי דק, היו ממולאות בבשר טלה מבושם, שבזכות התיבול שמאוד החמיא לו ורוטב העגבניות שכיסה את המנה כולה, הדיף ריח עשיר, שנפתח גם בזכות האפייה בתנור. תוספת הגבינה חיברה את ארבעת הקנלונים תחת קורת גג של הקרמה ספונטנית למנה איטלקית מדהימה.

ריזוטו פטריות (83 ₪ כולל המשקה) שהגיע מלומברדיה, כמו השרימפס קמפרי לפניו, היה ללא ספק המסמר של הארוחה כולה. פטריות פורצ’יני תרמו למנה את טעם היער הדומיננטי שלהן ואת צבען החום, פטריות שמפיניון הוסיפו את מרקמן העדין ומחית פטריות כמהין לבנות את הריח המשכר. אורז ארבוריו המיוחד, החמאה והפרמיז'אנו עשו את המנה לעיסה סמיכה ונפלאה שמילאה אותי בחמימות איטלקית, כזאת שעולה מהבטן לראש רק כשאוכלים משהו שמעורר את כל האמוציות יחד.

את שתי המנות ליווה יין הבית אדום מונטפולצקיאנו דאבאוצ’ו והצטרף אליו, איך לא, צ’ייסר של רמזוטי, שמסתבר שהוא לא רק זמר, אלא גם משקה איטלקי המזכיר מאוד את הייגר.

לא שהיינו עוד רעבים, אבל מאוד רצינו בן זוג הולם לצ’ייסר של גרפה שהגיע מיד עם תום הארוחה, אז הזמנו קרמבל תפוחים מהביל עם גלידת וניל עשירה שנמסה לתוכו.

בעיניי אוכל איטלקי הוא האוכל הטוב בעולם, בעיקר בגלל פשטות המרכיבים, שמעוררים תאווה עזה בבטן ובמוח, בזכות השילובים שלהם, הספונטניות של הצבעים והמרקמים וכמובן שגם בזכות הפרמז’אנו, וזה בדיוק מה שהיה בארוחה הזאת ברוסטיקו. עד אותו היום לא ידעתי שאפשר ליהנות בשבת במסעדה שמלאה במשפחות, אבל כנראה שהשירות הנלהב, המנות שמגיעות במהירות האור והאפרטיפים האיטלקיים שלא מפסיקים לזרום לשולחן – הם סוד העניין. עד אותו היום גם הכרתי רק את הרוסטיקו שנמצאת ברוטשילד, שם אכלתי פעם ארוחה עסקית על הבר האיטלקי התוסס ביותר של העיר, יחד עם עובדי הבנקים המעונבים שעובדים בסביבה, ומסתבר שיש פינה איטלקית שווה גם בבזל ותוסס בה אפילו עוד יותר.

ייחלנו למסעדה את המזל הטוב המגיע לה, יצאנו מאושרים כמו שאפשר רק אחרי שאוכלים אוכל איטלקי אמיתי והלכנו בזיג-זג הביתה.

לבלוג של תל אביבית נמרצת

תל אביבית נמרצת לשעבר
אני לין, תל אביבית נמרצת בדימוס וקיבוצניקית נכון לעכשיו. עוסקת בכתיבה לכל גווניה - כותבת מצאת החמה עד צאת הנשמה אחרי ששרדתי את משבר גיל 30, ועשיתי ניקוי עצמי יסודי במשך 6 חודשים מסעירים בהודו, אחרי שכבשתי את הבלוגוספרה הקולינארית והעברתי את חיי מלב העיר לאזור הכפרי של עמק חפר, הגיעה הזמן להוריד את המסכה ולהיות כנה. המשקל כבר לא מעניין וכך גם המסעדות החדשות שחוזרות על עצמן ולא מחדשות. עכשיו זה אני כמו שאני, עם כל מה שעובר עליי בחיים הזוגיים המקצועיים והאישיים ותאמינו לי – גם בלי אוכל, זה בכלל לא מעט www.linurman.com