פרח המדבר

הסרט שמבוסס על סיפור חייה של דוגמנית העל הסומלית וואריס דירי, הוא סרט חשוב וכל מילה נוספת - מיותרת

25/11/2010
דפנה כהן קבלו עדכונים מדפנה
  • RSS
» מבוסס על האוטוביוגרפיה של וואריס דירי. הסרט "פרח המדבר"

אם לא הייתי יודעת שהסרט "פרח המדבר" מבוסס על סיפור אמיתי, בזמן הצפייה הייתי בטח לוחשת באוזניי חברתי "טוב, בסדר..." מלווה בפלבול עיניים. בגדול אין לי סבלנות לסרטים לא אמינים, ודי בכך שפרט קטנטן בעלילה נראה לי מופרך, כדי לגרום לצניחת מדד החשק ב-90%.

במקרה של הסרט "פרח המדבר", לעיתים (בעיקר בהתחלה) ישנה הרגשה שהשחקנים לא התברכו בכישרון משחק, אך בכל זאת משהו בתוכי אמר לי "תתגברי, זה הולך להיות טוב".

להפתעתי, תחושת הבטן שלי לא איכזבה (וזה עוד יותר מפתיע שהיא לא נפגעה מכמות המלח בפופקורן, שיכלה להרוג פילים). הרגעים הקשים ביותר לצפייה עשויים טוב ושואבים אותך לתוך הסרט, מכפרים על כל סצנה מוזרה, שלכאורה נראית לא אמינה. הדמויות כופות עלייך להזדהות איתן, הן יודעות שאת חושבת שהן מוזרות, אבל בטוחות שתלמדי לאהוב אותן.

מעבר לכל, זהו סרט חשוב. מעטים הסרטים שגרמו לי להמשיך לחשוב עליהם לאחר שיצאתי מאולם הקולנוע. מיד כשהגעתי הביתה נכנסתי לגוגל וחיפשתי עוד. רציתי לדעת עוד על וואריס דירי.

על מה ולמה?

"פרח המדבר" מבוסס על ספרה רב המכר של דוגמנית העל וואריס דירי. וואריס נולדה למשפחת רועי צאן בסומליה. בגיל 13 היא ברחה מנישואיי כפייה, נדדה במדבר עד שהגיעה לבירה מוגדישו, שם גרה סבתה. ממוגדישו וואריס נשלחה ללונדון לעבוד כמשרתת בשגרירות סומליה, שם בילתה את ימי התבגרותה. כשנאלצה לחזור לסומליה, המתפוררת ממלחמת אזרחים, בחרה לברוח מהשגרירות ומצאה את עצמה ברחובות לונדון, ללא קורת גג. מרלין הלונדונית, מוכרת די מטורפת בחנות האופנה "טופ-שופ", נותנת לה מקלט במעונה הקטנטן. יותר מאוחר הצלם הנודע טרנס דונובן מגלה את וואריס בסניף מזון מהיר בו היא עובדת כמנקה, ובסיוע סוכנת הדוגמניות לוסינדה - הופכת וואריס לסופר מודל, אך למרות ההצלחה הבינלאומית, פצעי העבר וסוד נורא מילדותה של וואריס רודפים אותה.

הנה הטריילר:

וכאן מגיע הספויילר (שאני לא חושבת שיהרוס לכם את הסרט, אבל אני מתריעה בכל זאת) –

הסוד הנורא מילדותה של וואריס הוא טקס המילה שעברה בגיל 3 בסומליה.

למי שלא יודע בדיוק למה הכוונה, הנה הסבר קצרצר:

מילת נשים היא כריתת חלק מאיבר המין הנשי, הכרוכה בהסרת הדגדגן ולעיתים אף השפתיים הפנימיות. טקס המילה נפוץ בעיקר ב-28 מדינות אפריקניות, בפרט באזורים המוסלמים בצפון מזרח-אפריקה, בקרן אפריקה ובמערב אפריקה. מילת נשים נהוגה גם בקרב הבדואים והכורדים במזרח התיכון, למעט בישראל (בארצות מוסלמיות בשאר חלקי המזרח התיכון ובמרכז אסיה מנהג זה כמעט שאינו קיים).

ארגונים בינלאומיים כמו ארגון הבריאות העולמי, וכן ארגוני נשים במדינות האמורות וברחבי העולם, משקיעים מאמצים רבים לעקור את המנהג מהשורש, אך הוא עדיין נפוץ. במדינות רבות מילת נשים אסורה על-פי חוק, אולם האיסור המוחלט שהוטל על מילת נשים במצרים ובאריתראה בשנת 2007 נחשב להישג גדול של הנאבקים במנהג, שכן במדינות אלה רוב הנשים נימולות.

הסיבות למילת נשים הן תרבותיות וחברתיות בלבד. ההסברים המסורתיים למילת נשים משתנים מאזור לאזור ומקהילה לקהילה, ולא נמצא להן ביסוס מדעי. אחת מהסיבות היא שנשים שלא נימולו נחשבות טמאות, מזוהמות, או בלתי מסוגלות לשלוט בדחפיהן המיניים.

ונחזור לחיים

בשנת 1997 פרשה וואריס דירי מעולם הדוגמנות והחלה להרצות בעולם נגד מילת נשים. היא מונתה לשגרירה מיוחדת לנושא מטעם האו"ם והצליחה להעביר חקיקה ב-15 מדינות באפריקה נגד המנהג, אולם המנהג הברברי עדיין לא עבר לחלוטין מהעולם.

אז, מה נשאר עוד לומר? כן, שעה אחרי הסרט כבר התעצבנתי על תגובתו של חבר שלי כשהצעתי להכין לו טחינה (הוא זרק כבדרך אגב "אני הכי אוהב את הטחינה של אמא שלי" ואני, כמה בנאלי מצידי, הגבתי ב"אז תלך לאמא שלך!"), כך שהפרופורציות לא חלחלו עד הסוף, אבל זה לא משנה - מה שחשוב זה ללכת לראות את הסרט "פרח המדבר" ולו רק משום האמירה על מעמד האישה, גם בהווה. כן, זה אמנם רחוק מכאן, במדינות פרימיטיביות ויש לנו את הבעיות שלנו, אבל המינימום של המינימום שאנו צריכים "לעשות" זה לדעת. לשנות את העולם, אני בטוחה שרובנו (וגם אני) לא נשנה משהו באמת, אבל מזל שיש נשים כמו וואריס דירי והן ראויות לכך שלפחות נכיר את הסיפור שלהן.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

  • Eco Ofek 05/12/2010

    כתוב ממש יפה ומרגש, כפמיניסט אני כואב את הסבל שעוברות נשים בעולם, גם בארץ ישראל, לא צריך לחפש רחוק, הנשים החרדיות.

בחזרה למעלה