כן להורמונים בגיל המעבר

אני לא יודעת מי עומד מאחורי ציד המכשפות הזה, אבל רק כשיינתנו לנו נתונים מדויקים, כל אשה תוכל להחליט מה היא רוצה לעשות. הדיון בנושא נמשך

22/11/2010
טלי רוזין קבלו עדכונים מטלי
  • RSS
» גיל המעבר לא מגיע בבת אחת, כדאי ואפשר להתכונן

אומרים שחברות התרופות ממציאות מחלות כדי שנזדקק לתרופות שלהן. אומרים שהרופאים מייצרים פרקטיקות רפואיות כדי להשאיר את השליטה בגופנו אצלם, וכדי שלא נפסיק לפקוד את הקליניקות שלהם. בזמן האחרון אני תוהה: מי מרוויח מלסכסך בינינו ובין ההורמונים?

מישהו לא רוצה שנבין

אם לחברות התרופות אמור להיות אינטרס שנקנה את ההורמונים, ואם הרופאים אמורים לרצות שנרגיש טוב ונהייה בריאות – מי עומד מאחורי ציד המכשפות הזה? ומה שמטריד אותי יותר מכל: איך אני יכולה לגרום לך לראות את האור, או לפחות להפסיק להאמין באופן אוטומטי למי שמנסה לכבות אותו?

פרץ השטנה האחרון הופיע בסוף אוקטובר. הפעם היו אלה רופאי המשפחה שפרסמו אזהרה חמורה שהתבססה על "מחקר שבדק את השפעות הטיפול ההורמונאלי על נשים בגיל המעבר". העובדה שמדובר במחקר שתוכנן באופן בעייתי – אותו מחקר שמתוך בסיס נתוניו נגזרים רוב המחקרים האחרונים – לא הפריעה לאף אחד מהניצים להמשיך לבלבל אותנו (כן, תרשו לי לחשוב שלא טובתנו, הנשים, עמדה בראש מעייניהם. יש במאבק הזה הרבה מאוד ענייני אגו ויוקרה מקצועית שלא קשורים אלינו בכלל).

הבעיה היא שגם בכל מה שקשור אלינו קל מאוד להתבלבל. יתרה מזאת: בכל פעם שמדברים אלינו באחוזים, או מאיימים עלינו בצמד המילים "סרטן שד", מישהו לא רוצה שנבין.

המדריך הישראלי לבנות 40+

"מי שנותן לך נתונים רק במונחי סיכון יחסי (כלומר, בדיבור באחוזים), מונע ממך את היכולת לקבל החלטה לגבי המשמעות שלהם", אומרת ד"ר טליה מירון- שץ. "סיכון יחסי הוא אמנם נתון מספרי מוצק, אך הוא עדיין מטעה, מפני שאי אפשר להסיק ממנו מה הסיכון המוחלט, ולקבוע האם הוא נראה לנו גדול מספיק כדי לגרום לנו לקחת תרופה, או, כמו במקרה של הטיפול ההורמונלי, להפסיק לקחת אותה".

ד"ר טליה מירון-שץ מאוניברסיטת פרינסטון, מומחית להבנת מידע רפואי, המנהלת את המכון לחקר קבלת החלטות רפואיות ב"קריה האקדמית אונו", ומלמדת התנהגות צרכנים בקריה וכן בביה"ס למינהל עסקים Wharton, היא אחת המומחים שמופיעים בספר החדש, "המדריך הישראלי לבנות 40+", שכתבתי יחד עם ד"ר גדעון קופרניק וד"ר עמוס בר.

יש בספר שלנו עוד הרבה מידע (כולל פירוק מדוקדק של אותו מחקר –  המחקר – שאחרי שתקראי אותו תביני מה היה שגוי בתכנונו ולמה אי אפשר להסתמך רק עליו), אבל כדי להפריך את גל ההאשמות הנוכחי, אני רוצה להישאר עוד קצת עם ד"ר מירון –שץ.

מידע מדויק מכניס לפרופורציה

הנתון הבסיסי, זה שעליו מתבססות כל ההפחדות, זה ש(גם) בגללו הופסק המחקר, דיבר על עלייה ב – 24% של מקרי סרטן שד. זוכרת מה אמרה ד"ר מירון-שץ רק לפני שתי פסקאות? ש"מי שנותן לך נתונים רק במונחי סיכון יחסי (כלומר, בדיבור באחוזים), מונע ממך את היכולת לקבל החלטה לגבי המשמעות שלהם". אז הנה הם כמו שהיו צריכים לתת לך אותם: 41 מקרים של סרטן השד על כל 10,000 מטופלות, לעומת 33 בקבוצת הביקורת.

להזכירך, המחקר הופסק טרם זמנו בשל עלייה של 24% בסיכון לחלות בסרטן שד. בפועל, במספרים מוחלטים, דובר על ההבדל בין 33 נשים מתוך 10,000 בקבוצת הביקורת, ובין 41 נשים מתוך 10,000 בקבוצה שקיבלה טיפול. כלומר, הטיפול ההורמונלי גרם לעלייה של 8 מקרים מתוך עשרת אלפים נשים.

האם זה מבטל את התוצאות? בהחלט לא! זה רק שם אותן בפרופורציה ומאפשר לכל אשה להחליט מה היא רוצה לעשות לאור המידע החדש.

מתוך הבלוג של טלי רוזין

וד"ר ציפי דולב אומרת חד-משמעית: לא לקחת הורמונים אם לא חייבים




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך