מפסיקים לזלול - בדרכים הנכונות

מה אפשר לעשות כשמרגישים ש"חייבים" משהו לאכול? לשרון שלהב, שמטפלת באכילה רגשית במגוון דרכים, יש עצות שרבים מאיתנו צריכים לשמוע

22/09/2014
רעות חוצה קבלו עדכונים מרעות
  • RSS

אם את מרגישה שאחד או יותר מהמשפטים הבאים מדבר אלייך - אולי גם את מונעת מאכילה רגשית:

- "אני לא מצליחה לשמור על משקל מאוזן" - תנודות חדות יחסית במשקל.

- "אני לא יכולה לאכול רק בורקס אחד" / "אני לא יכולה שלא לסיים את כל הגלידה" - תחושת חוסר שליטה מול אוכל.

- "אני רעבה, אבל רק 11 אז אחכה לצהריים" / "אני עוד רגע מתפוצצת, אבל אני רק אסיים את האוכל מהצלחת" – אכילה לפי שעון או מוסכמות.

- "חבל שאכלתי את הסנדוויץ' הזה עם מיונז" - אכילה שמלווה בחרטה ולאחר מכן בסנקציות.

להתמודד עם אכילה רגשית (צילום: שאטרסטוק)

אם מצאת את עצמך מזדהה עם אחת מהסיטואציות האלו או יותר, את לא לבד. "כולנו מונעים מאכילה רגשית ברמה כזו או אחרת" – כך טוענת שרון שלהב, פסיכותרפיסטית הוליסטית ורפלקסולוגית בכירה המטפלת באכילה רגשית במספר שיטות, מפסיכותרפיה הוליסטית ורפלקסולגיה ועד דימיון מודרך והילינג. "אנשים שסובלים מעודף משקל ומנסים להילחם בו הם המועדים ביותר לסבול", מסבירה שלהב. "הרבה פעמים הם גם מבינים בדיאטות יותר ממני, אבל לא שולטים על הצורך שלהם באכילה".

שלהב לא מדברת על דיאטות כפיתרון – אלא על כניסה אל תוך הנפש, כדי לתקן את המנגנונים העמוקים המביאים אותנו לאכילה לא מאוזנת. בקליניקה שלה היא מנסה לבחון את המניעים הנפשיים שמביאים אותנו לאכול כדי להתנחם, אלה שמביאים אותנו לכעוס על עצמנו אחרי שאכלנו פרוסת עוגה או כמה כפות אורז יותר מדי, ואלה שמניעים אותנו לבולמוסי אכילה. "בפועל, יש מעט מאוד אנשים שאין להם דפוס של אכילה רגשית, כי מדובר למעשה בהגדרה של אכילה או אי אכילה שלא בהתאם לתחושת הגוף. אנשים אוכלים כשהם שבעים או נשארים רעבים כי הם אכלו יותר מדי אתמול או כי זו לא שעה לאכול".

עצמאית בגיל 29

שרון שלהב היא מטפלת בנשמה. כמי שהשקיעה כמעט 6 שנים מחייה בלימודי הדרכים לטיפול בנפש, היא משלבת בין פסיכולוגיה מערבית ותורות מהמזרח הרחוק. בשלוש הקליניקות בהן היא מטפלת (בקריית אונו, תל אביב וגבעתיים), היא מתמחה – לצד טיפול בהפרעות אכילה ועודף משקל - בטיפול בנשים העוברות טיפולי פוריות, בחולי סרטן ובחולי טרשת נפוצה. "אחרי זמן מסוים כמטפלת, הבנתי שהרבה אנשים מושפעים מאוד מהמראה החיצוני והתזונה שלהם בתקופת הטיפול או המחלה. אז פניתי ללימודי תזונה, כדי לתת למטופלים שלי גם תמיכה דרך הרכבת תפריט וייעוץ לצד עבודה על אכילה רגשית. את הטיפול אני מתאימה לתפיסת העולם, ההעדפות והרצונות של המטופל. יש מטופלים שמתחברים לשיחות, כאלו שיתחברו לדמיון מודרך ויש כאלו שיעדיפו תפריט וליווי תזונתי".

שרון שלהב (צילום: צחי שמש)שרון שלהב. "תמיד ידעתי שאהיה עצמאית" (צילום:  צחי שמש)

כבר ארבע שנים ששלהב, בת 29, עובדת כמטפלת עצמאית. "אני מאוד אוהבת את העצמאות שלי. תמיד ידעתי שאהיה עצמאית. זה מצריך כמובן אחריות לדווח ולעשות את הכל כמו שצריך, אבל זה ממלא אותי. כשהייתי שכירה לא הרגשתי מלאה. אם אוהבים את מה שעושים - זה שווה את זה".

שלהב גם לא נותנת לגילה הצעיר להפריע לה בבניית הקריירה שלה. "מעולם לא נתקלתי בתגובות לגבי הגיל שלי. מה שחשוב הוא שאנשים מרגישים חיבור רגשי אליי. מבחינתי לטפל היא הדרך והמהות, ואני רוצה לעשות את זה כמה שיותר". וגם כאן, יש תוכניות לעתיד. "כבר עכשיו אני כותבת מאמרים לכתבי עת ואתרים, ואני מאמינה שלצד הטיפול אני אכתוב ביום מן הימים ספר טיפולי, בתקווה שאוכל להיטיב עם אנשים".

התמודדות פעילה עם אכילה רגשית – איך עושים את זה נכון

לאכול מהלב ולאכול את הלב  (צילום: שאטרסטוק)

הצגנו בפני שלהב שלל דרכים ומיתוסים לטיפול באכילה רגשית וביקשנו את חוות דעתה המקצועית. האם כדאי לאכול לפי שעון? האם עלינו ללמד את עצמנו מהו רעב אמיתי כדי לא לאכול מתוך רגש? הנה ההמלצות שלה:

1. המיתוס: אמצו את המאכל הבעייתי. לאנשים שמאוד אוהבים מאכל מסוים, כמו קרואסון, כדאי לשלב אותו בתפריט מאוזן. כשאוכלים אותו באופן קבוע, לא נוצר חסך ואין בולמוס.

שלהב ממליצה: "אפשר לדוגמה להחליט שבמהלך השבוע שומרים ובסוף השבוע מתפרעים. אפשר להתגמש ולאכול את העוגה באמצע השבוע, אבל אז לדעת שזה במקום הסופשבוע".

2. המיתוס: לפני כל ארוחה או רצון נישנוש, עשו לכם מנהג: חשבו מה אתם מרגישים כעת ומדוע אתם רוצים לאכול כעת? האם זה מתוך רעב, מתוך שיעמום, מתוך עצב, מתוך עייפות, מתוך שמחה? כך תזהו האם האכילה היא רגשית או גופנית.

שלהב ממליצה: " אם מרגישים שזה לא נובע מרעב, עוצמים עיניים ושואלים 'מה אני מרגישה עכשיו?'. מחכים רגע והרגש מגיע - כעס, עצב, תסכול, בדידות. נשארים במצב הזה ומשננים את המנטרה 'רגש, אני רואה אותך ואני כאן איתך'. מתעקשים להרגיש את הרגש הזה והוא יחלוף מעצמו".

3. המיתוס: כשאתם מזהים שפתחתם באכילה רגשית, זרקו מיד את המאכל לפח.

שלהב ממליצה: "לדעתי זה פחות ישים כי מדובר ברגש שלילי ובפעולה שלילית - לזרוק אוכל לפח. אבל אם בנאדם כבר אחרי הבולמוס ונמצא ברגשות קשים, כדאי לתרגל איך לנהוג בחמלה במקום הזה, במקום לכעוס. כי כל יום אפשר להתחיל מהתחלה. אשמה, כעס וחרטה הם מאוד 'משמינים'. חמלה ואהבה עצמית מונעים את האכילה הרגשית והם רגשות שמיטבים איתנו".

4. המיתוס: הצמידו פתק למקרר שמתאר איך תרגישו אם תאכלו מאכלים שפחות טובים לכם.

שלהב ממליצה: "אני לא בעד שיטות כאלו, זה מתחבר בעיניי למקום של ענישה. כדאי להתנהג ההפך - שמים על המקרר פתק של כמה אנחנו אוהבים את עצמנו ומה טוב בחיינו. הויסות הוא דרך העצמת רגשות חיובים על פני שלילים, כשהמאזן הוא לטובת החיובי - הבולמוסים נעלמים".

5. המיתוס: עשו הסכם עם חבר או חברה טובים, ופנו אליהם כשאתם מתפתים לאכילה רגשית.

שלהב ממליצה: "אני חושבת שחברים או בני זוג לא נועדו שנזדקק להם או שנשליך עליהם את הבעיות שלנו. לא נרצה ליצור מערכות יחסים של תלות והזדקקות בחיים שלנו. האדם היחידי שצריך להגיע איתו להסכם על הרגלי האכילה שלנו זה אנחנו, וטיפול מאוד עוזר להגיע לזה".

6. המיתוס: למדו את עצמכם מהן תחושות של רעב פיזי. דחו את האכילה.

שלהב ממליצה: "רעב ושובע הם כל כך טבעיים שהם מובנים מאליהם. למרות זאת, יש אנשים שלא היו רעבים אף פעם כי הם תמיד אוכלים מהרגש. החכמה היא לפרק את הרגש ואת הריקנות שמלווים אתכם למטבח כדי באמת להבין את תחושות הגוף . נסו לתרגל אכילה מודעת: אכילה איטית, תוך שאילת שאלות: האם אני רעב? האם טעים לי? איך אני מרגיש עכשיו? - זה נשמע מעייף ובאמת ההתחלה תהיה לא טבעית, אבל מהר מאוד מתרגלים לזה וזה מאוד עוזר לנו למקד את האכילה".

7. המיתוס: דמיינו מה תרגישו לאחר שתאכלו את המנה. האם תכעסו על עצמכם? האם תרגישו מלאים מדי? האם תרגישו שפגעתם במאמץ שלכם לשמור על משקל? כשהמחשבות יעלו, אולי תצליחו למנוע את האכילה הזו.

שלהב ממליצה: "לדמיין רגשות שליליים זה לא דבר טוב והצבת גבולות קשוחה יכולה להביא דווקא לפריקת עול. צריך להבין את הרגשות שגורמים לכם לאכול אכילה רגשית: עצב, בדידות. לחבק את הרגשות, לדמיין את הילד שבתוכנו ולתת לו הרגשה שהוא מחובק. תנו לעצמכם מילה טובה, חיבוק, דברו לעצמכם ואמרו דברים טובים. לא תאמינו כמה תצליחו להתחזק".

8. המיתוס: קבעו מחיר למעשים שלכם. אם תאכלו משהו מעבר לתפריט, תצטרכו לצאת לצעידה של חצי שעה, למשל. כך לדוגמה, אם וופלים שווים חצי שעה הליכה, אולי תשקלו מחדש אם לאכול אותם.

שלהב ממליצה: "הסכמים כאלה נותנים לנו לגיטימציה לאכול והם לא נכונים מן היסוד. החשיבה כאילו ספורט מקזז אכילה היא שגויה - אכילה לא מאוזנת בהכרח עלולה להביא לעלייה במשקל או לאי ירידה".

 

* התוכן הוא מערכתי ואין בכתוב משום המלצה של בנק הפועלים




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה