סרטן: כשכולם רואים ויודעים

הטיפולים איפשרו להסתיר את המחלה עד הרגע שהשיער נשר. מיכל מלמד כהן החליטה לוותר על הפאה ולגלח את שארית השיער שנותר

07/09/2014
מיכל מלמד כהן קבלו עדכונים ממיכל מלמד כהן
  • RSS

מסמך, חוזה או הסכם נכנס לתוקף מרגע שהוא חתום. יש הסכמים שלא ניתן לראות את החתימה אבל אין ספק שהחותמת שלהם נראית לעין. אני חוויתי שתי חותמות. הטיפול בשנה הראשונה אפשר לי להמשיך בשגרת חיי. המשכתי לעבוד, לבלות, ליהנות עם בעלי והילדים. יכולתי ליהנות מהספק של לחיות כמו בריאה בגוף בו ישן לו סרטן. באחד מימי ה"בילוי" הקבועים שלי בבית החולים, הפנו את תשומת ליבי לזכויות המגיעות לחולי סרטן, וביניהן טיפולי שיניים משמרים.

העיתוי היה מושלם מכיוון שבדיוק הייתי לפני ביקורת שגרתית והחלטתי לפנות אליהם. הגעתי לעמדת המזכירות וסיפרתי את הסיפור שלי. ההלם היה ברגע שתבעו את החותמת "חולה במחלה קשה". הרגשתי כאילו מישהו קעקע לי את המשפט הזה על המצח. הלכתי לחדר הרופא כשאני חופנת בידי את התיק הרפואי עם החותמת, קרוב אלי כך שאף אחד לא יוכל לראות שאני שונה. כנראה שאפילו אני לא רציתי באמת לראות.

מתחילים כימותרפיה

הפעם השנייה הייתה חודש אחרי שקיבלתי את תוצאות הסריקה החוזרת שאישרה לי שהטיפול הראשוני לא עבד ויש התקדמות של המחלה. האונקולוגית שלי הכניסה אותי לטיפול תחת מחקר שמשמעו כימותרפיה וטיפול ביולוגי. הרופאה הנפלאה שלי ליוותה אותי לקומת אשפוז היום, המקום שיהפוך להיות ביתי השני לתקופת זמן לא ידועה. האחות הראשית קיבלה אותי בחיוך ובנועם, ולא עזבה אותי לרגע. הרגישה את הלחץ, אי הודאות והפחד שהיו בי.

ביקשתי ממנה להכיר לי מישהי שגם משתתפת במחקר, ואם אפשר שתהיה בערך בגילי, כדי שאוכל לדעת למה לצפות ואיך להתכונן לתופעות שיגיעו. ואכן הכרתי מישהי כזאת, מקסימה ואנרגטית, מה שהפך את ימי הטיפולים לימים שחיכיתי להם, לפגוש אותה. יכולתי לבחור איך לקבל את הטיפול, אחת לשבוע כדי לרכך את תופעות הלוואי או אחת לשלושה שבועות ואז הטיפול יהיה קשה יותר אך מצד שני לא אצטרך לעלות לבית החולים כל שבוע ואפילו אוכל להמשיך לעבוד.

בחרתי לקבל את הטיפול אחת לשלושה שבועות. יום הטיפולים הראשון עבר והידיים שלי נראו נורא. וידעתי שלא יהיה מנוס מהשתלת פורט א-קאט, אמצעי יעיל שיפתור לי את כל בעיות מציאת הורידים מעתה והלאה. עוד ידעתי שעד הטיפול הבא ככל הנראה אהיה ללא שיער. ניגשתי לחנות פאות שהייתה קרובה למקום העבודה שלי. חיפשתי פאה שתקנה לי מראה דומה לשיער שעוד יש לי, באורך, בצבע ובצורה. ההנחיה הייתה שברגע שהשיער מתחיל לנשור, לבוא ישר.

סרטן. צילום: שאטרסטוק

אולי זו יד הגורל - שבוע אחרי החנות הייתה סגורה עקב מצבו הבריאותי של בעל החנות, ואני נותרתי להתמודד עם ראש מכוסה במטפחת המאגדת את השיער המבקש ליפול, כאילו אני מחזיקה אותו איתי רק עוד קצת. אני זוכרת בבירור כי נמנעתי מלחפוף את השיער באותם הימים אך כשהגיע שישי לא יכולתי עוד. קמתי בבוקר ולאחר התמהמהות ומחשבות רבות החלטתי לחפוף. הרגשתי נפלא, נקיה וחגיגית. אפילו כשהסתרקתי לא נותרו הרבה שערות על המסרק. זה שימח אותי.

נסעתי לקחת את הבן הקטן שלי מהגן וברגע שיצאתי מהרכב, הרוח הכתה בפני ושיערי החל להתנופף לו, כאילו ביקש להיפרד ממני. חזרתי הביתה בוכה. ביום ראשון ניצבתי בפתח חנות הפאות מלווה באמי, אחותי וחברה טובה מהעבודה. התיישבתי על הכיסא ונשענתי לאחור עד שנגעתי בצווארי בכיור, עצמתי את עיני ושמעתי את המכונה מגלחת ממני את שארית השיער שנותר. זאת הייתה החותמת השנייה. אני קרחת. הפאה לא התאימה לי, לאופי, למראה, למי שאני ולאחר כמה שבועות אזרתי אומץ והורדתי אותה. עכשיו החותמת היא חלק מהמצח. וכולם רואים אותה. כולם.

*****

מיכל מלמד כהן היא מאמנת אישית להתמודדות עם משברים ומנהלת קבוצת ״גמאני- גם אני חליתי בסרטן השד“.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה