5 מילים חדשות שנכנסו ללקסיקון

השנה למדנו מה זה סלפי, איך מתנהג דושבאג, ועוד כמה ביטויים חדשים, בחסות המלחמה, בזכות סלבריטיז או סתם בעזרת כמה פוליטיקאים מבולבלים. נודה לכולם על תרומתם ללקסיקון שלנו

21/09/2014
הדס בשן קבלו עדכונים מהדס
  • RSS

1. סלפי

העידן המרוכז בעצמו הוכרז זה לא מכבר, אבל רק בשנה האחרונה הוא קיבל את האישרור הסופי להיותו כזה. הכל מתנקז, בסופו של דבר לתוך הסלפי: הצורך לתעד את עצמנו בכל רגע ורגע, הרצון שלנו לבדוק איך אנחנו נראים כרגע בדיוק, חוסר המודעות שלנו לכמה סתמיים הם הרגעים האלה,  והשעמום הכללי שאנחנו מפגינים כלפי כל מה שהוא לא האזור שבין המצח שלנו לסנטר. לא משנה כמה מעוותים יוצאים צילומי הסלפי  (אם כי אנשים כבר לוקחים קורסים כדי ללמוד על התאורה הטובה ביותר, העמידה המחמיאה ביותר, ויש אפילו מקל סלפי לדורשים אקססוריז), נדמה שכולם מעדיפים היום סלפיז על פני צילומים "אמיתיים", איש כבר לא מבקש מהזולת שיצלם אותו, ואחרי השטיק של אלן דג'נרס בטקס האוסקר, אפילו לצופף 20 איש לסלפי מזיע, נראה כמו מעשה לגיטימי. לא משנה אם זו קים קרדשיאן שמוציאה ספר של צילומי סלפי זוהרים, או בני נוער ערכיים מקומיים שמסלפפים את עצמם בתמונות של "מוות לערבים", הסלפי הפך להיות שפה של דור, שבהשלכותיה ידונו עוד אנתרופולוגיים לרוב, אם ישאר מישהו שלא מסתכל רק על עצמו מבעד לעינית. אגב, מישהו כבר עלה על הסטארט אפ של "סלפי הפוך"? אה, כן. קוראים לזה צילום.

selfcar79

2. דושבאג

קצת קשה להסביר מהו דושבאג, אבל כשאחד כזה עובר בסביבה, את מיד יודעת. המילה שסוף סוף עשתה עלייה לגיטימית לישראל, ושמשמעותה המילולית קשורה לשטיפה אינטימית (עזבו, לא חשוב), היא למעשה הרבה יותר מעוד גידוף. היא מוסד שלם.  הדושבאג (והמהדרין יגידו: דוש!) הוא זול, מניפולטיבי, לא נקי, ובדרך כלל יש בו משהו תוקפני כלפי נשים. הדוש הקלאסי ביותר הוא עדיין אייל גולן, אותו עלם חמודות שמקבל מציצות מקטינות ליד אבא שלו, אבל השנה נעשה לו הומאז' בבית האח הגדול, על ידי המעריץ שלו אליאב אוזון, שבגד, סכסך, העליב בחורות ודרש מהן להיות בשקט. אבל דושים לא חייבים להיות מפורסמים. הנערים שהעבירו תמונות של המורה שלהן בערום ואז טענו כי היא צילקה את נשמתם - הם דושבאגים לתפארת.  הבחורים שיושבים בשדרות רוטשילד ומתחילים עם כל בחורה שעוברת - הם יופי של דושבאגים. גברים שמצטטים את "רמזור" ושמתנהגים לרעיותיהם כמו שמוצע שם - גם הם ברשימה. בכל מקרה, לא נראה כי הדושבגים עומדים לעזוב את חיינו. אז לפחות דעו איך קוראים להם, ואל תהססו לספר להם. תרגישו הכי אמריקה!

רמזור. צילום: יח"צ

3. טוורקינג

מיילי סיירוס הפכה את נענוע התחת לביטוי, מוסד ואבן דרך כבר בשלהי השנה הקודמת; אבל לקח לביטוי זמן להשתרש עמוק בתודעה הקולקטיבית של כולנו עד לרמה שגם סבתות מנסות לעשות היום טוורקינג. הדיון הציבורי סביב הישבן ומשמעותו הוא חוצה יבשות ודורות, והנה, יותר משנה אחרי הפרובוקציה של מיילי, ו 22 שנה אחרי השיר האלמותי "אני אוהב ישבנים גדולים", שיא חדש נכבש, כזה שגורם לריקוד של מיס סיירוס להראות כמו תרגיל של פעוטון. ניקי מינאז' היא מנענעת התחת הנוכחית עם הקליפ שלה "אנקונדה", שמעלה על נס את אחוריה, מפגין אותם בשלל תלבושות ותנוחות ומצהיר באופן הכי גלוי מה מבחינתה עושה אותו לטוב: הגודל, הגודל, הגודל. כמה שיותר גדול יותר טוב למינאז', ובעלות הישבן הגדול מנענעות בהסכמה.

אז האם מינאז' מעצימה את בנות מינה או שהיא חלק מתרבות ההחפצה? הדיון ימשיך כנראה גם עם המנענעת הבאה, עד אז לפחות קיבלנו שיר לא רע:

 

 4. גרעון תוצאתי

אחרי שביבי נתן לנו כמה מכבסות מילים בזמן המלחמה כמו "מינהור" ו"הכתשה", הגיע מכבס המילים המקורי, יאיר לפיד,  והזכיר לנו מי עושה את זה הכי טוב. כי כשמתמודדים עם מציאות לא מהנה, הכי קל ויעיל זה להמציא ביטויים שיעזרו לעכל אותה ו"גרעון תוצאתי" נשמע מספיק טוב במורד הגרון. אז על מה למעשה מדובר? זהו, שאף אחד עדיין לא מבין. מספרים לנו כי שר האוצר הגיע לפגישת הדיון התקציבי שאחרי המלחמה, ונשאל על ידי המשתתפים, מה יהיה הגרעון ל-2014, שאלה שלא הצליחו לגלות לה את התשובה משום שפקידי האוצר לא פרטו הכנסות, רק הוצאות. "זה יהיה גרעון תוצאתי", אמר לפיד, והפתיע את הנוכחים שמעולם לא שמעו את הביטוי בעבר. למעשה, לפיד לא אמר כלום. הוא יכול היה לאמר באותה מידה, "התוצאה תהיה כמה שייצא". כמעט הצליח לו ללפיד, אגב, שמילים תמיד היו הצד החזק שלו, גם כשהוא ממציא אותן - ובכל זאת הביטוי הפך די מהר לבדיחה על איך להגיד שום דבר בזמן שהשפתיים שלך עדיין זזות.

יאיר לפיד. צילום: שאטרסטוק

 

5. חוויה

"התקלחתי ואז נשמעה אזעקה - זה חלק מהחוויה", סיפר שר החוץ אביגדור ליברמן בשיא הלחימה של "צוק איתן", בראיון לערוץ 2. לא ברור מה עבר לליברמן בראש כשאמר את האמירה האומללה הזו, איתרא מזלו והיא שודרה דווקא ביום שבו נהרג דניאל טרגמן בן ה-3 מפגיעת פצמ"ר, מה ששם אותה באור אפל במיוחד, ומבהיר כי כבוד השר אינו רק איש חסר טאקט אלא גם מנותק רגשית ממה שקורה לעם שאותו הוא מנהיג. כי לדבר על "חוויה" בהקשר של מה שעוברים אזרחי הדרום, לדרוש מהאנשים להתייחס לצד הקומי ולא לטרגדיה היומיומית, ובמקביל לדרוש מאיתנו לדמיין אותו יוצא מהמקלחת - זה כבר פשוט חסר לב. אם הייתה סאטירה אמיתית בימים של צוק איתן, היא בטח הייתה עושה מה"חוויה" מטעמים שווים, הסתפקנו בלאחל זה לזו חוויה נעימה עד שהמלחמה נאותה להגמר, ואנחנו עדיין משתמשים בביטוי הזה מדי פעם, כתזכורת לאנשים שמנהיגים אותנו ודורשים מאיתנו להיות יותר חבר'מנים.

liberpost

 




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה