הטרגדיה של חיי

בזמן שהיא חגגה את יום הולדתה, אביהם של שלושת ילדיה האהובים רצח אותם בשנתם. לילך שם טוב חוזרת לתחילת הקשר ומספרת על אלימות ושליטה ללא מכות וללא איומים

04/09/2014
לילך שם טוב קבלו עדכונים מלילך שם טוב
  • RSS

עדכון 15.5.2016: אתמול לילך שם טוב ילדה בת. בעבר היא אמרה בראיון שהיא מקווה שיהיו לה עוד ילדים. לא במקום הילדים שנרצחו, אלא בנוסף. ואנחנו מקווים שהילדה החדשה והאהבה החדשה יכניסו קצת אור לחייה.

זה הפוסט שהיא כתבה לסלונה לפני כשנה וחצי:

ב-24 ביולי, 2010, יום הולדתי ה-38, הסתיימו חיי. מיום זה הבנתי, שלושת ילדיי האהובים: עומר (9), רוני (8) ואור (5), אינם עוד איתי. ביום זה נשללה זכותם הבסיסית של ילדיי לגדול ולהתפתח. לא בתאונה, לא במחלה ולא על ידי מחבל עוכר ישראל, אלא על ידי מי שהיה אמור לשמור עליהם מכל משמר - אביהם שרצח אותם בשנתם.

הטרגדיה הזו, אובדן שלושת ילדיי האהובים, הייתה התוצאה של אלימות מאוד קשה שחוויתי ברצף הזמן, מרגע ההכרות איתו ועד הסוף המר באובדן משפחתי. האלימות שחוויתי לא הייתה אלימות פיזית ולכן לא ידעתי מעולם שהייתי שייכת לקבוצת אנשים שחייה מסתובבים במעגל האלימות והשליטה, כי הוא לא הרביץ ולרוב גם לא איים. לימים הבנתי שיש מונח שנקרא: "הטרדה נפשית", אלימות שתוצאותיה הרסניות. הוא היה מביא אותי לסף של תחושות קשות אך כמעט לעולם לא הרים את קולו ונתן לי להבין שכל הדברים הקשים קורים בגללי, שאני טיפשה, לא ראויה ולא שווה כלום.

עומר, רוני ואור ז"ל. צילום: אלבום משפחתי

משפחה נורמטיבית, לכאורה

סוף נובמבר 1994, הייתי בת 22 וקצת כשהכרנו וכבר אז רציתי להיות אמא. בתחילת מערכת היחסים שלנו הוא סיפר לי שהוא אומץ בגיל מאוד צעיר. היה שם סיפור שמצד אחד היה קשה להכיל אותו, אך מצד שני עורר את סקרנותי. בגלל האופן בו גידלו אותי הוריי הייתי בעלת "נשמה טיפולית" וזה איפשר לי להיות סוג של אמא עבורו, צורך שהיה חשוב לי. שש שנים אחר-כך הפכתי להיות אמא באמת. חשבתי שמצאתי מישהו ששיווע לחום ולאהבה כי לפי הסיפורים שלו מעולם לא זכה לכך. נכנסתי לקשר הזה מתוך חמלה ורחמים. הבנתי זאת רק שנים מאוחר יותר.

תשוקה בצורתה הטהורה והטבעית לא הייתה. הייתי רגישה ונמהרת לזוגיות, לילדים, לבית משלי, לעצמאות ולשליטה. רציתי להפסיק להיות נשלטת, אבל היו בי כבר דפוסים קיימים של מישהי שנשלטה מתוך מקום של הגנה חונקת ומסרסת, ממקום של פינוק יתר תוך הרגל שהעולם מסתובב סביבי, למדתי להיות שקופה ובעצם נשאבתי למוכר. בחרתי בחירה קיצונית לא מוצלחת בבן זוג. נתתי בכך פרשנות למציאות אחרת, בקווים מקבילים אך שקריים.

הקושי של ההורים שלי להפרד ממני, לשחרר אותי באהבה לדרכי על מנת למצוא את הייעוד שלי מתוך מקום בוגר ואחראי, גרם לי לרצות לברוח, וכשברחתי הרגשתי שזה ממקום של מחנק, אהבה חסרת גבולות אובססיבית המצמצמת את המרחב של האחר, פרדוקס.

לכאורה, היינו משפחה נורמטיבית. בית של שתי קומות, שתי מכוניות, עובדים ומשאית. מאז ומתמיד אהבתי הצגות תאטרון ורכשנו מנויי. כל מסיבת יום הולדת הפכה להפקה, זוכרת שביום הולדתו הראשון של עומר, בני בכורי, דודתו אמרה לי שאם ככה נראית מסיבת יום ההולדת הראשונה, מעניין איך תיהיה החתונה שלו. היום, חוץ מגרון חנוק - יכולה לומר שלעולם לא אדע, אבל אם זה היה תלוי בי זו הייתה יכולה להיות בהחלט הפקה מושקעת ומיוחדת.

לילך ובנה ז"ל. צילום: אלבום משפחתי

החליט בשבילי מה אלבש

פגישה ראשונה. נובמבר 95'. ערב גשום, לבשתי סוודר וחצאית. הוא הסתכל עליי והפטיר שהלבוש שלי לא מוצא חן בעיניו. לימים זרק לי את החליפה הזו. באותה פגישה הצהיר: "אם אני מתחתן אני לא מתגרש". חייכתי. מי חושבת על גרושים כשהיא מתחתנת? היום אני שואלת את עצמי למה בכלל נשארתי שם, עם גבר שלא מכיר אותי ויוצא בהצהרות כאלה?! היום אני יודעת שזו אמירה מסוכנת, אמירה שנטרלה אותי וגרמה לשליטה שלו בי, אמירה שחתמה את גורלי.

כשהוא זרק לי את החליפה שכל כך אהבתי, לא עשיתי מזה סקנדל וזו הייתה הטעות שלי. הוא פשוט החליט בשבילי מה אלבש, איך אראה עד שהצליח לגרום לי גם איך לחשוב. בתחילת מערכת היחסים הוא אף לא נתן לי ללכת לבד לתחנת האוטובוס כדי להגיע ללימודים או לעבודה אלא לקח אותי ממקום למקום. חשבתי לעצמי איזו פרינססה אני. אז זהו שלא - בן או בת זוג שלא מאפשרים להתנהל באופן עצמאי ולא מפרגנים לעצמאות של האחר אינם אוהבים. הם אובססיביים וכפייתיים. זה בא מתוך מקום של פחד וחרדה,של שליטה מטורפת שתוצאותיה תמיד יגמרו באופן שלילי.

בראשו כבר נבנתה התמונה האידיאלית למערכת יחסים, שלכאורה הייתה אמורה להיות נורמטיבית, אך היה זה מצג שווא בלבד מאחר והוא לא באמת חווה את חייו בבטחון ואהבה טרם הכיר אותי, כך שהסיכוי שלי לגרום לזה לקרות אחרי כל כך הרבה שנים של חוסר - נידונו מלכתחילה לכשלון צורב.

אהבה שאינה מגיעה ממקום בשל ומתוך מלאות ובטחון, כשהאינטרס הינו הישענות על בן/בת הזוג נידונה מראש לכישלון.

*****

ראיון של קובי מידן עם לילך שם טוב ב"חוצה ישראל":




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה