אם אין אני לי

לאחרונה אני משתדל לבטא את רצוני. כמעט שכחתי לזהות אותו בין הקולות שמכסים עליו. רצונות אחרים שמאיימים להטביעו. זה כזה חופש להגיד מה אני רוצה

16/11/2010
שי אביבי ומיכל ליבדינסקי קבלו עדכונים משי אביבי
  • RSS
» פתאום מלהיב אותי, לאסוף את כל חלקי האישיות שלי

ליד הילדים שלי מסתובבת מיכל אחת, וליד אמא שלי מיכל אחרת, וליד בעלי יש עוד מיכל, החברות מוציאות ממני מיכל שונה, ובהרפתקאות שאני הולכת אליהן מבצבצת מיכל משונה, שעושה דברים משונים. וכשגרתי עד לא מזמן בעיר, הייתה מיכל שהיא אחרת לגמרי מהמיכל שנושמת עכשיו את הכפר, ובסדנאות שאני מעבירה יש מיכל שמפתיעה אפילו אותי. וכשאני חושבת על זה, יש מצב שאם האנשים השונים שמכירים אותי, יצטרכו לתת במשטרה עדות אופי עלי, הגרסאות לא יהיו תואמות. אז מי אני באמת? מי אני  מי  אני  מי  אני  מי  אני  מי  אני מי אני מי אני מי אני מיאנימיאנימיאני, מי?

מי שמכיר אותי חושב שאני אחד האנשים הנחמדים בעולם. זה נכון.  מי שממש מכיר אותי חושב שאני טיפוס מאוד בעייתי. זה נכון.  יצר ההישרדות הוביל אותי לכלא הנחמדות. הייתה לי ברירה? אולי. בודדים יוצאים לעולם הזה מצוידים בעצמם ולא מעקמים את מי שהם מול סכנות הגן, אימת בית הספר, מבטי ההורים, עיני הבנות.

למה אני לא אותה אני ליד כולם. האם הם לא נותנים לי, או שאני לא לוקחת. אני יכולה להיות טוטאלית עם כל מי ומה שאני ליד בעלי? הוא יקבל אותי בטוב וברע שלי? הוא הרי התחייב על זה בכתובה. ואיך זה להיות לגמרי אני ליד אמא שלי? מה היא תחשוב עלי? מריח לי כמו סכנה. אני אוהבת סכנות.

אמא’לה. ברכיי פקות מול המחשבה להיות אני. אם קללת הטלפתיה הייתה יורדת על העולם ומחשבותינו היו נרשמות באוויר, כמה אנשים היו ממשיכים לנחמד אותי? או אולי לא מדובר בקללה והייתי נותר רק עם מי שאני מחבב באמת. למה בכלל אני סוחב את השאר בכיסי?

אז לאחרונה אני מנסה לערבב קצת. נגיד שבעלי יקבל מיכל של חברות, והחברות מיכל של בעלי. שאמא שלי תקבל מיכל של הרפתקאות, והילדים מיכל של סדנאות. וזה מרגיש מוזר, קצת חשוף. אולי אפילו עירום, אבל באותה נשימה גם נעים. להיות ערומה ולהתבייש זה לא נעים. אבל להיות עירומה ולא להתבייש זה שחרור, זה חופש, זה קבלה- זה תענוג גדול.

אז לאחרונה אני משתדל לבטא את רצוני. רצוני! יש לי כזה. כמעט שכחתי לזהות אותו בין הקולות שמכסים עליו. רצונות אחרים שמאיימים להטביעו. כזה חופש להגיד מה אני רוצה ולדעת ששווה לי, גם אם פגעתי באחרים או אפגע בעצמי בגללו. כזה חופש להשמיע קול! אמיתי!! שלי!!! יש לי קול!!!! קוקוריקו תרנגול!!!!!

ופתאום מלהיב אותי, לאסוף את כל חלקי האישיות שלי, ולהסתובב אתם בכל מקום, להראות אותם לכולם. כל הזמן. לא להתקמצן על אמא שלי ולהראות לה רק את אותו חלק ייצוגי שהיא מקבלת ממני כבר שנים. לא להקטין את עולמי  ליד ילדיי. לא לפחד מאינטימיות עם החברות. לא להתבייש לצחקק ולצווח כמו מפגרת ליד בעלי.

ומה אני אגיד, זה קטע להיות אני.

כל הזמן. בכל מקום. עם כולם.

האמת, נראה לי שאני מוצאתמוצא חן  בעיניי.

מתוך הבלוג טיפול זוגי

צילום: ClickFlashPhotos / Nicki Varkevisser, פליקר




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה