הסיפור של לקץ' מלקו - ממשיכים להאבק

המאבק של שלי יחימוביץ' בקרנית פלוג, למען העסקתה ההוגנת של האם השכולה לקץ' מלקו בבנק ישראל, הצליח - ומעובדת קבלן לקץ' הפכה לעובדת מן המניין. אבל מה יהיה עם כל שאר העובדים שמועסקים בתנאים מחפירים?

24/08/2014
מיטל פלוטניק קבלו עדכונים ממיטל
  • RSS

בערב שבועות האחרון, נכחתי בהרצאה של שלי יחימוביץ' במסגרת אירועי תיקון ליל שבועות במרכז ברודט בת"א. התכנים בהרצאה לא היו לי זרים, בוודאי לא העיסוק בעובדי הקבלן ובפערים החברתיים. אבל היה משפט אחד לקראת סוף ההרצאה שתפס את תשומת ליבי במיוחד: "לכם כאנשים ערכיים יש תפקיד משמעותי", אמרה יחימוביץ', "הנגישות של בעלי ממון וכוח למקבלי ההחלטות היא אינסופית כמעט. הנגישות של אנשים רגילים שמבקשים לדבר על צורכי הציבור היא נמוכה. אבל יש כוח אחד שמשפיע על נבחרי הציבור אפילו יותר- רחש ציבורי שהולך ומתגבר ומייצר לחץ. זו נשמת אפה של הדמוקרטיה. יש לכם כוח גדול ומשמעותי להשפיע ולהשמיע את קולכם וזו לא קלישאה. כל אחד יכול בחלקת האלוהים הקטנה שלו, במקום העבודה שלו, לא להיות עיוור לאי צדק".

כזכור, לפני חודש נפל במהלך מבצע "צוק איתן" סמ"ר משה מלקו ז"ל, בנה של לקץ', עובדת בבנק ישראל. את מודעת האבל על נפילת בנה - בסמוך למודעת האבל על נפילת בנו של עובד אחר בבנק ישראל, תיעד ושיתף רן מלמד, סמנכ"ל עמותת ידיד. באחת צויין היותה של האם השכולה עובדת קבלן, בשנייה צויין תפקידו של האב השכול. באחת דובר על צער, בשנייה על אבל כבד. חייל אחד מת, השני נפל בקרב. מי שניסח את שתי המודעות האלו בוודאי לא שיער בנפשו עד כמה הן יחשפו את האופן השונה שבו נתפסים על ידי המעסיק - במקרה זה בנק ישראל - עובדים בהעסקה ישירה ועובדי קבלן.

malkocar248

עמוד הפייסבוק של המאבק, צילום מסך

כשפניותיה של חברת הכנסת יחימוביץ' לנגידה קרנית פלוג (בתכתובת רשמית, ובדיעבד נודע שגם בפגישה בארבע עיניים) בקריאה להעברתה של העובדת המסורה מלקו להעסקה ישירה נענו בשלילה, נקרתה בפנינו ההזדמנות להעמיד את האמירה ההיא מאותו ליל שבועות במבחן המציאות, ו- הו, כמה שהיא עמדה במבחן הזה בהצלחה! ביום חמישי התקיימה פגישתן של יחימוביץ' ופלוג שבעקבותיה ובעקבות סירוב נוסף שהובע בה על ידי פלוג הבינה יחימוביץ' שהצעד הבא הוא קריאה לציבור להצטרף לפנייה. במוצאי שבת התפרסם המייל השבועי של יחימוביץ' ובו הקריאה, ומעט מאוחר יותר גם פוסט בעמוד הפייסבוק שלה. במקביל- נפתח עמוד פייסבוק של פעילים בשם "מעבירים את לקץ' מלקו להעסקה ישירה", שהזמין את הציבור להצטרף לקריאתה של יחימוביץ'. בתוך זמן קצר היינו מאה. ביום ראשון כבר היינו מאות. כמה מאיתנו החלנו לשתף את המכתבים שנשלחו לפלוג ובהם הדרישה להעביר את מלקו להעסקה ישירה. בשעות הערב התפרסמה ההודעה של בנק ישראל (שזורה שקרים מביכים) שהחליט להעביר את הגב' מלקו להעסקה ישירה, עובדת מן המניין בבנק.

 וכאן צריך לציין את אחד הדברים המדהימים בסיפור הזה: מסתבר שכבר ביום ראשון בבוקר, לילה בלבד לאחר פרסום קריאתה של יחימוביץ', התכנסה צמרת בנק ישראל לדון בעניינה של מלקו. אני מרשה לעצמי לנחש שבשעה שנקבעה אותה ישיבה, בתיבת האימייל של דובר הבנק רק החלו להצטבר ראשוני האימיילים. כלומר- צמרת הבנק התכנסה רק מעצם הידיעה שהרחש הציבורי, אותו רחש ציבורי עליו דיברה יחימוביץ' בערב שבועות, ממשמש ובא. בפעם הבאה שמישהו יספר לכם שלציבור אין באמת השפעה, או שישאלו אתכם "לאן נעלמה המחאה החברתית?", תזכירו להם את לקץ' מלקו.

לכל אורך החודש האחרון, תגובותיו של בנק ישראל היו מביכות, שלא לומר- עלבון לאינטליגנציה. החל בצער על אופן ניסוח מודעת האבל (והרי מה שמצער הוא עצם ההעסקה הקבלנית, צער על הניסוח הוא צערו של מי שנתפס בשעת מעשה על כך שנתפס, ולא צער על המעשה עצמו), דרך הגאווה הפטרונית על כך שהבנק ועובדיו הביאו אוכל למשפחת מלקו בזמן השבעה ("ואפילו נשאר!"), ועד להודעה זרועת השקרים בה פורסמה גם החלטתם להעביר את הגב' מלקו להעסקה ישירה. בהודעה הזו נכתב ש"מלכתחילה לא הייתה כוונה לקיים את הדיון בתקשורת"- הבל וכזב, הרי לפי תשובתה המקורית של פלוג, לא הייתה כוונה לקיים את הדיון הזה כלל וכלל. הוסיף ופייט דובר הבנק, "בנק ישראל מצר על שגורמים שונים מנסים לנצל את המקרה הטרגי של משפחת מלקו כדי לקדם אג'נדות כאלה ואחרות". ובכן דובר יקר, הפוך נא את הביצה והתרנגולת שבצלחתך: האג'נדה, הן של יחימוביץ' והן של הציבור שנענה לקריאתה, היא לדאוג לעובדים כמו הגב' מלקו. לא הטרגדיה של מלקו היא זו שמשרתת אג'נדה כלשהי.

מה יהיה עם שאר עובדי הקבלן?

שאלות רבות שבו ונשאלו לאורך השבוע האחרון, ויש שתיים שחשוב לי להתייחס אליהן. האחת - האם זהו המחיר שעובדת צריכה לשלם על מנת לעבור מהעסקה קבלנית להעסקה ישירה? והתשובה היא - בוודאי שלא. ראוי שהשיטה הנצלנית והזדונית הזאת תבוטל לחלוטין ותעבור מן העולם. זו צורת העסקה מבזה, משמרת עוני, מרחיבת פערים, ולא בהכרח זולה יותר למעסיקים. אבל עד שזה יקרה, במקרה כמו זה של לקץ' מלקו, אמנם אין פיצוי אמיתי על אובדן הבן ואין נחמה שניתן לספק, אבל לפחות ניתן לבצע את האקט הסולידרי הבסיסי הזה, מתן שקט תעסוקתי וצלם אנוש במקום העבודה.

והשאלה השנייה - למה רק לקץ' מלקו? מה עם שאר עובדי הקבלן? בתחילה, השאלה הזו הזכירה לי את הסיפור על האיש שטייל על חוף וראה ילד שזורק חזרה למים כוכבי ים שנשטפו אל החול. האיש שואל את הילד, "מה הטעם להחזיר אותם למים? הרי אתה מחזיר אותם אחד אחד, ועל החוף יש אלפים, מה זה כבר משנה?". הילד עונה, "בשביל האחד הזה, זה משנה".

המאבק למען לקץ' מלקו, הגם שנולד מתוך טרגדיה, נתן פנים ושם למאבק למען עובדי הקבלן כולם. ההתקוממות הציבורית רק מעצם ניסוחה של מודעת האבל על משה ז"ל היא תגובה אנושית טיפוסית לפרסוניפיקציה, והדיון הציבורי המשמעותי בנושא שנוצר בעקבותיה מתייחס לעצם תופעת עובדי הקבלן. אנשים הרי לא שאלו "מה הבעייה בכך שמלקו תועסק באופן כזה או אחר", אלא שאלו שאלות עקרוניות על עצם ההעסקה הקבלנית, וזה היה גם טיב התשובות שהתקבלו. והנה, המאבק לא היה רק למען לקץ' מלקו. האמירה העקרונית נאמרה באופן ברור: העסקה ישירה היא זו שנותנת לעובד שקט תעסוקתי גבוה יותר, זכויות וצלם אנוש. ותארו לעצמכם שבעקבות העסקתה הישירה של מלקו, יגיעו בבנק ישראל למסקנה שקל יותר לקלוט את כל עובדי הקבלן כעובדי הבנק? הו, פירות רב עונתיים של מאבק צודק מאין כמוהו.

זו גם לא הפעם הראשונה שעיסוק ציבורי במקרה של עובד קבלן אחד ספציפי מניב תוצאות רחבות יותר. במרץ 2007 נרצח יום טוב דואק ז"ל על ידי שודדים בפתח הסופרמרקט שבו הועסק כמאבטח דרך חברת קבלן, המעסיק לא שילם דמי ביטוח עבור דואק ז"ל, אשתו ובנותיו נותרו ללא קצבת השארים. פיצויים לא ניתן היה לתבוע, שכן חברת האבטחה התפוגגה ונעלמה, לא לפני ששליח מטעמה הגיע לבית משפחת דואק בזמן השבעה והביא אוכל, יותר אוכל משניתן היה לאפסן (מצלצל לכם מוכר?). והנה, בעקבות העיסוק בהפרשות לפנסיה ולביטוח חיים לעובדי קבלן דרך המקרה הטראגי המסויים הזה, השתנתה מדיניות מתן הרשיונות על ידי משרד המשפטים לחברות האבטחה, והם הותנו בהוכחת מתן הזכויות הסוציאליות לעובדים.

אל תטעו - המאבק למען לקץ' מלקו לא הסתיים. העברתה מהעסקה אצל הקבלן להעסקה כעובדת מן המניין בבנק ישראל עדיין לא התבצעה בפועל, וחשוב שכולנו נמשיך ונעקוב ואם יהיה צורך - נחזור ונשמיע את קולנו ואת הרחש הציבורי של העדר העיוורון לאי צדק. וכשנצליח במאבק הזה - יהיו עוד עובדי קבלן רבים שצריך יהיה להלחם על תנאי העסקתם ורחש ציבורי שצריך יהיה להשמע.

אבל עד אז, בשביל כוכב הים האחד הזה עשינו הבדל.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה