אונס הנערה בת ה-14 מרחובות: שוב, מאשימים את הקרבן

היא נוצלה על ידי עשרות, נחשפה שלא מרצונה בכל כלי התקשורת, המעשים מכובסים בשם "יחסי מין" ולא "אונס" וכל אחד רשאי להגיב לגופה של הנערה, להשפילה ולהאשימה כאוות נפשו. די כבר!

19/08/2014
אנדריאה לולו קבלו עדכונים מאנדריאה
  • RSS

"פשוט תגידי לא", הם תמיד אומרים לנו, כאילו זה כל כך פשוט.  פשוט תגידי לא - ונרוצץ את גולגולתך עם פטיש. פשוט תגידי לא.

 ביום חמישי האחרון, רצח אילן בן עמי את דפנה בר ציון ז"ל בדירתו בתל אביב. הסיקור התקשורתי על המקרה הכיל סאבטקסט מאשים כלפי דפנה ז"ל, כמו למשל ציון העובדה כי הגישה נגדו תלונה אך סירבה לצו הרחקה ולמגורים במקלט לנשים מוכות, ודבריו של אלון חכמון ב"ישראל פוסט" - שכתב כי "מאחר שהשניים נפרדו לאחרונה, לא ברור מדוע הגיעה בר ציון לדירתו".

 מנגד, הסיקור התקשורתי האוהד כלפיו בלט בעמודים הראשיים של אתרי החדשות. סיפור חייו פרוס בפנינו - כמה היה בן עמי מדוכא ועצוב,כמה סבל מאהבה נכזבת וקנאתו הטריפה אותו על דעתו. חבריו הטובים מספרים עליו משל היה הוא זה שנרצח - כמה היה אדם טוב לב ואוהב, ואף מוסיפים כי לא האמינו לתלונתה והסיכויים שהוא הרוצח הם קלושים.

 והם שואלים אותנו, מדוע סירבה לשהות במקלט לנשים מוכות? ועונים: זה לא משנה, בכך היא בוודאי חתמה את גורלה. מדוע הלכה לדירתו? זה לא משנה, היא בוודאי סיכנה את עצמה ולכן זו אשמתה.

 הווה אומר - אלימות נגד נשים היא לגיטימית, ועל אלימות נגד נשים לא נענשים.  לאלימות נגד נשים יש סיבה, ואם פגעת בה - כנראה שהגיע לה. לכן, מה הפלא שהרוצח ציטט את שירו של אלתרמן, כשכתב על שיר: "תעבור קנאתי שותקת ותשרוף עלייך את ביתך."

rapecar198צילום אילוסטרציה, שאטרסטוק

 ועם שבוע חדש מגיע מקרה מחריד חדש. הפעם ברחובות, שם נאנסה נערה בת 14 על ידי עשרות נערים. והיחס המאשים נוכח גם כאן, בכותרות:

עשרות נערים קיימו יחסי מין עם בת 14

"הנערה מסרבת לשתף פעולה עם השוטרים"

"למרות סירובה של הנערה לשתף פעולה, ממשיכים במשטרה לחקור"

כמובן שהתגובות הציבוריות לא איחרו לבוא: "שוב ניסיון להציג את הנערה כקורבן ואת הנערים כחבורת אנסים שכפו עצמם עליה. אני לא קונה את זה! אין שום הוכחה לכך!", כותבת טוקבקית.

"פתיינית"

"בוגרת לגילה"

"ככל שהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק".

 ובכך הכל תלוי על גבה של בת 14 שנוצלה על ידי עשרות נערים,  אשר הפגיעה בה נחשפה שלא מרצונה בכל כלי התקשורת, מכובסת בשם "יחסי מין" ולא "אונס" וכל אחד רשאי להגיב לגופה של הנערה, להשפילה ולהאשימה כאוות נפשו.

 ומה היה סופן של פרשיות דומות? ובכן, הנה תקציר הפרקים הקודמים:

הנערה נחקרה ונחקרה, הציבור האשים והאשים, הנערה התקפלה בחזרה והנערים חזרו לספסל הלימודים. וכך נוצר מצב של אשמה תמידית ובריחה מאחריות: כשאתם אונסים אותנו - אנחנו הפתייניות, השקרניות, האחראיות והאשמות.

וכשאתם רוצחים אותנו -  אתם האומללים, הכואבים, המדוכאים, אך בסך הכל אוהבים.

פעולותינו ועצם קיומינו משמש כסיבה לאנוס אותנו, ואילו פעולותיכם משמשות כתירוץ לשאלה "מדוע אנסתם?". בסופו של דבר, נשים נחשבות תמיד כפאסיביות ואקטיביות בכל מה שהן עושות -  גם במוות, וגם בחיים.

 עד מתי ניתן יהיה להאשים אותנו על המתבצע בנו? עד מתי ניתן יהיה לתרץ את האלימות כלפינו? עד מתי ניתן יהיה להתחמק מאחריות?

לא עוד.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה