לדבר עם עבאס - לא עם חמאס

אני רוצה שנדבר עם עבאס, האיש המתון, שרוצה באמת לחיות אתנו, לא מתוך אהבה אלא מתוך הבנה שזאת הדרך. אני רוצה לדבר אתו ולהגיע אתו להסכם קבע, לא הפסקת אש, הסכם שלום

18/08/2014
עדי בלדרמן קבלו עדכונים מעדי
  • RSS

כאשר תנועת "ארבע אימהות" קמה, כעסתי עליהן. הייתי בגיל של הבנים שהן כל כך רצו להוציא מלבנון.  כעסתי, כי איך הן מעזות להרוס את המורל של החברים שלי שנלחמים בלבנון, איך הן לא מבינות מה שאני, ילדה בת 20 מבינה, שעכשיו זה לא הזמן!!! אחרי שיפסיקו למות החברים שלי, אז נדבר.

כמה טעיתי. כמה הייתי עיוורת.

תנועת ארבע אימהות הבינו את מה שלקח לי שנים להבין, ואת מה שלעיתים נראה כי לחברה הישראלית ייקח עוד שנים להבין. דווקא כשקשה, דווקא כשהבנים נלחמים, דווקא כשיש הרוגים, דווקא אז זה הזמן להרים את הקול.

ועכשיו, אחרי שאיבדנו 64 חיילים, אחרי עוד סבב אלימות  זה הזמן להגיד – עד כאן. זה הזמן להביט במציאות הקשה בעיניים ולשאול, האם אנחנו מוכנים ומוכנות להמשיך לחיות בממציאות הזאת?

עכשיו זה הזמן לדבר. לא עם חמאס, עם עבאס. עם נשיא הרשות הפלסטינית וראש אש"ף שהוא הגורם המוסמך היחיד למשא ומתן עם ישראל.

אבו מאזן, צילום: רויטרס

אני כבר שומעת את ההערות, אני כבר שומעת את האמרות הרגילות, אני שומעת את הקולות שאומרים שאני נאיבית, אני שומעת את השאלות על שירותי הצבאי (מודיעין...אם זה מעניין), ואני שומעת את הערות ש"אני לא מבינה שום דבר".

אז נמאס לי ששואלים מה עשיתי בצבא, כאילו שאם לא הייתי בדרגת אלוף אני לא יכולה להביע דיעה על מה שקורה כאן. וכאילו שהדעה שלי לא יכולה להיות מנומקת (אגב, שמתם לב שרק נשים נשאלות על שירותן הצבאי?)

.אבל נאיבית אני לא. אני מסתכלת למציאות בעיניים, די ברור שאם לא נגיע להסכם מדיני כלשהו אנחנו נחזור עוד שנה-שנתיים לעוד סבב אלימות, כבר היינו שם בעופרת יצוקה, ועמוד ענן, ועכשיו צוק איתן. הקופירייטרים של צה"ל כבר צריכים לחשוב על שם נוסף.

אני רואה את המציאות בעיניים ומבינה שאין מנוס מלדבר, הגענו לפרדוקס העוצמה, אנחנו הרבה יותר חזקים מחמאס, וזה לא עוזר לנו להביס אותם, כן אנחנו יכולים לזרוק פצצת אטום אבל אנחנו לא באמת נעשה את זה.

ואם חייבים לדבר, אז רק עם עבאס, אני לא מעוניינת לדבר עם חמאס. ומה קורה עכשיו? מדברים עם חמאס, נותנים להם פרס על זה שהם טרוריסטים שהורגים את העם שלהם ומנסים להרוג גם אותנו (תסלחו לי שלא השתמשתי בקלישאה של הורגים נשים וילדים, קשה לי גם שגברים נהרגים), ומראים להם בצורה שלא משתמעת לשתי פנים שישראל מבינה רק כוח.

אני רוצה שנדבר עם עבאס, האיש המתון, שרוצה באמת לחיות אתנו, לא מתוך אהבה (שומעת את הצעקות שהם שונאים אותנו וככה מחנכים אותנו), אלא מתוך הבנה שזאת הדרך. אני רוצה לדבר אתו ולהגיע אתו להסכם קבע, לא הפסקת אש, הסכם שלום.

אני רוצה לחיות חיים נורמאליים, חיים שלא יכריחו אותי להקים תנועה חדשה שתבקש להוציא את צה"ל  מעזה עוד 10 שנים.

חייבים לדבר עם עבאס. אסור לדבר עם חמאס.

***

הכותבת היא חברת ועד מנהל בתנועת "קול אחד" הפועלת לקידום פתרון שתי המדינות ומרצהבמדע המדינה באוניברסיטה הפתוחה

.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה