מורן אטיאס על המוקד

אייל קיציס הביך את מורן אטיאס בסקסיזם מתחכם כששאל אותה אם הייתה יוצאת עם שחור - אולי הגיע הזמן לרענן את מאגר השאלות? וגם, תגלית: אמאל אל-עמודין תמיד הייתה יותר מ"הארוסה של קלוני"

14/08/2014
הדס בשן קבלו עדכונים מהדס
  • RSS

זה לא היה השבוע של מורן אטיאס. אחרי שהתראיינה בתכנית של אייל קיציס, היא הבינה שעשתה משהו מאוד מאוד לא לעניין: סיפרה שלא הייתה יוצאת עם שחור. אטיאס מיהרה להתחרט ופרסמה התנצלות פומבית על דבריה, שמפגינה חשבון נפש מהסוג שאנחנו לא רואים הרבה בציבוריות הישראלית (אני עוד מחכה לאיזו מילת סליחה רפה מאייל גולן או עמנואל רוזן, ויודעת שאקבל רק יהירות, ניתוק והיבריס).

כולם מדברים על "פליטת הפה" של מורן אטיאס, יש המלגלגים על התנצלותה ה"פוליטיקלי קורקט"  (במאקו מיהרו להשוות אותה להתקרנפות הפוליטית של אורנה בנאי), אבל בתוך כל זה נשמט פרט מאוד חשוב: שאטיאס נשאלה ישירות את השאלה הזו על ידי איל קיציס. זו לא הייתה סתם הרמה להנחתה, זה היה מתוסרט ומתוכנן: בפורמט חדש של שאלות מביכות בכוונה, נשאלה אטיאס אם הייתה יוצאת עם ערבי ו/או אם שחור. התשובה שלה על ערבי הייתה חיובית, אגב, מה שכנראה הוביל לשאלה על השחור. יש להניח שלו הייתה אומרת "לא" לערבי, קיציס היה מניח לה בשלב זה, אבל הנחרצות שלו לקבל כאן ציטוט משפיל, השתלמה לו בסוף היום.

morancar138

פורמט ה"שאלות המביכות" הזה אינו חדש ולא מפתיע. הוא משחק על שטיק מוכר שמטרתו לחשוף וידויים, לכלוכים, סודות אפלים; כמו האם לפעמים סלבים הולכים לפעמים לישון בלי להתקלח או האם אי פעם בגדו בבני זוגם. פעם, מזמן, כל הז'אנר הזה היה מאוד פופולרי, עם תכניות כמו "חלומות בהקיציס" ו"החטא ועונשו" של קיציס עצמו, או "משחקים מסוכנים" של דנה מודן, עד שהגיע לרוויה עם "הפוליגרף" של גדי סוקניק. אחרי הכל, בעידן בו כל אחד רוצה ויכול לחשוף הכל בריאליטי, לא צריך שאלה חודרנית פלוס מבט מצטדק מצד מאמי כמו קיציס. ובכל זאת, הפינה החדשה/ישנה הזו נוסדה ב"לילה קיציס", אטיאס התבקשה לענות על הכל בכנות, וכך חשפה שהיא לפעמים משלמת בלי חשבונית, וגם שהיא קצת גזענית. האורחים הגברים לפני אטיאס, אגב, זכו לראיונות יותר רציניים, סייד קשוע ורוני דניאל קיבלו שיחה ארוכה ולא ראיון כזה פופי ושובב. ובמהלך הראיונות, קיציס לא שאל אותם פעם אחת עם מי הם היו יוצאים.

להתעניין בחיים האישיים של אטיאס זה מובן, לא נכחיש זאת - היא סלבריטאית, שנהנית לפזר סביב עצמה הילה של זוהר וסקס אפיל. אבל צריך גם לשים לב על מה הכשילו אותה. אטיאס לא נשאלה סתם שאלה על סקס, היא נשאלה על סקס ולאום. התפיסה שעומדת מאחורי שאלה כזו, היא שיש חלקים מגופה של אטיאס ששייכים רק לבני עמה, לישראל, ליהודים. כמו שבנות ישראל "התגייסו" למען חיילי צה"ל דרך המיניות שלהן, הצטלמו בעירום והבטיחו לפנק אותם מינית, כך גם מאטיאס יש ציפייה  לשמור את כל זה לעם ישראל, במיוחד בימים קשים כאלה. "לתת את זה" לערבי זה בעייתי, לשחור - גם לא להיט, ככל המדובר בשחור גוי בחו"ל, שם היא מסתובבת יותר מאשר באזורים עם הרבה אתיופים, שכנראה לא אליהם התכוון קיציס בשאלתו (אם כי בתשובתה פגעה גם בהם, ללא ספק).  אז אטיאס יודעת שלהגיד "כן" לא יוציא אותה טוב - אבל מצד שני, היא כוכבת הוליוודית, פועלת באזורים קצת יותר נאורים מסיר הלחץ שלנו, וגם לאמר "לא" יעשה לה צרות. וכך היא מתפתלת, סובלת מול מבטו הזחוח של קיציס, אותו חיוך מדושן שלא השתנה מאז שנות התשעים. בהתנצלות המתוקשרת שלה, היא זו שיצאה הטמבלית הקטנה, קיציס נשאר ללא רבב, טפלון כהרגלו. אני מניחה שלא עובר לו לרגע בראש שהוא היה לא הגון איתה.

אז הנה עצה לטאלנט שאני באמת מחבבת: איל קיציס יקר, צא נא מהאולפן הממוזג ליום יומיים. החיים הם לא רק פורמטים ושאלונים, טבלאות רייטינג של "קשת", ועוזרות הפקה שעושות לך נעים באגו. הרבה דברים השתנו כאן מאז הניינטיז, לא רק בטלוויזיה אלא אשכרה, בחוץ. יש שאלות שכבר לא יאה ולא נאה לשאול, יש תפיסות עולם שאבד עליהן הכלח, יש פרדיגמות ששווה לשבור, לנסות לחשוב אחרת, יצירתי יותר, אנושי יותר. מורן אטיאס היא אישה מצליחה, מרתקת ודעתנית, לא וגינה מהלכת שצריך למקם איפשהוא בין "הערבי" ל"שחור".  וגם הגברים שאינם יהודים ולבנים כמוך ראויים להתייחסות מעט יותר רצינית מאשר הצבתם כסדין אדום בפני סלבית. הפרובוקציה בגרוש הזו אולי תשיג לך עוד קצת יח"צ, אבל היא לא תפתח אותך כאדם. רק השבוע, אגב, ירון לונדון המשיך להתחפר בתוך הקריקטורה של עצמו כאשר שאל מרואיין אם "היית נותן לאשתו כוס סוכר לעוגה?", כדימוי ליחסי אמון בין שני גברים. מלונדון כבר התעייפתי, אני מודה, אין לי כוח אפילו להתייחס לקבעון המחשבתי שגורם למראיין לשאול דבר כזה. קיציס, לך עוד יש תקנה, אתה לא חייב להפוך לקריקטורה של מראיין סקסיסט ונצלני. למען השם, צא וראה עולם.

 ערביה שהייתי יוצאת איתה (1)

דבר די מדהים קרה השבוע לארוסתו של ג'ורג' קלוני, מדהים אפילו יותר מלהתארס לג'ורג' קלוני: היא קיבלה שם! שם פרטי ומשפחה, ממש כמו אישה שנושמת ואוכלת וצוחקת. שמה הוא אמאל אל-עמודין, כן, זה שם ערבי, והרבה ישראלים זכו לשנן אותו קצת לפני כולם. הסיבה היא שלרבע יום, חיינו  תחת הרושם שאמאל עומדת לכהן בועידת האו"ם לחקר התנהלות ישראל ב"צוק איתן", מה שכבר כונה "ועדת גולדסטון 2". את ההצעה להשתתף בוועדה, אל-עמודין קיבלה בהיותה עורכת דין מבוקשת בלונדון, בפרט בתחום זכויות האדם - אבל אחרי מספר שעות נודע כי היא  מסרבת בנימוס. וכך, הבריטית ממוצא לבנוני שיש שכבר חיכו להאשים אותה בשנאת ישראל עוד בטרם התיישבה על כסא מרופד - תמשיך לעשות חייל, במקומות רחוקים מאיתנו.

amal

מה שמעניין בסיפור הזה, הוא שהוא מכניס לפרופורציות אמירות שמיוחסות לאישה המצליחה "לקרקע גבר", "לתפוס אותו בחכה", "להשיג את מי שאחרות לא הצליחו", ועוד שלל קלישאות עבשות שהתקשורת מרבה להלעיט אותנו בהן. כן, קלוני הוא כוכב קולנוע חתיך ועשיר שלא נישא עד לגיל 53, אבל העובדה שהוא עומד להתחתן עם אמאל רחוקה מלהפוך את החתונה הזו להישג חייה. כשאנחנו מתעניינים בה קצת, מגלים שהיא ייצגה את מנהל ווקיליקס, שהיא בוגרת בהצטיינות של אוניברסיטת יוקרה NYU, שצברה ניסיון מרשים במשפט בינלאומי כשייצגה את טושימנקו ויעצה לקופי אנאן, ובאופן כללי, שחייה היו מלאים בריגושים והישגים גם לפני שהמובי-סטאר נכנס לחייה. עם כל ההישגים האלה, קשה להאמין שנשאר לה זמן לרדוף אחרי קלוני עם מערוך ורשת בדרך לחופה.

למה יש אנשים שכל כך קשה להם לחשוב על תסריט בו הוא זה שרדף אחריה? אולי חתונה נראתה לו כמו הדרך הבטוחה לגרום לבחורה כל כך מוצלחת להישאר לידו? או שסתם, הם נורא מאוהבים ובא להם איזו מסיבת ריקודים טובה, בתוך כל הקריירה הזו? זה לא פחות סביר מאשר שאמאל חיכתה לטבעת בהיסטריה. אני גם די משוכנעת שהיא יכולה לקנות לא מעט טבעות לעצמה, בלי סיבה מיוחדת.

ערביה שהייתי יוצאת איתה (2)

מרים מירזאחאני, ילידת איראן בת 37, זכתה השבוע במדליית פילדס, הפרס היוקרתי בעולם למתמטיקה. מירזאחאני היא האישה הראשונה שזוכה בפרס הזה מאז נוסד לפני 80 שנה, היא פרופסור למתמטיקה מאוניברסיטת סטנפורד, ואת הפרס קיבלה בסאול, בראש חשוף, נטול רעלה ומלא במוח. אגב, לא רק אנחנו אוהבים לנכס לעצמנו הישגים בינלאומיים של הגאונים האלה: חסן רוחאני, נשיא איראן, התגאה בהישג הזה, למרות שמירזאחאני עקרה מאיראן לפני שנים. הוא צייץ בטוויטר ברכות על שהיא האישה הראשונה לזכות בפרס, ואף פרסם תמונות שלה עם ובלי רעלה - יש הרואים בזה צעד מתקדם מצדו (הגם שעל פי החוק, לו תשוב לאיראן תאלץ ללבוש כיסוי ראש, בוז על זה).

כל כך הרבה תבניות נשברות בסיפור המרגש הזה. לא, האיראנים לא עסוקים רק בפיתוח נשק להשמדתנו, מיזרחאני מספרת בתקשורת בשמחה לא מעט על המורים שהשפיעו עליה בחייה ושופכת אור קצת אחר על מערכת החינוך האיראנית. היחס לנשים, מתברר, אינו תמיד מחפיר כמו שגרמו לנו לחשוב. וגם היחס לעוקרים למערב מאיראן איננו זועם כמו שחלק מאיתנו מאמינים. ובעיקר, יש כאן תקווה ענקית להישגים בתחומים שנשים הן מיעוט בהן, תחומים שבאמת יכולים להעצים נשים כלכלית וחברתית, וגם, על הדרך, לתרום לאנושות.  

צפו בעוד על מירזאחאני:

 ג'ואן אומרת שמגיע לך יותר

כריסטינה הנדריקס תמיד הייתה האישה האהובה עלי ב"מאד מאן". קשה לדעת איפה השחקנית נגמרת והדמות של המזכירה ג'ואן האריס מתחיל: כריסטינה כל כך מלאה בכריזמה, סטייל ואינטיליגנציה, דברים שיכולים היו ללכת לאיבוד בקלות תחת שחקנית פחות מוכשרת ממנה. השבוע גם גילינו שהיא פמיניסטית לא קטנה, כשהשתתפה בקמפיין להעלאת מודעות לשכר נשים, עם גימיק פשוט אך משעשע ביותר: אם נשים עדיין מרוויחות פחות מגברים, כמו בסיקסטיז, למה שלא נביא את "מאד מאן" אל המשרד המודרני? המילה "מודרני" אמנם תאבד ממשמעותה, אבל זה הולם עבור מציאות שמבחינה כלכלית, מכריחה אותנו הנשים לחיות בעבר. רק חבל שהיום אנחנו לא מתלבשות כמו אז, אם כבר אז כבר.

>> הכנסו לצפות בסרטון המשובח עם כריסטינה 

chris138

 

 




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה