האם החופש הגדול יתארך?

תלמידי תיכון מוחים על כך שהחופש נהרס להם בעקבות המלחמה, ולכן הם דורשים להאריך אותו. נירית צוק חושבת שכדאי שדור ה"מגיע לי" ימצא סיבות אמיתיות למחאה

06/08/2014
נירית צוק/עשר פלוס קבלו עדכונים מנירית צוק/עשר פלוס
  • RSS

יוזמה חדשה של תלמידי התיכון נמצאת בימים אלו בפייסבוק, ומועברת בין תלמיד אחד למשנהו גם בקבוצות הוטסאפ. מדובר במחאה שארגנו תלמידי תיכון, הקוראים להאריך את החופש הגדול. אלו טוענים שהחופש הגדול נהרס להם בשל המלחמה, ובשל כך הפתרון הכי טוב מבחינתם הוא הארכתו. עד כה גררה המחאה עמה כבר 40,000 חתימות, וכפי שאומרים היד עוד נטויה.

אני חייבת לציין שהמחאה הזאת מלאה את ילדיי בשמחה ובתקווה, והותירה אותי המומה. במלחמה שבה אנשי הדרום לא היו שלושה שבועות בביתם, הורים לחיילים בקושי תפקדו, עסקים נפגעו בזה אחר זה ושלא לדבר על מספר החיילים שנפצעו או נהרגו נראה לי קצת הזוי למחות דווקא על הארכת החופש הגדול. התחושה שלי היא שילדי ה"מגיע לי" זקפו את ראשם, ומה שעצוב הוא שהם כלל לא מבינים מה בדיוק הבעיה בדרישה שלהם.

ילדים בחופשה. צילום: שאטרסטוק

ילדי ה"מגיע לי" הם הילדים שלנו, אלו שאנחנו גידלנו מגיל קטן בתחושה שהכל מגיע להם. אנחנו דאגנו לשים אותם במרכז, לכרכר סביבם בכל רגע נתון, ולנחם אותם מיד ברגע בו הם כעסו על משהו קטן או שמשהו לא מצא חן בעיניהם. אנחנו דאגנו להציג בפניהם את החיים הורודים, כפי שרצינו שיציגו בפנינו כשהיינו קטנים. אנחנו לימדנו את הילדים שלנו שהם יכולים להשיג כל דבר ולקבל כל דבר כי מגיע להם, כי הם הילדים שלנו. לימדנו אותם כי כל אחד מהם הוא כוכב יחיד ומיוחד, וכל אחד מהם שווה סלפי ובוק שלם לבת מצווש.

וכעת לא פלא שהם חושבים שמגיע להם איזה החזר, איזה פיצוי על הקושי שהם עברו. זה פועל ישיר של מה שהם למדנו - כשקורה משהו רע, יש מי שמפצה. ואם זה לא ההורים אז זה כנראה יהיה שר החינוך. עובדה, אגב, שבעבר זה גם עבד. לא מזמן תלמידה שכתבה מכתב תלונה במקום להבחן במבחן זכתה לתשומת לב תקשורתית. אז כנראה שזוהי דרך לגיטימית להביע את מורת רוחך מהמצב, ולמה לא בעצם?

התשובה למה לא נמצאת בעובדות. ובואו נעמיד דברים על דיוקם - החופש הגדול של הילדים שלנו באמת נפגע, ובמיוחד של ילדי הדרום. אני בטוחה שלכל ילדי ישראל היו תכניות ותכנונים רבים לגבי החופש הזה, ואף אחד מהם לא דמיין בחלומותיו שהוא יבלה את החופש במקלטים. אבל כך גם אנחנו ההורים. גם אנחנו לא האמנו שנבלה את החופש עם הילדים במשך שעות על גבי שעות בבית, בדאגה אינסופית ובניסיון לשדר אופטימיות אינסופית כשאנחנו נמצאים עימם. כך גם החיילים שהוזעקו למילואים בצו 8, והיו להם הרבה תכנונים אחרים, וכך גם הורי החיילים שנשלחו לעזה. כולנו, כל תושבי ישראל, חשנו התמרמרות, ותסכול ועצב ודאגה. כולנו עברנו במלחמה הזאת תקופה קשה, וכולנו רק קיווינו שהמלחמה הזאת תסתיים כמה שיותר מהר עם כמה שפחות נזק. היום, כמעט חודש אחרי, כולנו מלקקים את הפצעים, ואף אחד מאיתנו לא דורש החזר על הזמן שאבד או על המחיר שכולנו שילמנו.

ומה שהכי משעשע בכל הנושא הזה, אם אפשר לראות זה כך, היא העובדה שבשנה האחרונה ההורים פשוט מותשים. הם כבר לא יודעים עם מה להתמודד קודם: עם תשלומי ההורים הגבוהים, עם החופשים הרבים והבלתי מסתיימים שילדי ישראל נמצאים בהם, עם שנת הלימודים שנפתחת ב-27 או ב-1 או עם ההנחה שהורי ישראל לא עובדים או לא צריכים לעבוד (ולכן ימי החופשה אינם מותאמים לחופשת התלמידים), ואם כל זה לא הספיק לנו אז הנה צרה נוספת לטפל בה. ובמצב הזה, עם כל אותם דילמות שלא נגמרות, עדיף שכולנו נשאיר את המחאות להזדמנות אחרת וכעת פשוט ננסה לאסוף את השברים, להתחזק ולחזור לשגרה המבורכת.

*****

נירית צוק היא אמא לשני מתבגרים ועורכת פלטפורמת ההורים "עשר פלוס"





מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה