תעזבו את הנגבי

הטלת הקלון על צחי הנגבי צריכה להיות סוף פסוק. כל ערעור שיוגש רק יזיק למערכת המשפט ולאמון הציבור בה

10/11/2010
דנה ויס קבלו עדכונים מדנה
  • RSS
» לאוכלי קטניות. צחי הנגבי, צילום: wikimedia

זו פניה אישית אל היועץ המשפטי לממשלה, אל פרקליט המדינה, ואליכם- האנשים הטובים שיושבים במשרד המשפטים ובפרקליטות ברחוב צאלח א-דין בירושלים, עושים ימים ולילות במסדרונות האפורים, בין  התיקים, בשם המלחמה השוחקת והצודקת למען שלטון החוק: מספיק ודי.

הניחו את כתב הערעור שעמלתם עליו בצד ופתחו דף חדש. התיק 'מדינת ישראל נגד צחי הנגבי' הוא כבר תיק סגור. זה הזמן לעבור הלאה. להתספק בכך שהמסר נקלט ולהתמקד בפרשה הבאה. לצערנו, לא חסרות כאלה. הציבור ימחא לכם כפיים. תאמינו לי. תוכיחו שאתם יודעים להיות גם חכמים וגם צודקים. השגתם את מה שרציתם והמלחמה בשחיתות לא באמת תיפגע מכך שבית משפט שלום לא קיבל את הקונסטרוקציה המשפטית שלכם בעניין "הגנה מן הצדק" . זה עניין משפטי- והסיפור של צחי הנגבי והמינויים הפוליטיים הוא קודם כל עניין ציבורי. לצערנו, במהלך השנים הגבול בין השניים היטשטש. המשפטיזציה שכבשה את  המרחב הציבורי דחקה הצידה את משפט הציבור: רק מה שקיבל חותמת של בית המשפט נחשב לפסול. כל יתר הנורמות הקלוקלות  שלא הגיעו לידי עבירה והרשעה נמחקו מהלקסיקון.

גווני האפור נעלמו

הרשעה או זיכוי, שחור או לבן. הגוון האפור שאמור לצבוע את מרחב הפעולה של אנשי ציבור נמחק מפלטת הצבעים. בלא מעט מקרים, גם השחור משחור הולבן. ראינו כבר אישי ציבור שהורשעו ונישאו על כפיים. אחד מהם מתכנן עכשיו קאמבק פוליטי אדיר. יאמרו הפרקליטים- המדינה מאפשרת זאת. אין להשאיר את הפרשה של צחי הנגבי עם זיכוי חלקי. לא בגלל הנגבי, אלא בגלל איש הציבור הבא.

היועץ המשפטי לממשלה שאמנם בא לתפקיד עם תפיסת עולם אחרת ינסה להתווכח, אבל ישתכנע שטובת הציבור מחייבת מאבק ללא פשרות. הפרקליטים כבר יסבירו לו שאחרת נימצא במדרון חלקלק, שהכוח הוא בידי הפוליטיקאים ושהניסיון הוכיח שאסור לוותר. הם יגישו את הערעור. משפטית הם אולי גם צודקים. אבל ציבורית הם לא חכמים, כי אף טיעון משפטי לא יכול להצדיק עוד סיבוב משפטי שבמקרה הטוב ימשך שנתיים -שלוש, בדרך יגזול מצחי הנגבי משאבים כלכליים אדירים, יגבה ממנו מחיר פוליטי כבד וייתפס כרדיפה מיותרת.

ערעור- דרך קלה להעביר את הכדור הלאה

למרות מה שנדמה בהליך המשפטי, הנאשם הוא הצד החלש. הוא זה שחייו נעצרים עד פסק הדין הסופי. הוא זה שצריך למשכן את הבית כדי לשלם את שכר הטרחה של הסניגורים היקרים. הוא זה שלא יכול לתכנן קדימה עד שבית המשפט יאמר את דברו. הפרקליטות רק עושה את העבודה שלה. שגרת יומו של התובע בערעור לא תשתנה אם יטפל בתיק של הנגבי או בתיק אחר- הוא מקבל משכורת כדי להופיע בבית משפט ולא חסרה לו עבודה.

ההחלטה הקלה לכן היא להגיש עירעור ולהעביר את הכדור למגרש של השופטים. ההחלטה הפחות קלה, אבל הנכונה יותר, היא לומר 'עד כאן'. לומר זאת דווקא בשם שלטון החוק שחייב להיות מבוסס גם על שכל ישר, אחרת הציבור יאבד בו עניין. טוב עשה בית המשפט שהתעלם משורת האישים שהתייצבו לצדו של הנגבי, מראש הממשלה ודרומה:  יושבי ראש הכנסת, שרי ביטחון, ראשי מוסד ושב"כ ושופטים בדימוס. כולם קראו לבית המשפט להתחשב בכישוריו של הנגבי אבל השופטים נצמדו לאמת הפשוטה וקבעו: "שקר הוא שקר, ובשקר יש קלון" . רע יעשה היועץ המשפטי לממשלה אם לא יסתפק בכך ובשם אמת משפטית לא ישים עכשיו נקודה בסוף המשפט הארוך והפתלתל הזה. זו לא טובה אישית לצחי הנגבי אלא שירות למען הציבור. אותו ציבור שהולך ומאבד את אמונו בפרקליטות צריך לראות שיש שם גם אנשים חושבים ולא רק משפטנים צודקים.

צדק ציבורי, לא רק משפטי

יש מדינות נאורות לא פחות מישראל בהן התביעה אינה מערערת על זיכוי. כאן אצלנו הפרקליטות לא עוצרת עד לדיון נוסף בבית המשפט העליון רק כדי לקבל את זכות המילה האחרונה. זה שימוש לרעה בכוח, והמטרה אינה מקדשת את האמצעים גם אם מנגד עומדים פוליטיקאים. ההחלטה לערער על זיכויו של שמואל הרשקוביץ, מי שהיה יד ימינו של הנגבי במשרד לאיכות הסביבה עברה בשקט יחסי: הוא לא נהנה מאותם קשרים שיש לבוס שלו בתקשורת, אבל היא היתה שגויה לא פחות מההחלטה שתצא בימים הקרובים מלשכתו  של היועץ המשפטי לממשלה.  בסיומו של עוד דיון רב משתתפים, הפרקליטים המלומדים יאספו את הניירות שלהם, יהדקו את הערעור של מדינת ישראל נגד צחי הנגבי וישגרו אותו למזכירות בית המשפט. בעוד כמה שנים נדע אם צדקו משפטית. מבחינה ציבורית אפשר לפסוק כבר עכשיו: מדובר בטעות גדולה.

>> מתוך הבלוג של דנה ויס בסלונה

עוד בנושא: מבחן בוזגלו של הנגבי- אורית אגמי




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

  • תמונה אישית נירה שפק 10/11/2010

    אכן ניתן היה “לסגור את הפרשה” אם צחי הנגבי היה פורש מהחיים הפולטיים אבל להיפך, מבחינתו ומבחינת סביבתו זו מקפצה. נבחר ציבור צריך להבין שלבד הכוח יש גם חומרת בחינה וצחי כשל ולכן עליו לשלם ולהפסיק לייצג את האזרחים במדינה

בחזרה למעלה