בוז'י, השמע קול!

איפה יו"ר האופוזיציה? היכן האיש שמעמדו מוגדר בחוק, שראש הממשלה מעדכן אותו, אבל שאמור להנהיג את כל מי שאינם חלק מהקואליציה, לתת אלטרנטיבות, להסביר שאולי האופציה הצבאית אינה היחידה. מישהו ראה אותו לאחרונה?

13/07/2014
ענת סרגוסטי קבלו עדכונים מענת
  • RSS

כבר חודש ימים שישראל נמצאת בסחרור בטחוני-מדיני והסוף אינו נראה באופק. מהערב שבו נחטפו ונרצחו שלושת תלמידי הישיבה ב-12 ביוני.

ב-22 בנובמבר נבחר ח"כ יצחק (בוז'י) הרצוג לראשות מפלגת העבודה ובתוקף מעמדו זה הפך גם ליו"ר האופוזיציה.

ואיך שני התאריכים האלה קשורים?

משום שמאז 12 ביוני לא נשמע קולו של יו"ר האופוזיציה ובטעות ניתן לחשוב שאין אופוזיציה.

מאות טילים נוחתים על ישראל, כל המדינה נמצאת בטווח, מאות אלפי תושבים לא יכולים לנהל שגרת חיים, מאות אלפי תושבים אינם מעזים להתרחק ממרחבים מוגנים, ההפסדים הכספיים נצברים ונערמים. בעזה עולה משעה לשעה מספר ההרוגים ומספר הפצועים. רבים מהנפגעים בעזה הם אזרחים שאינם קשורים ישירות לפעילות הצבאית של החמאס. הביקורת על ישראל בעולם הולכת ומתגברת, ימי החסד שניתנו לישראל הולכים ואוזלים. תמונות הזוועה מעזה משתלטות על מסכי הטלוויזיה ואתרי האינטרנט.

יצחק (בוז'י) הרצוג, צילום: רויטרסיצחק (בוז'י) הרצוג, צילום: רויטרס

ראש הממשלה והקבינט הבטחוני מנהיגים את העניינים על פי תפיסת הביטחון שלהם, והם מובילים בהתאם לתפיסה המדינית שלהם. הכלים היחידים שהם בוחרים להשתמש בהם בסיטואציה הזאת הם כלי המלחמה. אלה הכלים שישראל תמיד משתמשת בהם.

אבל למרבה הצער זה אינו האירוע הראשון מסוג זה שמתרחש עלינו, ויש להניח שגם לא האחרון. זו אינה הפעם הראשונה שישראל נגררת (או יוזמת) מצב שבו יש עימות צבאי אלים בינה לבין חמאס. זו אינה הפעם הראשונה שעשרות טילים משוגרים לעבר ישראל, זו אינה הפעם הראשונה שתושבי עזה משמשים כלי משחק ובעיקר בני ערובה בעימות האלים בין ישראל לחמאס.

רבים מאזרחי ישראל חושבים שזו הדרך היחידה לטפל בסיטואציה שנוצרה, ואותם מייצגת הממשלה. אבל ישנם רבים בישראל שחושבים שזו אינה הדרך הנכונה לטפל בסיטואציה שנוצרה ושצריך להציע גם דרך אחרת. ואת האנשים האלה מייצגות מפלגות האופוזיציה. אבל קולה של האופוזיציה כמעט נדם. היחידים שקולם נשמע בימים האלה הם חברי הכנסת של מרצ וחד"ש. אבל איפה יו"ר האופוזיציה? היכן האיש שמעמדו מוגדר בחוק, שראש הממשלה מעדכן אותו, אבל שאמור להנהיג את כל מי שאינם חלק מהקואליציה? היכן נמצא מי שירצה עוד מעט לבקש את אמוננו כשיציג את מועמדותו לראשות הממשלה? האם זה לא בדיוק הזמן שבו קולו היה צריך להישמע? האם זה לא בדיוק מקרה המבחן שבו היינו צריכים לשמוע אלטרנטיבה? האם לא זו בדיוק הסיטואציה שאנחנו, כציבור וחברה, (לפחות חלקנו) צמאים לראות ולשמוע מה עוד אפשר לעשות? ולהבין איך אפשר לעשות את הדברים אחרת? ושאולי האופציה הצבאית אינה היחידה?

כי אם ברגעי מבחן כל כך קיצוניים לאופוזיציה אין תוכנית אלטרנטיבית, הרי שמראש היא נכשלה בתפקידה. כי אם ברגעי מבחן כאלה מנהיג האופוזיציה רק מתעדכן ומחזק את ידי הממשלה, אז מי צריך אופוזיציה? אם מנהיג אופוזיציה לא יכול בעת מבחן כזו ליצור תוכנית פעולה אחרת, המשמעות היא שאופוזיציה אינה אלה אותה גברת בשינוי אדרת. ואז זו אינה באמת אופוזיציה. כי האמירה "כשהתותחים רועמים המוזות שותקות" לא תקפה תמיד. למרבה הצער בישראל התותחים רועמים כל הזמן וזו השגרה שלנו. וכדי שנאמין שיש באמת אפשרות אחרת, אי אפשר לבוא אלינו לפני הבחירות ולבקש את קולנו. כדי שנאמין שיש דרך אחרת, צריך להשמיע קול אחר גם בזמנים הקשים, כמו עכשיו. וזה מה שמצופה מראש אופוזיציה: להנהיג את האופוזיציה.

 הקלישאה שמסתובבת בימים האחרונים ברחבי הרשת בהקשר למצב הבטחוני לקוחה מדבריו של אלברט איינשטיין שאמר: "מטורף הוא מי שעושה את אותו הדבר שוב ושוב ומצפה בכל פעם לתוצאה אחרת".




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה