מה קורה לנשים בגיל המעבר?

תסמינים שמגיעים מוקדם מדי, מצבי רוח משתנים והתלבטות לגבי הטיפול המתאים ביותר. גיל המעבר לא פוסח על אף אישה - כדאי להבין מה קורה ולטפל בהתאם

14/10/2014
ד''ר משה זלוצובר קבלו עדכונים מד''ר משה זלוצובר
  • RSS

גיל מעבר מוגדר כהפסקה בהפרשת אסטרוגן נרתיקי. גיל הופעת התופעה הממוצע הינו סביב 52 אך התקופה מוגדרת לאחר שנה ללא וסת וללא קשר לתסמינים אופיניים. ההגדרה תקפה לנשים הנכנסות לגיל מעבר בצורה טבעית ולא כירורגית/תרופתית.

טרום גיל המעבר (פרימנופאוזה) מתקיים חודשים עד שנים טרם גיל מעבר "אמיתי" (ועד שנה ללא וסת כלל). האישה תתאר התקצרות של מחזור הוסת והופעה לא סדירה שלו, עד כדי אחת לשבועיים שלושה ועד חודשיים, שלושה ויותר. תסמיני גיל מעבר עשויים להופיע כבר אז, אם כי יוקלו לרוב לקראת ובעת הופעת הוסת. הדימום הוסתי עשוי להיות לא צפוי ולעיתים כבד. הסיבה היא הפחתה משמעותית בתדירות הביוצים.

מנופאוזה כירורגית תופיע לאחר ניתוח כריתת שתי (!) השחלות. התסמינים יופיעו לרוב בצורה חמורה יותר, סמוך לניתוח. מנגד, כריתת רחם ללא שחלות אינה מכניסה את האישה לגיל מעבר מכיוון שהפרשת אסטרוגן שחלתי נמשכת. הסמן הקליני הנוח אך מציק לעיתים של גיל פריון, קרי דימום וסתי, יעלם אך האישה לא תחוש תסמיני גיל מעבר. הפסקה תרופתית של התיפקוד השחלתי חיונית לעיתים להקלת הטיפול במצבים שפירים כגון אנדומטריוזיס ושרירני רחם כמו גם במצבים בלתי שפירים כגון ממאירויות בשד. העלמות התיפקוד השחלתי תגרום אף היא להופעה מהירה וחריפה של תסמיני החסר האסטרוגני החולפת לרוב בהפסקת טיפול.

גיל המעבר. צילום: שאטרסטוק

גלי חום וקור

תסמיני גיל מעבר מופיעים סמוך להפסקת הפרשת האסטרוגן השחלתי. נכללים בהם גלי חום עם וללא הזעות העשויים להופיע ביום ובלילה ולהפריע לתיפקוד השוטף, נדודי שינה (לאו דוקא עקב גלי חום), רגזנות ומצבי רוח משתנים, כאבי פרקים שאינם נובעים מדלקת פרקים כלומר אין לנו פרק חם, אדום ונפוח אלא פשוט כאב שאינו קבוע ואף נודד.

חשוב לציין שלעיתים התלונה הינה "גלי קור" אך הסיבה דומה. חוסר האסטרוגן גורם לירידה ביכולת הגוף לשאת שינויי טמפרטורה ומכך התחושות. יש עליות וירידות בזרימת הדם לעור ולאיברים הפנימיים (כולל המח). התמשכות החסר האסטרוגני תביא גם ליובש נרתיקי, אי נוחות בנרתיק וכאבים ביחסי מין, עלייה בשכיחות דלקות בנרתיק ובשלפוחית השתן.

ביטויים ארוכי טווח של הירידה באסטרוגן כוללים עליה בטרשת עורקים ומכאן עליה בתחלואת לב וכלי דם וירידה בצפיפות עצם (אוסטיאופורוזיס). תופעות נוספות שהקשר שלהן לחוסר האסטרוגן פחות מובהק הן ירידה בתפקוד הקוגניטיבי ובנשים שעברו גם כריתת שחלות נצפתה עליה בסיכון לפרקינסון. אין כנראה ספק ששינויים משמעותיים בזרימת הדם למוח בפרקי זמן קצרים אינם בריאים ורצויים.

טיפול הורמונאלי

הטיפול בתופעות גיל המעבר נועד להקלת הסבל מתוך שאיפה להיעלמות התסמינים תוך הבטחת איכות חיים מיטבית. הטיפול ככלל אינו מיועד למניעת ההשלכות ארוכות הטווח של החוסר באסטרוגן אם כי לנשים המטופלות באסטרוגן יהיה רווח משני בסיבוכים ארוכי הטווח של גיל מעבר כגון בריחת סידן וטרשת עורקים. 10-20% מהנשים יחוו גלי חום ותסמינים אחרים עוד בשלב הפרימנופאוזה (תקופת המעבר). האחוז יעלה ל-80-90% ויותר בתחילת גיל המעבר ויירד ל-10-20% בחלוף חמש שנים ללא טיפול הורמונלי. יש להבין שזהו המהלך הטבעי של התסמינים ומתן טיפול הורמונלי חילופי משנה את התמונה. הפסקת טיפול גורמת לחזרת התסמינים ב-50-60% מהנשים ואולי יותר. חשוב שהבין שהשוני במספרים במחקרים השונים נובע מהגדרות לא אחידות של חומרת התופעות.

לנשים שההפרעה היחידה שלהן היא נרתיקית ניתן להשתמש בתכשירים מקומיים. אופציה אחת היא תחליפים לא הורמונאליים המיועדים להקלה מקומית לרוב על בסיס מים. אסטרוגן מקומי הוא ככל הנראה האופציה המיטבית להקלת תסמינים מקומיים והוכח ששימוש סדיר מונע גם דלקות חוזרת בנרתיק ושלפוחית השתן.

גיל המעבר. צילום: שאטרסטוק

תחליפים ממקור צמחי

אפשרויות הטיפול הסיסטמיות (טיפול הניתן לכלל הגוף ולא רק לאזור מוגבל) כוללות תחליפים ממקור צמחי כמו גם תרופות להקלה סימפטומטית. בין הטיפולים הצמחיים אנו מוצאים תחליפים על בסיס סויה, פשתן או קוהוש שחור (צמח מרפא). אופציות תרופתיות שהוכחו מדעית כמקלות תסמיני מעבר הן תרופות מקבוצת SSRI (נוגדי חרדה) כגון פרוזאק, ציפרלקס וכדומה. יש גם תרופה ללחץ דם (קלוניריט) המקלה את תסמיני גיל מעבר.

קשה לכנות את הטיפול הצמחי כטבעי כי בגוף האישה אין צמחים, בגוף האישה קיים באופן טבעי אסטרוגן וזהו לכאורה הטיפול הטבעי ביותר. האסטרוגן החיצוני מחליף את הייצור הפנימי שפסק וחוסר שלו הוא מקור התופעות הנ"ל. ניתן לתת אסטרוגן בצורה עורית (ג'ל או מדבקות) או פומית. לכל צורה יתרונות וחסרונות שקצרה היריעה לפרטן. לנשים עם רחם יש להוסיף פרוגסטרון למניעת סרטן רירית הרחם שהוכח כתופעת לוואי של טיפול באסטרוגן בלבד. תופעות לוואי שכיחות יחסית לטיפול הן גודש בחזה ובכלל ודימום נרתיקי לא סדיר החולף לרוב ואינו מסוכן. תופעות לוואי נדירות הרבה יותר הן שינויים בקרישת הדם ועליה מזערית בסיכון לפתח ממאירות בשד. שכיחות סיכונים אלו משתנה בין התכשירים וצורות המתן השונות.

לסיכום: תסמיני גיל מעבר קיימים בדרך-כלל אצל הנשים בעשור השישי לחייהן, וברובן קיימת הפרעה ממשית לאיכות החיים. מטרת הטיפול בגיל המעבר היא להפחית למינימום את התסמינים תוך צמצום מקסימלי של תופעות הלוואי. כיום ניתן למצוא בשוק מגוון רב של תכשירים המאפשרים התאמה אישית של הטיפול ומציעים לרובן המכריע של הסובלות איכות חיים מצוינת בסיכונים אפסיים. אין סיבה לסבול, בעיקר לאור ההכרה שלתסמינים יש כנראה מחיר בריאותי ולא רק ירידה באיכות החיים.

*****

ד"ר משה זלוצובר הוא רופא בכיר במכון לאנדוקרינולוגיה, סוכרת ומטבוליזם, ובמחלקת נשים ויולדות, בקריה הרפואית רמב"ם.



תגיות:

מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה