ניסו שחם, תסתלק מהמסך שלי!

ניסו שחם התראיין בתכניתו של עודד בן עמי כמומחה לחטיפות, כאילו באדם מן השורה מדובר ולא בנאשם בעבירות מין חמורות. כי הם לא באמת סופרים נשים שם בטלוויזיה

03/07/2014
הדס בשן קבלו עדכונים מהדס
  • בדואר
  • RSS
» שיהיה מומחה בלשבת בבית. שחם (צילום מסך)

מי שלא קיבלה אותו כעבריין מין, תקבל אותו כיועץ

המדיה רודפת אחר המציאות, שלא עושה לצערנו סימני רגיעה - והזמן שחייבים להעביר באולפני החדשות, מבלי שיש באמת משהו חדש להגיד, לא מתקצר. לצורך למלא אוויר במלל יש כל מיני ביטויים לא מוצלחים, אבל אחד הגרועים שבהם נחשף בפנינו ביום שלישי האחרון, עת פתחנו את המסך מול "שש" עם עודד בן עמי בערוץ 2, ופגשנו שם קול מן העבר: ניסו שחם.

ניסו שחם הוצג בשיחת טלפון כ"ניצב בדימוס במשטרת ישראל", ונערך איתו ראיון על קלטת השיחה למוקד 100 של גיל עד שער ז"ל. אבל למה הוא בדימוס, מישהו זוכר? שחם פוטר מהמשטרה אחרי שהוגש נגדו כתב אישום ביצוע עבירות מין חמורות בשוטרות תחת פיקודו והודה בקיום מערכת יחסים מינית בהסכמה עם אחת מהן. האיש שהוצג באולפן כ"מומחה לחטיפות",  על פי כתב האישום, "ניצל את תפקידו, מעמדו ונסיבות היכרותו עם השוטרות, כמנוף ליצירת סיטואציה אישית ואינטימית, במהלכה ביצע עבירה של מעשה מגונה בשוטרת, בלא הסכמתה, הטריד מינית שוטרת תוך ניצול מרות וכן ביצע מעשה מגונה בשוטרת נוספת תוך ניצול מרות". אולי אחרי שחטף מנשים את החירות שלהן, הוא באמת מומחה.

אני נפגעת כשאני צריכה לשמוע את קולו של שחם בטלוויזיה, בתכנית מרכזית בערוץ 2, מקבל כיבודים מעודד בן עמי.  אני נפגעת מהלגיטימציה הזו שהוא קיבל לפתע, מהצגתו כדמות סמכותית, מההתעלמות הברוטלית של מקבלי ההחלטות בתקשורת מהעולם שנמצא בחוץ. אדם הוא חף מפשע עד שהוכחה אשמתו, אבל במקרה של עבירות כל כך חמורות, אפשר לפחות לוותר על הצגתו כאוטוריטה כה מכובדת. האם לאף אחד באמת לא אכפת איזה מסר זה מעביר לנו, הנשים?

אחרי שסילקנו את נתן אשל מהלישכה בה נהג לצלם מתחת לחצאיות, נאצלנו להזדעק כשהופיע כ"יועץ במשא ומתן הקואלציני". אחרי שערוצי הטלווזיה הבינו שאנחנו לא מעוניינות לראות את עמנואל רוזן מולנו, נחרדנו מהטור שקיבל במגזין נחשב. ותכף, ממש עוד שנייה, האנס המורשע חנן גולדבלט המשוחרר הטרי מהכלא, ינסה לחזור לקבל מעמד של שחקן לגיטימי, כשהוא לוחץ על כל בלוטות הרחמים האפשריות, ועדיין לא ביקש סליחה. האנשים האלה פשוט לא מסוגלים להדיר את עצמם מהחיים הציבוריים, וכל מי שמוכן לתת להם במה, יורק לנו ישירות בפרצוף.

העבודה שלנו, כנראה, לעולם לא נגמרת.

 קיפחת? תשלם. ועוד קצת

חדשות טובות נדירות בשבוע שחור: השבוע אושרה בקריאה ראשונה הצעת החוק של ח"כ עליזה לביא, לפיה עובדת שמרוויחה פחות מעמיתיה הגברים תוכל לתבוע פיצויים גם על הפגיעה בכבודה ובמעמדה המקצועי של העובדת בעקבות אפליה, בנוסף לפיצוי הכספי על הפרשי השכר. לביא, יו"ר הועדה לקידום מעמד האישה, יודעת מה צריך לעשות כדי לוודא שהחוק יעבור, ובהיותה חברת קואליציה, יש לה גם דרכים לוודא שהוא יוטמע. העבודה היא לא רק שלה - נשים צריכות לתבוע, עורכות ועורכי דין צריכים להכיר את החוק, שופטות ושופטים להתייחס לסעיף הזה ברצינות.  התוצאה אמורה להיות הרבה יותר תביעות על אפלית שכר, שיסתיימו בפיצויים גדולים יותר מאשר ההפרש בין הגבר והאישה - פיצוי על כך שאנחנו בכלל צריכות להיות במצב הזה, שנגררנו לתבוע את שמגיע לנו באופן טבעי.

אני שמחה לראות את חברת הכנסת לביא משתמשת בכוחה כיו"ר הועדה כדי לעשות טוב, ולא רק להטיף לחנין זועבי מול מצלמות בעניינים שלא קשורים לעבודת הוועדה. הועדה לקידום מעמד האישה היא אחת החשובות ביותר בכנסת, אסור שהיא תהיה אות מתה.

הכל אני יכול(ה) בחופש הגדול!

נו, רשמתן כבר את הילדים לקייטנות לחופש הגדול? מדע, סוסים, לגו? ואולי לקייטנת סטייל וטיפוח? הטרנד האחרון בעולם הקייטנות הוא "קייטנות לבנות" - בעוד שהקייטנות הרגילות מדברות אל שני המגדרים, בקיצוניות הורודה של הסקאלה יש את הקייטנות העוסקות כל כולן במראה החיצוני של הילדות, מוגדרות מלכתחילה כ"אין כניסה לבנים!", מפזרות נצנצים ואבק נסיכות בכל עבר ומלמדות את הקטנות אין לשזור, להתאפר ולקרוע את הג'ינס בדיוק במקום הנכון.

אני בדילמה. כי אם להגיד את האמת, זה נשמע נורא כיף. הייתי שמחה אם קייטנות כאלה היו מגדירות את עצמן לשני המינים, אבל אני לא משלה את עצמי שגם אז בנים ינהרו לשם. גם לי בא להטביע את עצמי לפעמים בנצנצים ואני לא חושבת שזה הופך אותי לפחות פמיניסטית. אבל כאמא לילדה, אני כן מזכירה לעצמי שצריך לחשוף אותה למנעד רחב ככל האפשר, כדי שתהיה לה בחירה אמיתית.

וזה לא קל. היא רק בת 7 חודשים, אבל איילת כל כך יפה (מה לעשות), שאני שומעת את זה כמה פעמים ביום ולפעמים מרגישה צורך להוסיף, "היא גם מתוקה מאוד, מצחיקה מאוד, מעניינת מאוד!". ברור לי שאם היה לי בן, הייתי שומעת עוד סופרלטיבים מלבד "יפה". כשאני שרה לה שירים, אני לפעמים תופסת את עצמי פועלת על אוטומט, לפני שאני מתעשתת ומשנה את המילים מ"פרש אני ובן חיל!", ל"פרשית אני ובת חיל!". למה שרק בנים יהיו פרשים?

והבגדים שלה, הו, הבגדים שלה, זו סאגה בפני עצמה. חמישים  גוונים של ורוד יש בארון של איילת, את רובן היא קיבלה בירושה ממתוקות אחרות, וקשה לסרב להם. אבל מדי פעם, אני מכניסה שם איזה אוברול ג'ינס עם ציור של כדור, או כובע קסקט שובב במקום הכובע הפרחוני הרגיל שלה. הקונטרה ל"ימי הטומבוי" האלה  של איילת, הם הימים בהם הנסיכה קייט מידלטון בוחרת להלביש את הדוכס הקטן שלה ג'ורג' בוורוד, כבר נרשמו שני ארועים כאלה, אני מחכה לעוד.

קייט מידלטון והנסיך ג'ורג', צילום: רויטרס

אני רוצה לחשוב שגם קייט וגם אני החלטנו להשתעשע קצת עם התינוקות שלנו, לצאת מהתבניות הקבועות ולא לקחת את כל העניין הזה של "בן" ו"בת" כל כך ברצינות. ימים יגידו אם נצליח.

בינתיים, אתם מוזמנים לצפות בסרטון הנהדר הזה, המציג ניסוי חברתי מרתק ושואל: מה זה לעשות דברים "כמו בת"?:

 

 

 




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה