סינית היא מדברת אליי

גלית דיאמנט הייתה מעורבת בחיים של הבת שלה, עד שהגיע גיל ההתבגרות. עכשיו היא צופה בבת שלה צועדת במסלול עצמאי, ולאט לאט לומדת לשחרר

26/06/2014
גלית דיאמנט קבלו עדכונים מגלית
  • RSS

גלית ומאיה דיאמנט, סינית היא מדברת (צילום: גלית דיאמנט)

"אז שלחו אותי לאילת בעקבות שתי חג"מיות שדפקו נפקדות, אבל אני חוזרת מחר, אני אצלצל אליך בשעת ת"ש, אחרי המס"מ, בלי הפק"ל והתד"ל אבל עם פק"מ חג. אה, ובשבת אני צריכה את האוטו, אני נוסעת להיפגש עם חברות שלי מהקו"מ. בסדר אימוש"?

מבולבלים? גם אנחנו. ברוכים הבאים לעולמה של אמא לחיילת בת 19, מפקדת טירונים בצה"ל. רוב הזמן אין לי מושג קלוש על מה היא מדברת, איך עוד לא המציאו אפליקציית קיצורים צבאיים להורדה?! בשאר הזמן היא מדברת כל כך מהר שאני בכל מקרה לא מצליחה להבין דבר וחצי דבר. וכשאני מבקשת ממנה בדחילו ורחימו להוריד הילוך, טיפונת, בשבילי, היא עונה לי בפיקודית מדוברת: אמא פשוט תהיי מרוכזת וקשובה. ועל כך נאמר במקומותינו: WTF ?!

אני מנסה. מנסה להיות מרוכזת וקשובה. מנסה להבין וגם לשים לב לסימנים שבדרך. לא תמיד מצליחה. היא גם לא תמיד נותנת. אני צריכה להסתפק במה שיש ולומר תודה. כי זה דרכו של עולם. ואי אפשר בכוח.

אני חושבת שהפעם האחרונה שהייתי לגמרי מעורבת היתה בכיתה ה'. ילדה בכיתה שלה עשתה עליה מניפולציות חברתיות מגעילות. אמרתי לה: בואי נקרא לילדה הזאת אוויר. זה יהיה השם שלה אצלנו בבית. וכל מה שהיא תגיד, או תעשה, יעבור מעלייך, כמו אוויר. וכך היה. אבל אחרי הפעם החמישית ששאלתי אותה מה קורה עם אוויר היא אמרה שאוויר כבר לא רלוונטית ושאפסיק לטרחן.

בכיתה ז' היא הפסיקה לתת לי לארוז לה את התיק למסעות וטיולים. נורא רציתי לעזור לה, כי יש לי שיטות טובות לאריזה, שכוללות הפרדת בגדים וחפצים בשקיות ניילון, הקצאת שקית למלוכלכים, אספקה שנתית של מגבונים, ועוד. היא לא היתה מוכנה לשמוע. רצתה לבד, בדרך שלה. הדרך שלה לא תמיד נראתה לי. זה לא הזיז אותה מעמדתה הנחרצת. בשלב מסויים שחררתי, מחוסר ברירה,לא כי חשבתי שהדרך שלי פחות טובה, אלא כי הבנתי שיש יותר מדרך אחת, וזה בסדר.

שלוש שנים הדריכה בצופים. גם אני הייתי מדריכה, פעם, עוד בימים הראשונים של ההיסטוריה. אבל היא לא התייעצה או שאלה.אז כבר ידעתי שיש מקומות שלא נכון להידחף אליהם. בדיעבד אני משוכנעת שהיא היתה מדריכה הרבה יותר טובה ממני. הרבה יותר טובה.

גם בעניינים שבינו לבינה לא היה לי סיכוי. את ההודעה על החבר הראשון קיבלתי בוואטסאפ. "ביקשת שאעדכן אותך", היא כתבה "אז הנה. יש לי חבר. הוא בשכבה מעלי. כדורסלן. גובה מטר תשעים. אל תחפרי לי יותר מדי". כמה שמחתי בשבילה אז. כמה התעצבתי בשבילה כשזה נגמר. כל כך רציתי לומר לה שאני מבינה באהבה ראשונה, שאני שם בשבילה, בכל דבר. אבל היא לא נתנה להיכנס. אז כתבתי לה. שתדע.

איפה היא כן נותנת לי להיכנס לעולמה? בשופינג. הו, השופינג! הצלה נפשית לאם ולבת. כאן היא פותחת לי דלת לרווחה. אפילו מתייעצת מדי פעם. שולחת לי תמונות בוואטסאפ ושואלת מה יותר כדאי. כאן אני מרגישה בנוח. השפה קלה וברורה. יש רק צבע, גזרה, מבצע וויזה. כי בשופינג מבינה.

היא גם נותנת לי לבשל בשבילה. "כבר הרבה זמן לא עשית לזניית בשר, תכיני לי כשאני חוזרת מהצבא. וגם עוגיות שוקולד צ'יפס. בא לי משהו מתוק" בקשות כאלה עושות אותי מאוד מאושרת, כי אני מרגישה חיונית ונחוצה בחייה.

היא גם מביאה חברים וחברות הביתה. הרבה פעמים כולם אצלי, לפני יציאה. עושה לי שיר בלב לדעת שהיא מרגישה נוח להביא את כולם אלי, לאכול, לשתות, לקשקש. גם אם אני רק אומרת שלום מתחבקת עם הבנות ועולה למעלה.

אז בין הסינית הצבאית המדוברת ושאר הנישות של חייה שאליהם אין לי סיווג בטחוני, אני אומרת בלב תודה גדולה על מה שיש ותמיד משאירה דלת פתוחה, על כל מקרה שיבוא.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה