סגירת "גברים בסקס": מילת הנשים המודרנית

כשנשים מדברות על מה שהן רוצות במיטה, סותמים להן את הפה. רק גברים יגדירו מה זה סקס, מתי, איך וכמה - אחרת הם חלילה עלולים לגלות שהם לא טובים בזה

26/06/2014
הדס בשן קבלו עדכונים מהדס
  • בדואר
  • RSS

עדכון: שישי, 27/6

ניצחנו! פחות מ-48 שעות אחרי שעמוד הפייסבוק הפמיניסטי גברים בסקס נסגר, עקב דיווחים של מתנגדיו להנהלת פייסבוק - העמוד חזר לפעילות מלאה. הקמפיין שניהלו אלפי נשים הצליח, מכתבים לחברת פייסבוק, שימוש בהאשטאג #להחזיראתגבריםבסקס, ומאמרים זועמים בכלי התקשורת, כולל זה שאתם קוראים בו כעת - עשו את שלהם והצטברו לכדי ערעור המוני, שבפייסבוק לא יכלו להתעלם ממנו. והבונוס: העמוד אפילו חזק מתמיד, ונוספו לו מאות לייקים חדשים. איזה כיף. הוכחנו שסולידריות נשית, תגובה מהירה ומאוחדת למאבק משותף, ומסר ברור ולא מתפשר - מביאים לנצחון. זה כמעט עושה חשק שינסו לסגור לנו עוד מרחבים פמיניסטים. נראה אותם.

וכעת - תקציר הפרקים הקודמים

שתי נשים יושבות על ספסל ומדברות על סקס. לאחת מהן היה לילה מבעס. הגבר שהיה איתה במיטה לא נתן לה להרגיש טוב, גמר מהר מדי, הסתובב ונרדם. היא מתוסכלת. השומעת מאזינה ומזדהה, כי גם היא עברה חוויות כאלה. הן מסכמות שחבל שיש גברים שמתנהגים כך. גבר שעובר ליד הספסל שומע את שיחתן, ולא אוהב את מה שהוא שומע. זה פוגע בו. הוא חוזר עם פלסטר ושם על הפיות שלהן.

 מופרך? לא באמת. המהומה שפרצה אמש ברשת הישראלית, כשנודע שעמוד הפייסבוק "גברים בסקס" נסגר, ממחישה את הזעם, התדהמה, תחושת הדיכוי האלימה של אלפי נשים שהעמוד היה חלק מחייהן. חלקן הפכו את "גברים לסקס" לשגרה יומיומית, חלקן, כמו כותבת שורות אלו, עקבו אחריו לא באופן אינטנסיבי אבל בהחלט שמחו שהוא קיים. העמוד הפמיניסטי מהגדרתו, נועד כדי לבחון התנהגויות של גברים בסקס, על פי חוויות לא טובות של נשים – וגם של גברים. שאלת ההסכמה, או יותר נכון – הרצון, הייתה חלק גדול מהדיון, אבל המילה "אונס" לא נזכרה בסטטוסים עצמם. לא היה שם שיימינג או ניימינג, מעולם לא ראיתי שם של גבר שמתלוננות עליו, הפן המשפטי נעדר לחלוטין מהדיון וטוב שכך. זה היה פשוט אוסף סיפורים מבעסים, על תאונות דרכים קטנות שקורות לנו באיברי המין, חוסר יכולת לתקשר, פער הולך וגובר בין התרבות הפורנוגרפית שחדרה למיינסטרים, אל מה שרבות מאיתנו רוצות באמת: אינטימיות. נשים רבות השתמשו בעמוד כדי לבטא את התחושה שגבר רואה בך או זונה מלוכלכת או קדושה בתולית, ולא יודע שיש משהו באמצע. הם ביטאו את הרצון להראות, כבנות אדם, גם במיטה. אולי במיוחד שם.

gvapost

ובכן, יש גברים שכנראה לא מסוגלים להתמודד עם הרצון שלנו לזה. הצורך שלהם לשלוט בנו התנגש עם קיומו של העמוד, ולכן הם ניהלו קמפיין שקט כדי להוריד אותו מהאויר, התלוננו עליו בפני הנהלת פייסבוק, וזו, מסיבות שעדיין לא ברורות – הורידה את העמוד אתמול בלילה. סימון דה בבואר דיברה על האישה כעל "המין השני", המפחיד, המסתורי, הלא ידוע. המיניות האנושית נכתבה כולה על ידי גברים, והניסיון להכניס לשם את האתוס ה"אחר" הזה, נתקל שוב ושוב בהתנגדות ודיכוי. יש כאלה שפשוט כורתים לאישה את הדגדגן – מילת נשים – הדרך הפשוטה והיעילה למנוע מאישה לחקור את המיניות שלה. יש כאלה שסוגרים עמודי פייסבוק. מה בעצם ההבדל?

 זה לא הסוף. אפשר להחזיר את "גברים בסקס", לכתוב להנהלת פייסבוק, לפרסם סטטוסים עם ההאשטאג שבכותרת רשימה זו. ואפשר גם, למרות כל העצבים, לראות את זה כמחמאה למאבק הנשי. הם מ פ ח ד י ם כי הם מרגישים שמשהו עומד להשתנות. והם לא ישתיקו אותנו כל כך מהר.

 

זוזי את חוסמת את הטלוויזיה

אחרי שטיפלנו ב"זונה", אפשר להתפנות ל"קדושה". אצל הרבה גברים האישה הזו היא רעייתן, אם ילדיהם, עזר שכנגדו וכו'. האישה שאיתה בחרו לבנות בית ולהמשיך את הדור, אבל שכחלק מהתפקיד, היא ממררת להם את החיים. במיוחד בעונת המונדיאל, שהרי ידוע שנשים לא אוהבות כדורגל ומפריעות למי שכן. וכך בעמוד הפייסבוק של מסעדת מקס ברנר, השבוע, פרסמו הודעה כי אפשר להגיע לראות משחקים ולהשאיר את האישה החופרת בבית.

על הדרת הנשים מהאוכל הבלתי טעים של המסעדה אני לא אתלונן כאן. אני כן אבחין בסטריאוטיפ של האישה כ"לא כיפית". נו, אתם מכירים את זה מ"רמזור"  – גברים עושים כיף, רואים כדורגל, שותים בירה, נהנים מהחיים – ואז באה אישה והורסת את כל הפאן. כי נשים וכיף זה לא הולך ביחד. אוי אוי אוי, באמת מסכנים הבחורים שלנו – אלא שהתבנית הזו, של האישה המבעסת, היא פרי יצירתם בלבד. היא משרתת אותם -  כך לא צריך לקחת אחריות על כלום, אפשר תמיד להאשים את הקלפטע ועל הדרך אולי לפתור איזה משהו עם אמא. חבל שאת האישה, התבנית הזו משרתת הרבה פחות. זה אומר יותר עבודה, יותר עצבים, ופחות הזדמנות להיות המופרעות בעצמנו. אנחנו לא מרוויחות שום דבר מלהיות "השוטרת", ובכל זאת רבות מאיתנו נגררות לשם, ולא רק במונדיאל. אני אישית מבקשת להשתחרר מהשטות הזו ולשחרר את אחיותיי, ולא, אני לא צריכה לדעת מה זה "נבדל", אני הרים של כיף גם בלי.

 מי שכן יודעת מה זה "נבדל" היא אופירה אסייג, מסוג הבחורות יוצאות הדופן שגברים מוכנים להכניס למועדון הכיף שלהם. היא עבדה קשה בשביל זה – הקדישה את כל חייה להבין בכדורגל ברמה שגם השוביניסט הגדול ביותר לא יכול לה. זו הייתה יכולה להיות הזדמנות פלאית להפוך את המרחב הגברי ליותר ידידותי עבורנו, אבל במקום זה, אופירה מיישרת קו עם הגועל ומגישה תכנית ספורט עם חברה הטוב, אייל גולן. כן, נו, אותו אייל גולן שבחורות שאת גילן הוא לא יודע מוצצות לו ואז הוא משאיר אותן עם אבא. אחרי ששרית חדד אכזבה אותנו בחבירתה אליו, גם אסייג מצטרפת, ולפחות זה יאמר לזכות גולן- במלחמת היח"צ הוא עושה הכל כדי להקיף את עצמו בנשים חזקות, להראות לנו כמה הוא טוב אלינו. לדעתי אם היה יכול, היה דואג שהאולטרסאונד יראה בת ולא בן, אבל יש גבול גם ליכולות של רני רהב, מסתבר.

בכל מקרה, אופירה, איכזבת. גם את.

 

of266

כמה מחברותיי הטובות ביותר הן מיילדות אתיופיות

אחת הידיעות המחרידות מהשבוע האחרון הייתה על יולדת באיכילוב שהגיעה עם צירי לידה וסרבה למיילדת אתיופית, בהתקפת גזענות משוללת רסן, שאינה מוסרית ולדעתי גם איננה חוקית. מי שעזרה בסוף להביא לעולם את התינוק (שנולד לכאלה הורים מקסימים והומניים) הייתה אישה שצבע עורה לבן – מהנהלת איכילוב נמסר שהמיילדת האתיופית לא רצתה בסוף לטפל במי שהעליבו אותה, אבל הסיפור מריח כמו כיסוי של מדיניות גזענית ואסורה. אני כותבת את הדברים האלה במדור שעוסק בפמיניזם, כי בדיון שהתפתח על המקרה דובר על "זכויות היולדת" – וחשוב לי להדגיש: אתם השתגעתם?!? לאישה בלידה אין זכות להיות גזענית.  גזענות איננה זכות והיא בכלל לא צריכה להיות חלק מהלקסיקון שלנו. כן, הכאב בלתי נסבל והוא משפיע על השפיות, אבל אסור לתת אפילו בדל של לגיטימציה למילים כמו "שהכושית הזו לא תיגע לנו בילד". מי שמגייס את זכויות היולדת לעניין כזה, גורם לי לייאוש ולאבל.

 

bapost266

 באתר אונלייף התמודדו עם הנושא בפוסט האישי הבא: "המיילדת האתיופית הנהדרת שלי". מאיה קוי כותבת, בסגנון מרגש יש לציין, על החוויה הטובה שהייתה לה עם מיילדת ממוצא אתיופי. אבל הכיוון הזה צרם לי אפילו יותר. ככה לא נלחמים בגזענות, על ידי הצהרה ש"האתיופיות הן דווקא בסדר". זו גזענות הפוכה, מרוככת, פסיבית אגרסיבית. האתיופיות לא צריכות שהלבנות יספרו כמה הן מקצועיות, כמו שהערבים לא צריכים שנהלל את החומוס שלהם. שיוויון זו זכות מולדת, לא חסד.

ונסיים בנימה חיובית (יחסית)

חברון מתחממת, שלושה ילדים עוד לא בבית ולא ברור כיצד האלימות בשטחים תקרב אותם לשם.  אביגיל ארנקרנץ חוצן ותמי דינס גייסו את הילדים שלהן להפגנת אמהות וילדים נגד מלחמה, שתערך מחר בגן מאיר בתל אביב בשעה 11:00. למה אמהות וילדים?  "כי אימהות וילדים מודרים מעשייה חברתית ומאקטיביזם", כותבת לי אביגיל, "כי רוב ההפגנות לא לוקחות בחשבון צרכים של אימהות, ילדות וילדים. הפגנות מתארגנות תוך התייחסות ל: שעות עבודה של גברים, שעות שידור מדורי החדשות, מיקומים אסטרטגיים מבחינה פוליטית (הקריה, בית ראש הממשלה, הכנסת, עיריית ת"א ). כמו כן, מארגני הפגנות לרוב לא מתעקשים על מרחב מוגן לילדים ולאימהות: מוצל, מוגן מפני התנגדות ואלימות ומגן רגשית. מגיע לילדים לקחת חלק בשינוי המציאות. ומגיע לאימהות להיות פעילות בלי צורך בבייביסיטר".

>> צפו בסרטון של ילדיה, שאחרי כל העצבים האלה, קצת מרגיע ונותן תקווה:

 




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה