החוק שיכניס נשים לפוליטיקה

חוק היסטורי עבר בישראל: סיעות מוניציפליות ששליש מחבריהן יהיו נשים יזכו בתמריץ כספי. האם בבחירות המקומיות של 2018 כבר נרגיש את ההבדל?

26/06/2014
טל שניידר קבלו עדכונים מטל
  • RSS

חוק העדפה מתקנת פוליטי הראשון אי פעם בספר החוקים הישראלי עבר השבוע בכנסת בצנעה. סיעות מוניציפליות ששליש מחבריהן יהיו נשים (בבחירות לרשויות בשנת 2018) יזכו בתמריץ כספי בשיעור 15% מסכום מימון הבחירות. סיעות שאין בהן נשים ימשיכו כמקודם לזכות במימון המפלגות הקבוע בחוק. השיטה הזו, גזר ולא מקל, הנה תקדים בספר החוקים ואף המחשה להשפעה שיש לנשים על תוכן החקיקה: ממתק למי שפועל למען השוויון ולא ענישה או חרם למפלה.

חברות הכנסת עליזה לביאחנין זועבייפעת קריב וחבר הכנסת דב חנין – דחפו ולחצו, ובזכות הנוכחות והכוח של סיעת "יש עתיד" בקואליציה, החוק עבר. זועבי נאבקה על החוק הזה עוד בכנסת ה 18 ולא הצליחה לגייס תמיכה. בכנסת ה 19, עם ההשפעה המשמעותית של הח״כיות מ"יש עתיד" ושיתוף הפעולה שלהן עם זועבי וחנין - בשלו התנאים להתממשותו.

צילום: שאטרסטוק

הסנונית הזעירה – הוספת עקרון ההעדפה המתקנת המגדרית בפוליטיקה המקומית – אולי תביא את להקת הציפורים (ציפורות?) המשמעותית. אם יבוא היום, העדפה מתקנת לא תהיה בת חורגת לשיח השוויון בישראל ותוכנס לספר החוקים בדלת הראשית גם ברמת הכנסת, הממשלה ושאר הגופים בהם מצויים נבחרי הציבור.

חקיקת העדפה מתקנת בתחומים ציבוריים (ועדות חקירה ממלכתיות, ועדות ממשלתיות) קיימת מזה כבר ב"חוק שיווי זכויות האישה" ועל אף לשון החוק המובהקת ארגוני החברה האזרחית כמו איתך-מעכי, 1325 נשים מנהיגות ופורום דבורה, וגם חברות הכנסת לצידן, צריכות היו בשנים האחרונות לעתור פעם אחר פעם לבג״צ כדי לדרוש את יישום החוק (בג״צ ועדת טירקל, בג״צ ועדת ששינסקי השניה). גם כאשר לא היה צורך בעתירות, ועדות הורכבו מגברים בלבד בשלב ראשון ואחרי הערות והארות (ועדת פרי לשוויון בנטל) הוספו להן הנשים.

ועדיין לצידו של "חוק שיווי זכויות האישה", החקיקה שעברה השבוע בכנסת בתחום הבחירות ברשויות המקומיות היא חידוש. מדובר בהתערבות עקיפה של המחוקקים באופן בו מעוצבת רשימת נבחרים ונבחרות, לא רק מינויים, אלא כניסה לעובי הקורה של העדפות וטעמי הציבור הרחב. החוק משתמש בכלי העומד לרשות המדינה – תקציב המדינה, כלומר כספי משלם המיסים כדי לקדם מדיניות של משיכת נשים לתוך הזירה הציבורית. על אף הצעות חוק מן הכנסת ה 18, לתת תקצוב עודף באמצעות מימון מפלגות לרשימות המכילות לפחות 30% נשים (הצעות שהופלו) זו הפעם הראשונה שנעשה שימוש פוליטי שכזה בכספי ציבור.

לא לחינם עורר החוק סערה, במיוחד בקרב הציבור החרדי-דתי. הם רואים עצמם מאויימים, כאילו מישהו כופה עליהם אורח חיים זר. אולם לקח הבחירות לרשויות המקומיות מלמד שהבעיה החברתית הרחבה, אינה קשורה רק למגזר החרדי. העדר נשים מרשימות בסיעות הפוליטיות המקומיות במקומות ריאליים התרחש במגזר הערבי, בעיירות פיתוח (לדוגמא, קרית מלאכי) וגם בעיר הבירה ירושלים.

״השאלה המגדרית נתפסה כאיום על הסדר החברתי כולו והיום טמונים בה כוח ואפשרות בלתי נלאית למגנט אליה כל תחום כמעט מתחומי החיים. לא התעוררה שום סערה דומה לה בעצמתה כסערה שעוררה זכות הבחירה של האישה, למרות שאלות חשובות שניצבו בפני האסיפה המכוננת״ כתבה חוקרת היסטורית של היישוב הישראלי מרגלית שילה בספרה ׳המאבק על הקול׳, נשות היישוב וזכות הבחירה. מן הספר, שעוסק בפוליטיקה המגדרית בישראל בין השנים 1917-1926, עולה שלקח כמעט מאה שנים להוביל בבית המחוקקים הישראלי מהלך שהוא באמת תקדימי ומתחיל לצעוד אל עבר השוויון הפוליטי שחזו בעיניהן מנהיגות ישראליות בתקופת היישוב.

אנחנו חיות עם הסנונית, הדרור והשרקר ועדיין לא ניתן לבשר על בוא השחרור, העגור או החסידה הגדולות יותר. ציפורות שכאלה, לא נדירות בשמיים הישראליות אך עדיין לא חוסות כנפיהן על הכנסת.

אין לטעות, שריון הנשים בחלק מן המפלגות (מרצ, עבודה, ליכוד, הבית היהודי ויש עתיד) הוביל לשילוב נשים בפוליטיקה במהלך שהגיע כדרישה מן השטח. מטה מעלה. וטוב שהתרחש. בכנסת הנוכחית ייצוג הנשים אף עלה קמעה, מ 19% בכנסת ה 18 ל 22.5%, ועדיין המרחק לשוויון הוא רב. אם 100 שנים הביאו ל 22.5%, כמה עוד דרוש עד לבוא האביב הנשי?

באותו הספר ׳המאבק על הקול׳ מצטטת מרגלית שילה את אחד מעיתונאי התקופה, אברהם אלמליח בעיתון ׳דואר היום׳ (22 באוקטובר 1919) הכותב בנימה ביקורתית ״מספר הנשים הדורשות את זכותן בבחירות נער יספרן״. אכן, זו הטענה הרווחת כלפי ארגונים הנשים (ועיתונאיות המסקרות את התחום). דרשתן ייצוג שווה, אך הן לא באות. או מדוע להכניס נשים בכוח לועידות הפוליטיות אם אחר כך אין הן טורחות להתייצב ולממש את זכויותיהן?

רק השבוע נפנף ח״כ משה גפני (יהדות התורה) נגד יו״ר הועדה לקידום מגדרי עליזה לביא (יש עתיד) שהובילה את החקיקה: ״אחרי קבלת החוק הזה, כל אשה ברשות המקומית תהיה חשודה שהיא נבחרה לא בגלל שהיא מתאימה לתפקיד, אלא בגלל שגזבר המפלגה נמצא בקשיים כלכליים והוא שם את האשה ברשימה כדי למלא את קופת המפלגה״.

ובכן, אכן בעיה קשה. רצוי שנשים ירצו להתמודד מעצמן. שלא יכנסו מתוך אינטרסים כספיים, מתוך מישהו המושך בחוטים ושואף להתקינן שם למען מטרותיו. איני מקלה ראש בבעיות הללו, אך אם גם זה יקרה – עם יד הלב יש להשיב: גם גברים הם לפעמים כלי משחק בחוטים של גברבר או טייקון כלשהו אחר. גם גברים לא מגיעים לכל הפגישות במוסדות המפלגה.

אבל רק בעזרת הגברים, שעבור חלקנו הם גם החצי השני שלנו, אפשר להוביל מהלכים של שוויון שבהם לא רק ידרשו עוד כדי להשיג את הצ׳יפור הכספי אלא גם הם אלה שביחד יעבירו לנשים את המסר החשוב: זה לא שאתן צריכות את הייצוג, אנחנו זקוקים לכן.

 

>> את הפוסטים של טל שניידר ניתן לקרוא גם בפלוג, הבלוג הפוליטי

 




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה