רק לרזות מגיע ביקיני?

בדיסני ממשיכים עם הכוח הנשי ב"מליפיסנט", אבל אם המכשפה לא תהרוג אתכם - ההוריקנים יעשו זאת. ולמה לא מראים לנו ביקיני במידה 44? מאזן האימה: הנצחונות וההפסדים של נשים השבוע

05/06/2014
הדס בשן קבלו עדכונים מהדס
  • RSS

מליפיסנט עושה טוב

"הסיפור הזה הוא לא בדיוק כמו שסיפרו לכם", מטעימה בשנינות המספרת בלהיט החדש של דיסני, "מליפיסנט", בכיכובן של אנג'לינה ג'ולי ואל פנינג, והיא לא מתכוונת רק לכך שהמרושעת מ"היפהפיה הנרדמת" היא בעצם אחלה בן אדם  - היא  מתכוונת למשהו גדול  בהרבה. הסרט היפהפה, המרגש, המפעים הזה, שראוי לכל ההצלחה הקופתית שלו זכה, מתכתב היטב עם האג'נדה הנוכחית של דיסני - להציל את הנסיכות מהרומנטיקה.

מליפיסנט, צילום: יח"צ

כבר כמה שנים שתרבות הפופ מנהלת תנועת נגד משעשעת ביותר לפולחן הנסיכות של דיסני. פמיניסטיות יצירתיות בכל העולם מוחות על הדימויים הבעייתיים של הנסיכות - שלגיה היא קרבן של קנאה מצד אישה מבוגרת, לסינדרלה אין מטרות בחיים מלבד להתגנדר, אריאל ויתרה על קולה בשביל  איזה לוזר, ובל אמנם חכמה, אקטיבית וחזקה, אבל מה זה עוזר כשבסוף קוראים לה "היפה". ומעל לכל אלה, כמובן, ניצבת הנסיכה המשעממת ביותר - אורורה, הלא היא "היפהפיה הנרדמת", שתפקידה ההיסטורי הוא בעיקר לישון, ואז להתעורר מנשיקה נקרופילית של בחור שהיא בקושי מכירה.

הנה אחת הסאטירות החביבות עלי בנושא הזה:

disneypost56

בדיסני החליטו לשים לכל זה סוף, ולספר לבנות סיפור אחר, יותר מציאותי. הערגה לנסיך שיבוא וישנה את חיינו, כבר לא מוכיחה את עצמה במציאות של 50 אחוז גירושים, וההתאהבות המיידית, מהנה ככל שתהיה - מקבלת התייחסות צינית ומפוכחת, מתוך הבנה שאלה הנשים שבדרך כלל סובלות כשהפנטזיה מתנפצת. זה התחיל ב"לשבור את הקרח" הנפלא, ממנו לא נשכח את הסצנה בה האחות אלזה מתנגדת לנישואיה של אנה עם הנסיך התורן ומכריזה בקריצה ישירה לצופים: "את לא יכולה להתחתן עם מישהו שפגשת זה עתה!", וזה ממשיך בגדול עם "מליפיסנט".

הסרט הוא מעין פריקוול ל"יפהפיה הנרדמת", הוא מגולל את העבר של מליפיסנט עם אביה של אורורה, ומגלה כי זו לא הייתה רק הזמנה שלא נשלחה, שגרם לפיה לקלל את אורורה כך. הסיפור מקבל עומק, רבדים שלא היו בו בעבר, הרבה בזכות ג'ולי, שבכל תנועת גוף שלה מסתתר עולם קסום, מזמין ומטריארכלי. כמו ב"יפהפיה הנרדמת", גם ב"מליפיסנט" אנו עוסקים בקללה שתוסר עם נשיקה של אהבת אמת, אבל, הפתעה הפתעה, האהבה הזו היא לא בהכרח אהבתו של נסיך בגרביון. האהבה האמיתית כאן מוצגת כאהבתן של של נערה ודמות האם שלה (איך מליפיסנט הפכה לדמות אם, זה כבר סיפור ארוך), הבחור הוא סתם קישוט נחמד ברקע. כן, זה מאוד דומה למה שנעשה ב"לשבור את הקרח" - רק ששם היה מדובר באהבת אחיות. אוקיי, דיסני, אני חושבת שהמסר עבר.

אם כן, אהבה רומנטית - אאוט. אחוות נשים - אין. הריאקציה הזו, שבאה לכפר על נזקי עבר, היא אמנם קצת חד מימדית וקיצונית, אבל כשהיא מסופרת בהומור בריא, היא עושה הרבה יותר טוב מרע. ובכל זאת, האם שתי האופציות היחידות חייבות להיות פנטזיה אינפנטילית או שלילה מוחלטת של האהבה הרומנטית?  האם אין דרך לספר סיפור של נסיכה ונסיך, שיהיה מבוסס על  שיוויון, חברות, הכלה? או אולי בכלל סיפור שבו הנסיכה מצילה את הנסיך והם חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה? מה שלא יהיה - אני לא בטוחה שחייבים לפטר את כל הנסיכים, עדיף להפוך אותם לפמיניסטים.

הברירה הטבעית

אם כבר מדברים על פיות מכונפות ומלכות קרח, אני די משוכנעת שגם אלזה וגם מליפיסנט היו מאוד מתעצבנות מהידיעה הזו: יותר אנשים מתים מהוריקנים עם שמות נשיים, מאשר עם גבריים. מדובר בתוצאותיו של מחקר אמריקאי מקיף, שמפיל לסתות סביב העולם כשהוא מוכיח, לאורך שישה עשורים: אנשים  מפחדים מנזקי טבע כשמוצמדים להם שמות של גברים, אבל  לא לוקחים ברצינות הוריקן בשם "אנה" או "איזבל", לא מתכוננים כמו שצריך, והאבידות בנפש בהתאם. כנראה ש"אמא אדמה" זה דבר אחד, אבל החיבור של אישה לצד הפחות סימפטי של הטבע, להרס ולחורבן, זה כבר יותר מדי בשביל הג'ו הממוצע.

המסקנה בלתי נמנעת: השוביניזם איננו טוב לבריאות. אבל עלינו לא לעצור רק בהנאה הסדיסטית מהצדק הדרווינסטי הזה, אלא לחפש את השיעור והוא  -  שהג'נדר נמצא בכל מקום.  גם, ולפעמים בעיקר, כשלא שמים אליו לב. הנושא האמיתי של המחקר הזה הוא לא הוריקנים, כי אם הטיה מגדרית לא מודעת. אף אחד לא חשב שלשמות נשיים או גבריים תהיה משמעות כל כך קטלנית, אבל הנה, זו המציאות. מתי עוד אנחנו מפלים בלי לשים לב? האם יצא לכם לדבר עם זוג, גבר ואישה, על עניינים כספיים - ולפנות לגבר תוך התעלמות מהאישה? האם יצא לכם לשוטט בבית חולים ולהניח שכל אישה במדים היא אחות וכל גבר הוא רופא? האם כשאנחנו רואים תכנית טלוויזיה עם צמד מנחים, גבר ואישה, התרגלנו שהגבר שואל את השאלות בנושאים של פוליטיקה וכלכלה, והאישה מתעסקת בתרבות ורגשות? מה עוד אנחנו עושות ועושים בלי לשים לב לאפליה הבילט-אין? מה שזה לא יהיה, חייבים להזהר. זה יכול להרוג אותנו.

הכיני את הביקיני לגופך

עונת הרחצה החלה, וזה אומר שהחלה גם עונת משטור-הגוף בידי תעשיית האופנה, אבל, בשנים האחרונות - גם עונת התשובות המנוסחות היטב. מוסף "זמנים מודרנים" של ידיעות אחרונות ממשיך במסורת שנתית שהמציא,  כשעל השער שלו השבוע כיכבו בבגדי ים נשים במידה 44 ומעלה, ורואיינו על הרגלי האכילה שלהן ודימוי הגוף. יש האומרים שהפרויקט הוא עלה תאנה, שמגיע לטפל ברגשי האשמה של תעשיית המגזינים על הסגידה לרזון שהיא מקדמת בימים כסדרם. יש בזה משהו, ובכל זאת, לא ראיתי פרוייקטים דומים בשום מגזין אופנה אחר, לא בארץ ולא בעולם, וכל מהפכה צריכה להתחיל איפשהוא, לא? אהבתי גם את הדרך: ב"זמנים מודרנים" בחרו במודע לא לפנות לדוגמניות במידות גדולות או סלבריטיז מלאות, אלא אל הקוראות שלהן, נשים בכל הגילאים ומכל תחומי החיים, ומתוכן נבחרו 8 לא זוהרות מדי, שיכולות ליצור הזדהות של ממש.

אבל כל זה לא מועיל לנו אל מול הכיעור של בגדי הים. עניין של טעם, אני יודעת, ובכל זאת - כיצד יתכן שאף אישה במידה 44 ומעלה, לדעת עורכי "זמנים מודרנים", לא ראויה למשהו מלבד בגד ים שלם?  הרי ביקיני הוא לא מנת חלקן אן ורק של הרזות, וגזרות מלאות אינן מחמיאות לכל אחת. הרשו לי לדווח מהשטח: גם מלאות אוהבות ביקיני. אנחנו אוהבות להרגיש את הבטן שלנו ברוח הנעימה, לשאת את החזה בגאווה ולא מעוך בתוך בגד ים שלם, ולהמנע מבד מיותר כשאנחנו על חוף הים. זכותנו לחשוף את הבטן שלנו, גם אם היא לא שטוחה ומחוטבת. יש מלאות שמעדיפות להמנע מביקיני, ויש כאלה שלא יוותרו עליו - אבל אין שום סיבה להדיר אותנו מפניו באופן גורף, כפי שנעשה במוסף הזה.

הנה, למשל, פרוייקט סקסי בהרבה - ארבע דוגמניות של מידות גדולות משחזרות את שער בגדי הים של "ספורסט אילוסטרייטד", עם ביקיני מהממים במידות גדולות, ומספרות כמה קשה להן למצוא בגדי ים יפים במידה שלהן, למרות שברור להן שהרבה יותר נשים נראות כמותן, מאשר כמו הדוגמניות בגיליון המקורי.

צפו:

 

 




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה