מה לנערים בני 13 ולאישה מעורערת בנפשה בת 40?

על הפרשה החדשה שמסעירה את המדינה, מה הקשר בין דיירת האח הגדול והנסיכה מקיימברידג' וממה גברים הכי מפחדים? מאזן האימה: הנצחונות וההפסדים של נשים השבוע. מדור שבועי חדש

29/05/2014
הדס בשן קבלו עדכונים מהדס
  • RSS

הגועל, החרדה והצביעות

פרשה חדשה מסעירה את המדינה ביממה האחרונה, מזכירה בתחושות שהיא מעלה את פרשת חוף בוגרשוב ממנה עוד לא  התאוששנו: מאות נערים בני 13 נהגו לקיים יחסי מין בזה אחר זה עם אישה בת 40, ככל הנראה מעורערת בנפשה, אשר נמצאת כעת במעצר על בעילת קטינים. מה שמכעיס יותר מכל זה דווקא הנסיבות שבהן הפרשה התפרסמה: החשד כי היא "הדביקה אותם באיידס", ניסוח שכבר יש בו האשמה, ושלא ברור עד כמה הוא מבוסס במציאות. בכל מקרה, העובדה שהוריי הנערים מזדעקים רק בגלל בריאות הגוף ולא הנפש, לא מרגישים צורך להסביר איך הילדים שלהם הגיעו למצב כזה שהם לוקחים חלק ב"גנג בנג" ומעבירים על כך סרטונים - מדגימה שוב, מאיפה מגיעה תרבות האונס.

אסקימו לימון, זוכרים? כמה משעשע מתואר שם הטקס הפגאני של איבוד בתולי הנער, על  ידי אישה נותנת/זונה/מבוגרת/משוגעת, לא משנה איזה סופרלטיב תצמידו, תמיד יהיה בו משהו משפיל, הנער הופך לגבר, אבל האישה, היא סתם כלי שנועד להעביר אותו לשם. על זה ילדים גדלים. שעה שלילדות נאמר שהן צריכות "לשמור את עצמן" עבור אהבת אמת.

כמה צביעות, כמה. וכמה קל לטמון את הראש בחול ואז להתפלא כשהתוצאות הרות גורל.

התנועה לשחרור הגוף של אורטל בן דיין

מה עושה אישה שרוצה להתקלח לפני גבר, היושב מולה פשוק רגליים, ללא חולצה ועם מבט יהיר מרוח על הפנים?  היא יכולה להתווכח, לכעוס, לרטון – או פשוט להוריד גם היא חולצה, ככה למען השיוויון. זה אולי יביך קצת את הנוכחים ויגייס כמה פיקסלים, אבל גם יביא יופי של נתוני צפייה וחשוב מכך – דיון חשוב בשאלת גבולות הערום הנשי. אז נכון, אורטל בן דיין מתקוטטת ב”אח הגדול” גם על שטויות, כמו מי יכנס למקלחת ומתי, אבל בדרך שלה היא מפעילה את כל ההשכלה הפמיניסטית שרכשה לאורך שנים, ומדגימה כיצד אישה חושפת את גופה ככלי נשק, לא רק ככלי לפיתוי.

http://images.saloona.co.il/files/2014/05/orcar285.jpg

בחדר "האח הגדול", בן דיין הסבירה כי זו לא הייתה הטרדה מינית בגלל יחסי הכוחות בינה לבין אלדד, או יותר נכון, זו הייתה "הטרדה מינית מתקנת" - וצדקה לגמרי. אבל השוס האמיתי במחאה הערומה שלה היא דווקא השימוש המשועשע בגוף, הסרת קונוטציות שליליות ומלוכלכות מאקט ההתפשטות, ואבחנה כי לגברים יש פריבילגיה שלנשים אין: לשחרר את הציצים מדי פעם מבלי לגרום למהומה. באמת לא מדברים על זה מספיק.

ובינתיים, מחוץ לנווה אילן, גם באירופה חושפים בשר. עיתון גרמני מפרסם תמונה של ישבנה של קייט מידלטון, שצץ מתוך שמלתה כשהרוח נפנפה. הפפראצי עצמו לא מעניין כמו ההקשר - דווקא הטבלואידים הצהובים ביותר בבריטניה סרבו להשתמש בתמונה, כי יש גבול - הם לא מוכנים לפגוע כך בכבודה של הנסיכה שלהם. מדהים עד כמה הצביעות כאן גדולה - אפשר לפרסם אברי גוף של כל סלבריטאית אחרת, ברצונה או שלא - אבל "הנסיכה מקיימברידג'" זה משהו אחר, והישבן שלה, למרות שנראה אנושי לגמרי בתמונה - עשוי מחומרים מיוחדים שלא מפרסמים בעיתונים. זוהי התגלמות תאוריית "הזונה והקדושה", שמכניסה נשים למסגרות שלא ביקשנו ואשר לא מסייעות לנו. אולי אם באנגליה, גרמניה וישראל יבינו שערום הוא משהו טבעי ונחמד, כמו שאב"ד הדגימה -  תמונות כאלה לא יעוררו כזו סערה מלכתחילה.

Kate Middleton und ihr nackter Po  die schönsten Po Fotos des Wochenendes   Leute   Bild.de

הפרוטוקולים של הפמינאציות מציון

להיות גבר זה אחד הדברים הכי מסוכנים היום. איומים קטלניים צצים מכל פינה: מחלות לב, מלחמות, פציעות בברכיים וכאבי גב, אבל זה הכל כלום לעומת הדבר  האמיתי  - תלונות שווא על עבירות מין. לאחרונה, בכל מקום מצויירת קבוצת נשים מכשפות שיושבות ורוקמות עלילות כנגד גברים חפים מפשע, קבוצה שמקבלת דימויים דמונים ממש,  שהפרוטוקולים של זקני ציון זה קומיקס על ידה. הזהרו ילדים מתלונות שווא! נשים יגידו שהטרדתם, שאנסתם, שנגעתם, בזמן שאתם בכלל קראתם את הפרק מההפטרה לבר מצווה. הן אורבות בכל פינה, המטרה שלהן היא פשוט להרוס אתכם. למה? איש לא בטוח במניע שלהן, אולי קנאת פין. אבל מה זה חשוב, העיקר הוא שתפנימו: אם לא תגמרו את הירקות מהצלחת, יבוא שוטר ויאשים אתכם באונס!

העובדות מספרות סיפור אחר, בהעדר מחקרים עדכניים על תלונות שווא, נותרנו עם הסטטיסטיקה על פיה אחוז תלונות השווא בעבירות מין זהה לאחוזו בעבירות אחרות, כלומר 2 אחוז - מספר מזערי. כשאנחנו יודעים עלת המסע המייסר שעוברות המתלוננות, החל מחקירה במשטרה, עובר בהכפשה בתקשורת וכלה במנגנון המשפטי הסבוך, אפשר להבין מדוע רוב הנשים דווקא מעדיפות לא להתלונן על עבירות מין, ובוודאי לא מתייחסות לתהליך הזה כשעשוע. אבל זה לא מפריע לקמפיין השקרים שנמצא כעת בעיצומו, כשהוא פורט על הרגש ומתעלם מהשכל ומהעובדות - כמו למשל שאייל גולן ועמנואל רוזן הם ממש לא מקרים של תלונות שווא, אלא של אי הגשת כתב אישום, ממגוון סיבות אחרות (ולא בהכרח מוצדקות).

אז אחרי שלשכת עורכי הדין הכריזה שתלונות השווא בעבירות מין זו "מגיפה", וחיים הכט הציג בתכניתו את תלונות השווא לצד עוולות חברתיות אחרות – בית המשפט העליון ו"הארץ" חוברים כדי לבסס את התזה, בכתבה שפורסמה השבוע על תיק אונס שהסתיים בזיכוי. בפירוט רב, רב מדי, מתאר כתבת הארץ רויטל חובל, כיצד הרכב של בית המשפט העליון הפך פסק דין של בית המשפט המחוזי בב"ש, אשר קבע כי משתתפת במסיבת חילופי זוגות של שוטרים נאנסה. בית המשפט העליון, לדברי חובל, "נהג ברגישות", כאשר הפריך את קביעות המחוזי בזו אחר זו, וכדי לנמק את החלטתו בין היתר, ציין כי המתלוננת אמרה לנאשם ש"ירד ממנה" רק פעם אחת ולא פעמים רבות - כו, כן, כך במקור. לא נכנס כאן לכל הדקויות המשפטיות, (בין היתר, לשם הגילוי הנאות, משום שכותבת שורות אלו היא בוגרת התמחות אצל רות אבידע, אחת השופטות שחתומה על פסק הדין המקורי במחוזי),אבל כן ננסה להבין כיצד כתבה כל כך יחצ"נית ומגמתית, שנראית כאילו הוזמנה ישירות על ידי אחד השופטים בעליון, מגיעה ל"הארץ", ועל הדרך נותנת דרור לטוקבקים מחרידים ושונאי נשים, אשר כמובן לא צונזרו. מדוע לא כל תיק אונס שמסתיים בהרשעה מקבל עמוד שלם ומפורט, אלא רק ידיעה אינפורמטיבית קצרה? ואגב, הנאשם שזוכה, לא ישב יום אחד בכלא, גם לא אחרי שהורשע על ידי המחוזי. 

אבל הפמינאציות שממציאות שטויות לא תמיד מגיעות לבית המשפט. במאמר הזוי במיוחד בגלובס, שפרסם השבוע דוד פוגל, מבעלי משרד הפרסום פוגל-אוגילבי, מתאר הכותב כיצד הוא בעצמו היה נתון לתלונת שווא של עובדת שלו. ניחא, היינו יכולים לקבל את זה, לולא היה ממשיך ומקונן על הפמינאציות ש"מוציאות שם רע לפלירט המזדמן שיש בו לא אחת ריגוש ויופי פיוטי". לקינוח, פוגל מצטער שסילבן שלום לא יהיה נשיא, כי הוא מפחד מ"נשים שיצאו מהארון" בקשר לעברן איתו. אז מה פוגל בדיוק אומר לנו? שעם העובדת שהתלוננה עליו היה לו פלירט פיוטי, אשר היא פשוט לא הבינה נכון? שכששר מבקש מעובדת שלו למצוץ לו, כמו בפרשת שלום, זה "פיוטי"? ואם פוגל כל כך צחור וצודק וההטרדה ממנו והלאה, ממה יש לו כל כך לפחד, עד לפרסום כזה מאמר היסטרי? לא ברור. מדכדך היה לקרוא את המאמר ולחשוב שלכותב שלו יש השפעה מכרעת על דעת הקהל הישראלי, בהפסקת הפרסומות, אבל לפחות בזכותו נחפשנו לתגובה נהדרת בבלוג אב במשרה מלאה, ולכותב דרור כהנוביץ', שלימד אותנו שיש לפחות גבר אחד בישראל שלא מפחד מתלונות שווא. גם זה משהו.

עובדות בשבילנו

 שתי הצעות חוק משמחות התקדמו השבוע בכנסת, הצעות חוק של נשים למען נשים.

מרב מיכאלי עומדת מאחורי "החוק לרישום הורים חד מיניים", שעברה השבוע לועדת השרים לחקיקה, ומקרבת זוגות לסביות אל מה שהגיע להן תמיד: משפחה כמו לכולם.  על פי המצב הקיים, כאשר זוג של שתי נשים חובק ילד, אשר אחת מהן ילדה מתרומת זרע - בת הזוג של היולדת צריכה לעבור הליך של אימוץ כדי שהילד יחשב גם כשלה על ידי הרשויות. עם החוק החדש, האימוץ לא יהיה נחוץ ובת הזוג תחשב כאם. מתסברר שלא כל הקונפליקטים של זוגות חד מיניים יפתרו דרך "ברית הזוגיות", לפעמים אפשר לחתוך ישר לילדים - ולמען האמת, גם כדאי.

עוד בכנסת, השבוע נועדה ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים ובזנות, לדון בהצעת "חוק הפללת הלקוח" של זהבה גלאון, החוק שיוציא את הזנות מהחוק בצורה המוסרית ביותר: על ידי הפללת הלקוח, המשתמש בשירותי הזנות, ולא האישה. אבל בדיון בוועדה נשמע גם הצד הפרקטי שבו, כאשר הדוברים סיפרו כי במדינות בהן הזנות היא חוקית, היא איננה באמת "מוסדרת" או "ממוסדת", אלא עדיין גורמת סבל למיליוני נשים סביב העולם. בגרמניה, למשל, שם הזנות חוקית, 80% מהנשים בזנות הן עובדות לא חוקיות חסרות זכויות. ואולם בשבדיה, חלוצת המדינות שהפלילה לקוחות זנות, הזנות פחתה מאד‎. נמשיך לחכות לאישורו הסופי של חוק הפללת הלקוח (הוא עולה להצבעה טרומית בכנסת ביולי), בינתיים אפשר לחזור לכתבה המצויינת של יפעת גליק ששודרה באוקטובר האחרון ב"יומן", בה נחשף השקר מאחורי "העמותה להסדרת הזנות בישראל", שבאופן הולם מאוד, הלוביסטים שלה בכנסת - כולם גברים.

צפו:




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה