שרית חדד, את מאכזבת אותנו

היא יכלה להיות אייקון פמיניסטי, אבל שרית חדד בחרה לחלוק במה עם אייל גולן הנצלן, ובכך הפנתה גב לנשים שזקוקות לה כל כך

25/05/2014
הדס בשן קבלו עדכונים מהדס
  • RSS

"רוצה להיות חופשייה, לא תלויה באהבה או בכסף", שרה שרית חדד, ואני הצטמררתי מעונג בכל פעם ששמעתי את המילים האלה, שאמנם נכתבו על ידי הנרי אבל קיבלו  כל כך הרבה עומק עם הקול וההגשה של שרית. כי מה נשים בעצם רוצות, מלבד להיות חופשיות מההגדרות החברתיות, מההבניות המדכאות, מדימוי הגוף השוחק, מתרבות האונס?  וההקשר לא נעלם כאן: זו אותה שרית, שכילדה הייתה צריכה לברוח מהבית כדי לשיר, כי אבא שלה לא נתן לה. זו אותה שרית, שהתחילה עם האטיטיוד של "תלך כפרה עלי", המשיכה עם ההטעמה הצינית של "אומרים שבעל זה אושר", עד שהביאה את ההמנון המשגע, "פרחה' במרצדס", שיר שעשה לפני שנים ריקליימינג מעצים ומהמם למילה "פרחה'" יותר מאלף מצעדי שרמוטות. והרי אין כמו שרית חדד. אישה עצמאית, חזקה, מצליחה, וגם מאוד מתוקה (כך לפחות הייתה בפעמיים בהן פגשתי אותה), הזמרת הכי טובה שיש לנו, וככה, ככה קרובה להיות אייקון פמיניסטי.

אבל היא לא תהיה. היא לא תהיה האייקון הפמיניסטי של הנשים הישראליות, היא לא תנהיג שום מאבק, היא לא תזדהה עם ציבור הנשים שזקוק לה כל כך. בסוף החודש הזה, היא תעלה להופעה חגיגית, על במה אחת עם אייל גולן, כחלק ממסע יחסי הציבור והמירוק הכללי שהוא עובר, אחרי הפרשה המבחילה ההיא. אותה פרשה, שלא הסתיימה בכתב אישום לגולן אבל כן בחשיפה של חקירה בה הודה שקיבל מין אוראלי מצעירה זרה לצד אביו, ונאות לרכוס את מכנסיו ולברוח כאשר לא היה בטוח בגילה. אותה פרשה בה התוודענו ל"פות מנג'ר" ו"פות מוביל" (האם שרית חדד תיסע באותו רכב מפואר?), בו הקשר בין כסף למין התגלה בצורתו הנצלנית ביותר, והצורך לבחון מחדש אמות מוסר הנהוגות בשואו ביזנס של גברים, הפך לבהול ביותר. אבל הדחיפות הגדולה כעת היא דווקא של גולן, לחזור ולשדר עסקים כרגיל. כאלה הם הגברים שלנו - כלום לא מפריע להם לקפוץ  בחזרה על הסוס. עמנואל רוזן ממהר לכתוב טור במגזין מכובד, אייל גולן  דוהר בין במות, וכעת עם קונצנזוס כמו שרית לצדו הוא גם מקבל בחזרה את התואר "הזמר הלאומי" (ברצינות, ככה כתבו בynet!), כאילו לא קרה דבר. לקחת קצת זמן לשבת בבית ולעשות חשבון נפש? מה פתאום, זה עניינים של נקבות,  לא של גברים אמיתיים.

"החיבור טבעי", אומרת שרית חדד על הבמה שהיא חולקת עם גולן,  ומרימה להנחתה: מה כל כך טבעי לה? אין דבר פחות טבעי מאישה חזקה בתוך חבורה כזו, שמיינה נערות מוחלשות כאילו היו סחורה. הכסף גדול, יש להניח, אבל חדד לא באמת צריכה את גולן לידה כדי לעשות קופה. האם היא עושה את זה בשביל יוקרה? הרי מעמדה מובטח לה אפילו יותר משלו. אולי היא פשוט מחבבת את איל גולן, אולי שומרת לו חסד נעורים, אולי שמחה שלא הוגש נגדו כתב אישום - גם זה לגיטימי, אבל לחבק אותו כך זו סטירה בפניהן של נשים רבות שאהבו אותה. בפעם הקודמת שחדד הועמדה לביקורת ציבורית, כששרה לביבי נתניהו "אתה תותח", לא אהבתי את ההתנפלות. זכותה לשיר שירי הלל לאדם שככל הנראה הצביעה לו, זכותה לאמר שהיא מתעסקת במוזיקה ולא בכל המסביב. אבל הטענה הזו לא מחזיקה מים במקרה של אייל גולן. כשחדד בוחרת לעמוד על במה אחת עם קולגה שניצל נשים, כשהיא מהווה חלק מקמפיין יחסי הציבור שלו -  היא בעצם אומרת לנו באופן הכי ישיר, שהוא בסדר מבחינתה. אין צורך בתקופת צינון או הבעת חרטה, השרץ הוכשר ואפשר לשיר ולעשות שמח. לאמירה כזו יש כוח שלילי השווה בכוחו לכוח החיובי של השירים הנהדרים שלה.

זה תמיד עצוב כשאישה מפנה גב לנשים. אבל הפעם, כשזו מישהי עם כל כך הרבה פוטנציאל, מי שיכולה להיות דוגמא אישית לחיים של חירות, ולהשתמש בכוחה כדי לשחרר  אחרות  - הפעם, הטעם החמוץ של האכזבה הוא ממש בלתי נסבל.

 




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה