פואד זה אבא?

מסבירים לנו שבוחרים אבא, אבל אבא שלי לא חבר של כבוד בקזינואים ואין לו פנטהאוז מפואר. וגם אם נאסוף את סך כל נכסיו לא נגיע ל-9 מיליון שקלים לעולם

25/05/2014
מיכל אהרוני קבלו עדכונים ממיכל אהרוני
  • RSS

"בוחרים אבא", הם מסבירים לנו, פואד זה אבא. רק שאבא שלי, הפרטי, גם הוא פנסיונר, ואין לו מה שיש לאיש הזה. אבא שלי, שמשכיל מפואד, ונולד למשפחה מבוססת יותר, וירש כמה שקלים מדודה חשוכת ילדים, ועבד כל חייו כמהנדס בכיר, שחי חיים צנועים ולא החליף מכונית כמעט עשר שנים ומימיו לא אכל במסעדת יוקרה הוא לא חבר של כבוד בקזינואים בלונדון ואין לו פנטהאוז מפואר. וגם אם נאסוף את סך כל נכסיו לא נגיע לתשעה מיליון שקלים לעולם.

פואד בן אליעזר. צילום: רויטרס

תחשבו רגע על ההורים שלכם שעבדו עשרות שנים באותו מקום עבודה, וחסכו, וחישבו כל הוצאה, ושיא הבזבוז והנהנתנות שלהם היה טיול מאורגן לסקנדינביה, תחשבו עליהם ותגידו לי איפה הם ואיפה פואד? איך יכול להיות שהאבא הפרטי שלכם, המקסימום שהוא מכיר בלונדון זה את הביג בן? איך זה ייתכן שהנכס שלהם פלוס כל מה שהם נתנו לכם בחיים פלוס חסכונות לא מדגדגים את הסכומים שיש לחבר הכנסת בן אליעזר?

ואנחנו לא מדברים על אנשים שעבדו כל חייהם בעבודות דחק בשכר מינימום, אנחנו מדברים על אנשים שעבדו בשירות הציבורי, מעמד הביניים הישראלי, זה שבתוכו ולתוכו גדלתי, לא שכונת פאר ולא שכונת עוני, מקום של אנשים שיוצאים לעבודה בבוקר וחוזרים אחר הצהריים, ששמים כמה שקלים בצד בכל חודש, שעובדים בחוזה קיבוצי ומקבלים מתנות לחג, כמו חברי כנסת. כמו פואד.

אני לא שואלת שאלות, אני תובעת את כבודו של אבי. של האבות של הילדים שאיתם גדלתי. את כבודם של אלו שהאמינו שאתה צריך להיות אדם ישר ואזרח הגון וטוב. שעבודה במקום ציבורי, אפילו שהשכר לא מאוד גבוה, זאת שליחות. שפקידות בכירה מחויבת, עוד יותר, בערכים ובצניעות. שנופש פעם בשנה בבית הבראה של קופת חולים או במשהו מאורגן של המשרד או המפעל זה כל מה שאדם צריך כדי להיות מאושר. לי לא מגיע כלום, אני כבר לא מאמינה. אבל לאבא שלי ולהורים שלכם, מגיע, לפחות, נשיא ישר.

*****

מיכל אהרוני היא כותבת תוכן, פובליציסטית ומחזאית.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה