בסך הכל גברת עם זקן

אתמול זכה בתחרות קונצ'יטה וורסט – זמר דראגיסט שלקח את האינטרנשיונליות של דנה, הוסיף לה זקן והוכיח שוב שהאירוויזיון הוא השפיץ המטורלל של התרבות הפופולארית

11/05/2014
ארז עמירן קבלו עדכונים מארז
  • RSS

אני לא צופה באירויזיון. אפילו לגבי מישהו עם טעם מוזיקלי נחות כשלי, המיש-מש הצ'יזי הזה הוא יותר ממה שאני מסוגל לבלוע.

בואו נודה – שירים בשפה שאיש לא מבין, בגדים מזעזעים, תסרוקות מופרכות, וסוכר-עם-כל-דבר, בשביל זה יש לי את סדר הפסח המשפחתי שלי.

אבל אתמול זכתה בתחרות  קונצ'יטה וורסט – זמר דראגיסט שלקח את האינטרנשיונליות של דנה והוסיפה לה זקן.

קונצ'יטה היא דמות ייצוגית שיצר טום נויוירת הווינאי, בן 26, שחי גם כגבר. בנאום הזכייה הנרגש שלה היא אמרה "הערב מוקדש לכל מי שמאמין בעתיד של שלום וחופש. אתם יודעים מי אתם. אנחנו מאוחדים ולא ניתן לעצור אותנו"  גם רנה ברטו, ראש המשלחת האוסטרית, אמר כי הוא גאה באירופה שאמרה ש "זו בסך הכל גברת עם זקן"

התגובות הלוקאליות להחלטה לשלוח את קונצ'יטה לייצג את אוסטריה באירויזיון היו, כמובן, מעורבות. ונעו בין "כל הכבוד" לבין "מה זה לעזאזל הפחחחח הזה?!" (טוב, באוסטרית זה נשמע יותר טוב, אולי).

בשמלה צמודה, שיער ארוך, איפור דרמטי וזקן שחור, קונצ'יטה היא מראה קשה לעיכול גם למי שמורגל בייצוגים מתעתעים מינית. אני מודה שנאלצתי להתגבר על תחושת אי נוחות גדולה מול ה- "אישה עם זקן", שכאילו לקוחה מעולם המושגים של הקרקסים-של-פעם.

בניגוד לדנה אינטרנשיונל, שהשלימה, ויזואלית, את המהפך המגדרי, תוך כדי שהיא אף מקצינה את הסממנים הנשיים שבה, קונצ'יטה היא "משהו אחר לגמרי". מעין "תהליך בהתהוות" שמאתגר  את כל מה שאנחנו יודעים על מגדר. הדמות שמציגה קונצ'יטה לא מתאימה את עצמה לשום הגדרה מוכרת. היא ה"ג'נדר בלנדר" האמיתי. את הזקן היא מגדלת, לטענתה, כדי להוכיח לעולם שאושר אינו תלוי במראה.

אם יש מקום בו "עושים כבוד" אמיתי לכל מי שחורג מהקונבנציות המוכרות של הנראות המגדרית – הוא ממלכת האירויזיון.

להתפעל או להיגעל?

האירויזיון הוא השפיץ הכי מטורלל של התרבות הפופולארית ושל עולם האופנה שתמיד אץ לתרגם ויזואלית תהליכים תרבותיים מורכבים. כתחרות הידועה בכינויה "מגרש המשחקים הפרטי של הקהילה ההומואית", היא לקחה את המשחק המגדרי אל הקצה-של-הקצה.

דווקא שם, בתוך "צלחת הפטרי" של כל הסטריאוטיפים הכי שחוקים בספר, יש מקום לשחרור אמיתי.

הבלבול שנגרם לנו כתוצאה ממניעת המידע על המין הביולוגי של מי שנמצא מולנו, מביך. אבל גם מטלטל, בצורה חיובית, את בסיס ההכרה שלנו. הוא פותח אותנו לייצוגים פחות מקובלים, ולבחינה מחודשת של כל מה שידוע לנו על זהות מינית.

קונצ’יטה וורסט זוכת האירווזיון 2014 (צילום מסך יוטיוב)

זו אינה רק גלישה בין הסממנים המזהים את המינים, אלא יצירת אייקונים שאינם עוד גבר או אישה והטמעתם בתוך התרבות ה"נורמלית".

אז אפשר להסתקרן או להיגעל או להתפעל, כך או כך, הצבת ייצוג כל כך שנוי במחלוקת בפרונט של הפריים-טיים האירופאי היא מהלך אמיץ. ואפילו, אם תרצו, מנכס מבט חתרני, לגמרי לא טריוויאלי, בעולם שבו העדר נטל את תפקיד הרועה .

ואיך השיר הזוכה (אתם שואלים)? – די נורא, דביק ומיושן, א-לה-סלין דיון. בכל זאת, אירויזיון.

***

מיי פיינגולד, אגב, הנציגה שלנו בתחרות, הגיעה אל המקום ה-אחד-לפני-אחרון. בפעם הבאה שתגדל לה שפם.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה