פרשת דוד הנחלאווי: אליפלט הוא לא

חייל תועד דורך נשק ליד נער פלסטיני, הודח מתפקידו ועורר סערה ברשת. הימין מיהר לחבק והשמאל הפך אותו לסמל של תוקפנות. ורק דובר צה"ל ממשיך להתעלם מהרשת החברתית

01/05/2014
אסנת עופר קבלו עדכונים מאסנת
  • RSS

כצפוי, פרשת דוד הנחלאווי מעיפה את הרשת, מטלטלת את עורכי העיתונים והופכת, מהר אבל בטוח, להיות עוד נקודת ציון ארכימדית בתרבות האינסטנט בכלל ובישראל בפרט. עקרי הפרשה: החייל דוד אדמוב חטיבת הנח"ל תועד דורך נשק ליד נער פלסטיני בחברון, נשפט והודח מתפקידו כלוחם. הסרטון הועלה לרשת ומיד הצית גל של תמיכה בחייל, בפייסבוק נפתחה קבוצה ששמה גם אני עם דוד הנחלאווי ושצברה עד לרגעים אלה מעל 87 אלף לייקים ומאות תמונות בהן חיילים מצטלמים עם שלטי תמיכה בחייל.

אלא שאז התברר שהחייל נשפט והודח בגלל מעשי תוקפנות נגד שניים ממפקדיו. אדמוב עצמו אישר בפוסט שפרסם. רק שזה כבר היה מאוחר מדי. הסערה פרצה: האם היה מוצדק או לא שדוד אדמוב דרך את נשק? האם צה"ל מפקיר את חייליו? מדוע נשלח חייל אלים במיוחד לשמור לבדו? אלה השאלות העקריות שמטרטרות מאז אתמול במוחו של כל אדם בישראל. שוחר פייסבוק או לא.

הזמנים מזמן השתנו

בעידן שבו הפייסבוק הוא הסמן העיקרי למה חשוב יותר ומה פחות, גם מי שלא נמצא ברשת החברתית חי בתוכה, ברצותו או שלא. ובעניין הזה, מטרידה מאד התייחסותו של דובר צה"ל לפרשה. מחאת החיילים קראו לה, וגם "הפגנת הפייסבוק הראשונה". דובר צה"ל מיהר לשחרר הודעה, ועוד אחת, ונוספות. 5 הודעות שחרר הדובר, תת אלוף מוטי אלמון. האחרונה שבהן נגעה למחאה: "פייסבוק הוא לא כלי מחאתי אלא כלי חברתי. לכל חייל יש מפקד והוא מוזמן לדבר איתו.

וואלה? פייסבוק לא כלי מחאתי? יש לנו חדשות בשבילך תת אלוף אלמון: הוא כן. ועד שצה"ל לא ישכיל להבין שהזמנים השתנו, משתנים וישתנו בקצב רצחני - תגובות מעין אלה הן לא פחות ממגוחכות. אבל מעבר לגיחוך ישנו איום אמיתי: לא על נהלי צה"ל ועל ההררכיה הצבאית שנסדקה, אלא על הדרך שבה הצבא מתמודד עם הסדקים. אלה שהחלו בפרסום תמונות של חיילים עם עצורים, המשיכו עם חיילות שחשפו ישבנים וימשכו - יש להניח - בדיונים ציבוריים על אירועים צבאיים.

צה"ל, תתעורר: העסק יוצא משליטתך, ואין שום טעם לנסות לשלוט בכך. מה כן? ייתכן שצריך לשנות את הנהלים, ייתכן שצריך לשייף את הקודים האתיים, מה שבטוח – צריך להגיב ומהר, לפני שהעניין הופך, אולי כבר הפך, לכלי נשק במלחמה ההסברתית.

קונצנזוס זה פאסה

בעיה שנייה, לא פחות מטרידה, היא הפיכתו המהירה של דוד הנחלאווי – באדיבות מרק צוקרברג – לסמל. כן, גם דוד הנחלוואי תורם את תרומתו לקיטוב בין ימין ושמאל, וכל פריים מתוך הסרטון מפורש הן על ידי אלה, והן על ידי אלה, וכמובן בצורה מנוגדת.

הימין מיהר לחבק את דוד האומלל ש"הופקר על ידי הצבא". על פי גלי צה"ל: "אמש אימצו את דוד מתנחלי חברון וקיימו מפגן תמיכה בעיר יחד עם חברת הכנסת אורית סטרוק. "אני קוראת למפקדי צה"ל תתעשתו, תנו גב לחיילים שלכם. חיילים הם לא בובות בחלון ראווה, זכותם להגיב וחובתם ותפקידם להגיב", אמרה סטרוק.

על פי הפרסום בגל"צ השמאל לא טמן ידו בצלחת, ומיהר להפוך את נחלאווי לסמל של תוקפן, כך על פי תגובת שוברים שתיקה: "כאשר חיילים נשלחים לשלוט על מיליוני פלסטינים, יש רק דרך אחת לעשות את זה, לדאוג שהם יפחדו".

אם פעם היו לנו ערכים מוחלטים, לטוב ולרע, מתברר שתם גם העידן הזה. קונצנזוס זה פאסה. עוד מעט מגיע יום הזיכרון, היום בו כולנו מתקבצים – או לפחות מנסים – לאסוף ולהדביק את שאריות האתוס הישראלי – אנחנו מיעוט נירדף, כולם רוצים להרוג אותנו, ומי שלא תורם לבטחון המדינה, לא ראוי להיקרא ישראלי. כלומר, כולנו מצווים להיות אליפלט.

אבל דוד הנחלאווי הוא לא אליפלט, וההתנהגות שלו איננה עניין סמבולי שנועד לקדם אתוס כזה או אחר. הוא עניין לתחקיר צבאי, משום שאירועים כאלה חוזרים ויחזרו על עצמם. הוא לא הראשון ולא האחרון שנוהג בצורה תואמת או לא תואמת את ערכי הצבא ואת הפקודות.

ובמחשבה שנייה: לא בטוח שבעידן הזה אליפלט היה נחלץ מהביקורת. הימין היה ממהר לחבק אותו, אבל השמאל היה טוען שאליפלט הוא תוצר של שטיפת מוח מיליטנטית ופאשיסטית.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה