אני אם פונדקאית

"לאנשים קל יותר להבין תרומת מח עצם ואפילו תרומת כליה. מבחינתי פונדקאות היא בדיוק אותו דבר - גם אני לא יכולתי לחיות בלי להיות אמא"

29/04/2014
משפחה קבלו עדכונים ממשפחה
  • RSS

סיפורה שם אם פונדקאית שהעדיפה להישאר בעילום שם:

פונדקאות היא אישה אחת שנותנת מעצמה על מנת לסייע לאישה אחרת, בדרך כלל מישהי זרה לה לגמרי, להגשים חלום ולזכות בילד. יש כאלה שיתפלאו על כך, אבל ככל הנראה אנשים אלו אינם יודעים כמה חווית האימהות היא בנפשן של נשים רבות. עבורן, אובדן החלום לילד משלהן משול לאובדן חלק מהנפש.

כך היה גם עבורי. מאז שהייתי בת חמש-עשרה, רציתי תינוק. זו הייתה מן הרגשה פיזית כזו בגוף, מעל כתף שמאל, לרוחב הבטן העליונה, בדיוק באותם מקומות שלימים נחו בהם ילדי. הרגשה של ריק, כאילו משהו שם חסר. ביום הולדתי ה-30, כאשר הייתי נשואה כבר שנתיים וסטודנטית לתואר שני, הודעתי לבעלי שהחלטתי שאני רוצה ילד. תוך זמן קצר כבר הייתי בהריון שעבר בקלות. אחרי שילדתי, בבת אחת הפסיקו כל תחושות החוסר בגוף, ובני מילא את אותם מקומות בדיוק שתמיד היו כל כך ריקים. אני אמא. זה מה שנועדתי להיות.

אני הגשמתי את חלומי, אך בינינו חיות נשים רבות שנאלצות לחיות עם ריק אינסופי מכיוון שהן לא זכו להיות ברות מזל כמוני. גם הן תמיד ידעו שהן נועדו להיות אימהות, אבל הן לא יזכו לשאת ברחמן ילד. הן יצטרכו להיאבק כדי לזכות להיות אימהות לילד ביולוגי. אני לא יכולה לחשוב מה היה קורה לי לו זו הייתי אני. הייתי עושה הכול, הייתי הופכת עולמות ומוצאת את הדרך להפוך לאמא. בכל מחיר!

נקודת האור המופלאה בעיניי, היא שיש לכל אחת מאתנו את היכולת לסייע לאותן נשים. במקום שבו כשל הגוף של אחת מאתנו, המדע והטכנולוגיה מאפשרים למישהי אחרת להגשים את החלום עבורה באמצעות פונדקאות. עוד כשהייתי נערה צעירה גמלה בי ההחלטה לשמש כאם פונדקאית. הייתי אסירת תודה שיש ביכולתי לעשות זאת ולהתגייס עבור לפחות אחת מהנשים המשתוקקות לילד ואינן יכולות ללדת אותו בעצמן.

למזלי, אני לא עושה זאת לבדי. הדבר הנפלא באמת הוא העידוד והתמיכה של בעלי המדהים. היה לא פשוט לספר למשפחה המורחבת, אבל היה ברור לנו שאין סיבה להסתיר או להתחבא. הושבנו את כולם לשיחות רציניות, ובאופן טבעי היו להם חששות. כמובן שזה לא קל להסביר לכולם שאני לא חייבת להיות פונדקאית - אני פשוט רוצה. נקודה. אנשים יכולים להבין תרומת דם, תרומת מח עצם, אפילו תרומת כליה. כן, זה כואב, כן, זה לא נוח, אבל זה מציל חיים. מבחינתי פונדקאות היא בדיוק אותו דבר – גם אני לא יכולתי לחיות בלי להיות אמא.

אני גם יודעת שיש כאלו שאומרים שמדובר בניצול נשים, אך זה לא המקרה שלי. קיבלתי את ההחלטה להפוך לפונדקאית לאחר שעשיתי מחקר מקיף ובשיתוף עם בעלי. נדרשנו גם, אני ומשפחתי, לעבור בחינה מדוקדקת של משרד הבריאות, לפני שאקבל את האישור לשמש כפונדקאית. המבחנים הללו, אותם עוברת כל אישה שמעוניינת לשמש פונדקאית, בדקו שנכנסנו לתהליך מתוך מודעות מלאה ושאנו מוכנים להתמודד עם כל הקשיים שעלולים לצוץ בדרך. מבחינתי, פונדקאות היא מעשה של נתינה טהורה, אישה אחת שנותנת לאישה אחרת את האפשרות להיות שלמה. וכן, גם הכסף יהיה בונוס נחמד, אבל בשבילי זה רק דובדבן קטן על הר של קצפת.

באותו ערב שבו קיבלנו את ההחלטה, הרמנו טלפון למינה יולזרי מ"המרכז להורות באמצעות פונדקאות". שלושה חודשים לאחר מכן, היא הכירה לנו זוג צעיר מקסים ורגיש, שלא יוכל להביא לעולם ילדים ללא עזרתה של פונדקאית. התחברנו מהרגע הראשון ומאותו רגע, לא יכולנו לחכות יותר שהתהליך יתחיל. זו מתנה מדהימה שאנחנו יכולים לתת למישהו אחר. עכשיו, כשלמישהו האחר הזה יש גם שם, פנים וסיפור אישי, אפילו עוד יותר ברור לנו, מדוע התגייסנו לעשות זאת.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה