רקפת רוסק-עמינח: הזדמנות מפוספסת

כל הכבוד לרקפת רוסק-עמינח, מנכ"לית בנק לאומי, שהסכימה (בניגוד להרבה גברים בכירים) להתראיין ב"עובדה" אצל אילנה דיין. ברור שלא קל לשבת מול עיתונאית בכירה ולהשיב על שאלות לא פשוטות, אבל דווקא בגלל הסיבה הזו היא הייתה צריכה לבוא הרבה יותר מוכנה וחבל שהיא לא עשתה שיעורי בית.

אין ספק שרוסק-עמינח מוכשרת ומקצועית, ולמרות שאילנה דיין ניסתה לרמוז שיכול להיות שהיא הגיעה לתפקידה בזכות קשריה עם הטייקונים, נראה שהיא הגיעה בעיקר בזכות אמביציה שלא נגמרת. בגיל 24 היא סיימה שני תארים, בגיל 26 היא כבר הייתה העוזרת האישית של גליה מאור, שלימים הייתה מנכ"לית הבנק, ובגיל 38 בלבד היא הייתה חברת ההנהלה הכי צעירה בבנק לאומי. רזומה מכובד ביותר.

ציפיתי מאישה כל כך מכוונת מטרה שתגיע מוכנה לראיון. הרי היה ברור כבר מתחילתו לאן הוא מתקדם. הוא התחיל במשחק מקדים כדי לרכך את המרואיינת, ובשאלות מחוייכות כמו "תמיד היית חננה מצטיינת?" ו"הילדות יורדות עלייך על זה?" אחר-כך גם היו כמה דברי חנופה - "כשגליה מאור הביאה אותך לבנק כבר ידעת שתחליפי אותה?", "את יודעת איך לדבר עם כל אחד", וברגע שרוסק-עמינח הייתה רגועה וקצת שיחררה את הכוננות של תחילת הראיון, הגיע השוס שהיה ברור שבשבילו ב"עובדה" רצו את הראיון – נוחי דנקנר.

התדמית של בנק לאומי ושל רוסק-עמינח נסדקה מאוד כשהחלו הפרסומים על כך שהם במגעים עם נוחי דנקנר על הסדר חוב, או בשפת העם – תספורת. הציבור הרגיש שיש לווים רגילים ויש מיוחסים והייתה סערה גדולה ברשת ומחוצה לה באפריל 2013. השיא היה כששלי יחימוביץ', ראש האופיזיציה בזמנו, עלתה לשידור ברדיו וקראה ללקוחות לאומי לעזוב את הבנק אם ההסדר עם דנקנר יתקיים ויוותרו לו על חובו. רוסק-עמינח הבינה שהנזק התדמיתי של הבנק גדול יותר מהנזק הכספי ולאחר ארבעה ימים החליטה לבטל את העסקה.

הציבור לא מבין

בראיון הייתה לה הזדמנות מצויינת סוף סוף להסביר להמונים שעד היום לא ממש מבינים את ההחלטה התמוהה ובעיקר הלא הוגנת. רוסק-עמינח התעקשה לחזור על ההסבר המקצועי ולהתעלם מהעניין המוסרי והערכי. לטענתה, היה עדיף לבנק להגיע להסדר חוב כדי לקבל חלק מהכסף ולא להפסיד את כולו, ובסך הכול מדובר בהליך תקין של אשראי. על פניו נשמע הסבר הגיוני מבחינה כלכלית נטו, אבל דיין לא ויתרה לה, ושאלה מה עם כל האנשים ה"רגילים" שנקלעים לחובות, ופה רוסק-עמינח לא הצליחה לגרום לאנשים בבית להבין או אולי לקבל הסבר מספק, אלא רק דיקלמה משפט – "הבנק עושה הכול כדי לגבות את הכספים", וגם הוסיפה – "הבנתי שלא הסברנו טוב כי אנשים לא מבינים את העובדות, אבל מה יצא לנו מזה?" והנה התפוגגה לה הזדמנות פז לשפר את התדמית שלה ושל הבנק.

לקראת סוף הראיון, דיין התייחסה לגובה המשכורת של המנכ"לית שעל פי פרסומים מדובר בפי 60 מהשכר הממוצע במשק. "שכר צריך להיות סביר בהתאם לביצועים ולהישגים", אמרה רוסק-עמינח, והוסיפה – "אפשר לדבר על שכר הבכירים אבל זה דיון רחב מדי". ברור שלא היה לה נעים לדבר על השכר הגבוה שלה, אבל אם זו המשכורת שהיא חושבת שמגיעה לה, שתתעקש יותר על הנקודה הזו ותסביר אותה. במקום זה היא בחרה לומר בחיוך שאין לה מושג מה היתרה שלה בבנק כי היא לא בודקת".

סוף מאכזב

ראיון שלם עבר בלי מילה אחת על תקרת זכוכית ועל קידום נשים. ציפיתי מאישה שהגיעה כל כך גבוה שתגיד מה האג'נדה שלה בנושא ואולי אפילו תוביל מהלך. במקום זה היא בחרה לספר שנוחי דנקנר קרא לבנק לאומי הבנק של הבנות ה-לא נותנות, ואחרי רגע היא נזכרה להשלים את המשפט –  לא נותנות אשראי.

רוסק-עמינח הגיעה להישגים מכובדים ביותר. לאישה בתפקיד כל כך בכיר עם עוצמה וכוח יש אחריות ציבורית מעבר לשיקולים הטהורים של רווח בבנק. היה נראה שבחלק הזה היא פספסה בגדול בראיון אתמול.