כלה בגיל 16

היא אולצה להינשא בגיל צעיר, להפסיק ללמוד, לגדל ילדים. כמוה, נשים רבות חיות ללא אהבה או מתגרשות. והיא שנחלצה מהמקום האפל הזה, רוצה להעביר להן מסר אופטימי

10/04/2014
לחופש נולדה קבלו עדכונים מלחופש נולדה
  • RSS

התייתמתי מאבא כשהייתי בת כמה ימים, כן כבר כשהייתי תינוקת, ועוד לפני שהכרתי אותו, כבר איבדתי הורה.  עלינו לארץ כשהייתי בת שנתיים. גדלתי במשפחה ממוצעת ונוקשה בצפון, עם אח ואחות גדולים. תמיד הייתי הקטנה, המרדנית הכובשת....זו שאף פעם לא התאמצה להיות נחמדה או מרצה, זו שהייתה דעתנית וחצופה. אבל תמיד הייתה מוקפת בחברים, למרות שזה לא היה מקובל במשפחה שלי, השמרנית, המגוננת.

מגוננת? כמה אירוני בהתחשב במה שעברה.

מגיל צעיר למדתי לא להתגרות במזל, לא לדבר ולצאת עם בנים, לשמור על עצמי, כבודי ובתוליי. בלי מסיבות כיתה, בלי לפרוש יותר מידי כנפיים, שלא יקצצו לי אותם, יגבילו את החופש שלי. וכך למדתי ללכת על קצות האצבעות, לא לבלוט מידי, לא להיות דעתנית

כי זה לא מקובל ומהווה איום.

נישואים בכפייה בגיל 16 (צילום: שאטרסטוק)

בסוף יחתנו אותי בכפייה

מהר מאוד הבנתי, שאם לא אוריד הילוך בהבעת הדעות שלי ובהוכחה הניצחת כלפיהם עד כמה הם לא משתלבים ולא נטמעים בישראל ונשארים עם דעות מתקופת האבן, נאחזים במנהגים קדומים כמו באבן שואבת - בסוף יחתנו אותי בגיל צעיר ובכפייה כמו את רוב חברותיי בעדה, בשכונה. ועדיין, גדלתי להיות חברותית, אמנם זהירה, ואהבתי ללמוד. ציוניי הוכיחו זאת. במשפחה פחות אהבו את זה. מבחינתם זה היה  מיותר. הסתובבתי יחפה בבית, ילדת חופש וטבע (עד היום מסתובבת יחפה בבית) ובזמן שדיברו הדודות האזנתי:

 - "חייבים לחתן אותה"!!!

 - "היא פיקחית מידי, רוצה ללכת לצבא, ללמוד באוניברסיטה, מה זה השטויות האלה? אוי ואבוי חסר לנו שתלך לצבא וללימודים גבוהים".

 - "מה היא צריכה את זה, היא יפה, עור בהיר , נחתן אותה לפני שתוכל להתנגד".

"תזהרי", הדודות הרעילו את אמא כל הזמן, "היא מרדנית, היא מלאת שמחת חיים היא הגיעה לארץ פעוטה, יש לה דעות כמו לצברים, הא תביא עלינו צרה. עוד תתאהב במישהו ויהיו לה שטויות בראש". כשלא יכולתי לסבול את הדיבורים, הייתי בורחת לחדר, בוכה, מאיימת, מפסיקה לאכול. אבל ממש לא הזיז לאף אחד.

 - "בסוף היא תישבר", הם עודדו אחד את השניה.

לקראת סוף כיתה י"א כבר מנעו ממני ללכת ללמוד, לפגוש חברים, לא נתנו לי לענות לטלפונים מהנהלת התיכון  ומהחברים. את אבא שלי הכרתי רק דרך תמונות, ותמיד כשבכיתי דיברתי אליו. כל כך דמיתי לו , זכיתי באותם עיניים כובשות, אותו חיוך ממיס שעם הזמן למדתי להשתמש בו.

לא רוצה להתחתן, רוצה ללמוד

מגיל 12 הגיעו שדכניות ותמיד התנגדתי, שרדתי עד גיל 16 ללא נישואין בכפייה, כפי שמקובל בעדה שלנו. אמי טענה שהיא אלמנה  קשת יום  ושאני הילדה הקטנה וצריך לדאוג לי, כך "גוננה" עליי. "צריך למצוא לך פטרון!!!", אמרה שוב ושוב. בכיתי עד שכאב לי הראש, עד ששרפו לי העיניים, זה לא עזר.

 - לא רוצה להתחתן, רוצה ללמוד,  בעטתי במוסכמות המשפחה. ניסיתי, שום דבר לא עזר , הכל הוחלט.

 - "את מתחתנת ועוברת לגור בדרום עם בעלך ואימו".

נצמדתי לשמיכה, הרגשתי שהאוויר עוזב את ריאותיי, שההכרה בוגדת בי,  נחלשתי מבכי. אבל זה לא עזר. כלום לא עזר, הייתי חסרת אונים. חודש לאחר מכן במוצ"ש, בשמלה ורודה ומכוערת מצאתי את עצמי בסלון ביתי, מובלת על ידי אמי, כשבחור צעיר כבן 24, מביט בי. אמו ומשפחתו מהנהנים בראשם להסכמה.

רציתי למות, הרצון הזה לא היה זר לי, הייתי חושבת לעצמי בכעס, שהלוואי שהייתי מכוערת, בעלת מום, הבורים האלה היו עוזבים אותי לנפשה. אלה המחשבות שאפפו אותו באותו לילה, בדרך לביתו בתוך הרכב, לא מכירה אותו ואת משפחתו, גם לא רוצה להכיר, רוצה לחדר שלי...לספרים שלי. בחשכת הלילה התנתקתי, מביטה בכבישים השחורים שמחזירים לי מבט נוגה... "להתראות" -  הם לוחשים לי  - "את נוסעת לעבר חיים לא מוכרים עם אנשים לא מוכרים, שיקברו את חלומותייך בחיים..."

נישואים בכפייה בגיל 16 (צילום: שאטרסטוק)

תצמיחו כנפיים

אחרי 7 שנים התגרשתי עם 2 ילדים. כואב לי מאוד שלא מעט בנות נפגעו, אולצו להינשא ונשארו בנישואים גרועים, התגרשו או פשוט חיות על הקצה עם הבעל ללא אהבה. כמוני, משלמות מחיר יקר על הטעויות של ההורים, אלה שאמורים להגן עלינו. אני הגשמתי את רוב החלומות שלי והיום אני במקום שונה לגמרי, מבחינה רגשית ואישית.

למה שיתפתי אתכן? כדי שתדעו שלא משנה כמה ינסו לקצץ לכן את הכנפיים, ביכולתכן להצמיח אותן שוב ושוב. חזקות, מועצמות ונבונות יותר.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה