הרגע ששינה את חייהם

מי עומד מאחורי שיטת פלדנקרייז ואיך המשבר של פאולה הוביל אותה להתחיל לטפל באנשים? הספר "הישראלים שביקשו לרפא את העולם" חושף את הדרך הלא פשוטה שהביאה אותם להכרה

07/04/2014
משה כהן-גיל קבלו עדכונים ממשה כהן-גיל
  • RSS
» מתוך כריכת הספר

אני מאמין שכתיבה טובה דורשת סוג של רעננות, חדות ומרחב. אילו הייתם שואלים אותי האם יש לי את התנאים, הייתי עונה – מעט. מעט מדי. אז מה כן? תראו - יש לי שולחן, אבל הוא לא במקום הנכון. יש לי רעננות וחדות בבוקר, אבל אז אני עובד. פעם כתבתי ביומני איך בדיוק אני רוצה לכתוב. הנה כך:

אני מוציא את הפינג'אן ומתיישב ליד שולחן בלב מדבר. שולחן עץ עם שלוש מגירות. של פעם. מזג האוויר קריר, שמש בהירה. אני מוציא את המחשב ומתחיל לכתוב סיפור על אדם. סיפור על תקופה. סיפור.

מסע אל הלא נודע

מאז שאני זוכר את עצמי ביקשתי להבין איך אני יכול לשלב בין רוח וחומר בחיי. איך אני יכול לחיות חיים מלאים ושלמים בעולם החומרי הזה ובה בעת לשמור את ראשי בשמיים כמי שמביט על הדברים משום מקום. המנחה שלי לדוקטורט באוניברסיטת בר-אילן, ד"ר נח עפרון, ראה את מצוקתי והציע לי לכתוב על ההיסטוריה של הרפואה המשלימה. הוא אמר שאסקור ואנתח מה אומרים אותם מטפלים אלטרנטיביים שמשלבים בין רוח וחומר בחייהם וכך אלמד מהם.

ימים על גבי ימים נברתי בארכיונים, ראיינתי עשרות מטפלים, רופאים ואנשי ממסד רפואי. מיפיתי את התהליכים הסוציולוגיים, הפוליטיים והמדעיים של התופעה, ובמהלך המחקר נוכחתי שתהליך המיסוד של הרפואה המשלימה נעשה מסועף, פוליטי ורווי יצרים ככל שעברו השנים. הדברים שהיו חשובים לי באמת וריתקו אותי יותר מכל - תהליכי ההתפתחות שחוו המטפלים, השילוב שערכו בין רוח לחומר בחייהם והתובנות שגילו – נדחקו לקרן זווית.

לאחר שסיימתי את כתיבת עבודת הדוקטור התגבש בתוכי הרצון לחזור לצומתי החיים של מנהיגי הרפואה האלטרנטיבית בישראל של שנות החמישים וללמוד מתוך מסע חייהם. ביקשתי להבין מדוע בחרו להסיט את חייהם לכיוון חדש, אילו אתגרים ניצבו לפניהם, מה היה טיבו של העולם שפעלו בו ואם היו מאפיינים ואבני דרך משותפים בדרכם. התחלתי במסע אל הלא נודע שנמשך ארבע שנים והסתיים בכתיבתו של הספר – "הישראלים שביקשו לרפא את העולם".

מורי דרך

גיליתי שמנהיגי המטפלים האלטרנטיביים של שנות החמישים היו אנשים רגילים שחיו בלב הכרך. הם קנו במכולת השכונתית, התרועעו עם בני זמנם והתהלכו ברחובות כמו כולם. הם נולדו באירופה בתחילת המאה העשרים והלכו בדרכים הרגילות של בני תקופתם – חוו עוני, רעב ואנטישמיות בתקופת מלחמת העולם הראשונה והרגישו חרדה קיומית בשנות מלחמת העולם השנייה. ואולם ברגע מסוים אחד, שהיה קשור לגופם, השתנו חייהם הפרטיים לבלי היכר והם הפכו למורי דרך לאנשים רבים.

משה פֶלדֶנקרַייז, מייסד שיטת הטיפול הקרויה על שמו, נפצע בברכו בהיותו בן עשרים וחמש (ושוב בגיל ארבעים) ולמד לרפא את גופו באמצעות מודעות לתנועה, מגע רך ודמיון. פאולה גַרבּוּרג, ממציאת שיטת השרירים הטבעתיים, שותקה בגיל שלושים וחמש כמעט בכל גופה, עד שגילתה יכולות ריפוי באמצעות כיווץ והרפיה של השרירים הטבעתיים. מרדכי נצח, שראייתו נחלשה במהירות ומצב בריאותו הכללי הידרדר מאוד בגיל שלושים, ריפא את עצמו כשאימץ את שיטות הריפוי הטבעיות. וַלטֶר הוֹפֶּה, שהאיום הקיומי על ארץ ישראל בזמן מלחמת העולם השנייה טלטל אותו, גילה בגיל ארבעים את שיטת הטיפול של הפסיכיאטר היהודי-אוסטרי, וילהלם רייך, המבוססת על אנרגיית האוֹרגוֹן, וחישל באמצעותה את הגוף והנפש.

תהליך ארוך ומתמשך

אחד הדפוסים שנגלו לעיני כשגוללתי את סיפור חייהם על הנייר היה סוג של מחזוריות שבאה לידי ביטוי בחייהם. בסביבות גיל שלושים עבר כל אחד מהם אירוע טראומתי שגרם לו לצאת לחפש מרפא לכאביו הפיזיים והנפשיים. כשהצליחו לרפא את עצמם, החלו לפתח את גילוייהם לכלל שיטה סדורה. אחרי תקופת הבשלה מסוימת, בסביבות גיל ארבעים, הם החלו לטפל גם באנשים אחרים בצד עיסוקיהם הקודמים. רק לקראת גיל חמישים הם הפכו את שיטת הריפוי שלהם לעיקר חייהם. לא היה זה שינוי בעל מטרה ברורה ומוגדרת מראש, אלא תהליך ארוך ומתמשך של גילוי הייעוד.

פלדנקרייז עזב בגיל חמישים את משרתו כפיזיקאי בחיל המדע והחל לעסוק באופן בלעדי בשיטת הטיפול שהמציא. פאולה קיבלה בגיל ארבעים ושמונה את מטופליה הראשונים. נצח עבר בגיל ארבעים ושמונה מהעיר לכפר עם משפחתו החדשה כדי לחיות קרוב לטבע, והופה הקים בגיל ארבעים ושמונה בביתו שבתל אביב מעבדות מחקר באנרגיה לצורך ריפוי חולים. תנאי המעבר היו קשים, אבל אצל כולם בקע איזשהו קול פנימי, מצפן, שהִנחה אותם לבצע את השינוי כשכוחם עדיין במותנם.

הם לא עצרו בגיל חמישים. בשנות השישים והשבעים לחייהם, תקופה שבה רוב בני האדם פורשים מעבודתם ומאטים את קצב חייהם, הם היו נתונים בתהליך מואץ של התפתחות, הקימו מכונים ולימדו את עצמם טכניקות ותחומי ידע חדשים. נדמה היה שמרגע שגילו את עקרון הפעולה של שיטתם על הגוף, נגלה לפניהם מרחב חדש של אפשרויות. כשהעמיקו בתרגול הפיזי, פגשו הארבעה בתוכם מרחב פנימי ושקט ליצירה בהיבטים רבים של חייהם. הם הצליחו לנשום עמוק יותר. גופם המתוח החל להתרפות, חוט השדרה שלהם הזדקף, שטף המחשבות שלהם נרגע ואיזו נינוחות נעימה התאפשרה. הם יצרו לעצמם תמונת עולם שלמה ומלאה, שאיתה ולמענה יצאו לעשות נפשות לשיטתם.

פלדנקרייז, פאולה, נצח והופה למטפלים בולטים בדורם שאותותיהם ניכרים עד היום. הם לא היו מושלמים, ובכל זאת היה משהו בכוח הרצון, באומץ ובחזון שלהם שמשך אותי להתעמק, לחקור ולאמץ אותם כמורי דרך.

*****

ד"ר משה כהן-גיל, מחבר הספר "הישראלים שביקשו לרפא את העולם" הוא איש הייטק, נשוי ואב לשלושה, שכתב באוניברסיטת בר-אילן את עבודת הדוקטור שלו בנושא ההיסטוריה של הרפואה האלטרנטיבית בישראל.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה