תערוכת "זיכרון צילומי": כל אחד והאמת שלו

בתקופה בה כולם עושים סלפי, נעים להיזכר בצילומים שהקפיאו רגעים. בתערוכה חדשה של האוצרת והצלמת ורדי כהנא מוצגות תמונות שמזכירות מצבים בלתי נשכחים

02/04/2014
נעמי אלון קבלו עדכונים מנעמי
  • RSS

תערוכת "זיכרון צילומי", אותה אוצרת הצלמת ורדי כהנא במסגרת פסטיבל הצילום הבינלאומי, עומדת בסימן נושא הפסטיבל כולו, ועוסקת בעובדה שבמאה העשרים ואחת, הצילום חף מכל הילה של מומחיות. "למעשה", ורדי מסבירה, "המדיום הצילומי נפרץ, והידע המקצועי נפוץ לכל עבר. תם עידן הצלם כ'סוכן האמת', והמרחב האישי הציבורי מוצף ברעש של דימויים בדויים ומעובדים המייתרים כל ניסיון לסידור הירארכי של איכות וחשיבות".

וכך אין טעם היום לבחור בין מקצוענות ותחביב, בין שיקוף מציאות לבין מציאות מדומה, בין פנטזיה לזיכרון. "בעולם הישן", מסבירה כהנא, "צלמים היו מדענים. גילדה של מומחים יודע יסוד. הקסם והמסתורין שנקשרו בפעולת המצלמה הוסיפו לה בטעות תכונה נשגבת של אובייקטיביות מוחלטת. המצלמה כמנציחת האמת".

צילום: מתן אשכנזי, מתוך תערוכת "זיכרון צילומי"

צילום: מתן אשכנזי

ורדי כהנא, צלמת ותיקה ומוערכת, עוסקת זה שנים בצילום, בין היתר כצלמת עיתונות וכצלמת שעוסקת בתיעוד פורטרטים, אם הם של משפחתה במסע צילומי אישי דרכו היא בחנה את מורשתם של שורדי השואה, ובני הדור השני, השלישי והרביעי, או של פורטרטים של דמויות ידועות, כמו הסופר דוד גרוסמן או הזמר אביב גפן. היא גם זו שתיעדה וצילמה את הצילום הידוע של אמיל גרינצוויג בהפגנת שלום עכשיו דקות ספורות לפני שנהרג.

"לאורך המאה העשרים היו צלמי התיעוד והעיתונות לסוכנים של אותה אמת", מסבירה כהנא את התזה שלה. "מתווכים אותה משדה ההתרחשות או משדה הקרב, לעיתון שבמטבח ולטלוויזיה שבסלון, כך קרה שהבזק שהקפיא רגע באירוע יכול היה להיהפך לדימוי איקוני, מייצג היסטוריה, מעצב זיכרון".

צילום: דוד עדיקא, מתוך תערוכת זיכרון צילומי

צילום: דוד עדיקא

התהליך שעבר הצילום במאה העשרים ואחת בעקבות העובדה ש"המצלמה הפכה פשוטה לתפעול ומובנת לכל דרדק, והפכה למוצר אגבי הביא לכך שבתקופה העכשווית נולדה המבוכה, וגדל הספק. איש אינו מחפש עוד אמת אובייקטיבית, להיפך, לכל אחד יש את המצלמה שלו ואת האמת שלו".

מה אם כן הינו הזיכרון הצילומי בעידן החדש הזה של הצילום? "הזיכרון הצילומי", אומרת כהנא, "הוא רשת סבוכה של אסוציאציות אישיות וחוטי מחשבה מובנים. בתערוכה אני מנסה לפרוש את הרשת ולסמן בה מספר נתיבים מקבילים ומצטלבים". בין הנתיבים היא מונה את הצילום האיקוני: אותו צילום שמקפיא רגע, וצורב אותו בתודעה הקולקטיבית, כמו צילום הצנחנים בכותל של דיוויד רובינגר שמסמל לעד את מלחמת ששת הימים, או הדימוי הבודד של אלכס ליבק שמסמל את פרשת קו 300. כמו גם הצילום ההוא של כהנא עצמה של אמיל גרינצוויג דקות לפני הירצחו. נתיב אחר שהיא מונה עוסק בזיכרון האישי. "אם בהחפצה של הזיכרון, בסדרת צילומי המטפחות של יגאל שם טוב, או בהנצחת ההיעדר, בסדרה 'אחרי הכל' של גליה גור זאב".

אלכס ליבק, מתוך תערוכת "זיכרון צילומי"

צילום: אלכס ליבק

בנתיב נוסף בוחנים אמנים את ערך הזיכרון בטיפוח הנרטיב המקומי. "בעבודת הוידאו של יעל ברתנא", אומרת כהנא, "מוצגת המשמעות הקולקטיבית של עמידה בצפירה, ובאופן אחר מאתגר דור גז נרטיב זה, עם עדות סבתו על גירושה מיפו ב-1948".

"בין הנתיבים" טווה כהנא את המסלול שבו "משייטים צילומים שעוסקים בזיכרון מדומה, כמו אלה של עילית אזולאי, או בשחזור של זיכרון: כמו אצל מאיה זק, בזיכרון של חלום, אצל אנג'ליקה שר, בצילומים למזכרת שנגאלו משכחה: כמו אצל הגר ציגלר, כמו גם בתמונות ישנות מהאלבום המשפחתי שצולמו מחדש באתר המקורי: כמו אלה שצילם עמית שעל".

צילום: אנג'ליקה שר מתוך תערוכת "זיכרון צילומי"

צילום: אנג'ליקה שר

בין האמנים שקיבצה כהנא לתערוכה זו להמחיש את האגד שמרכיב את התרבות החזותית שלנו: אביר סולטן, אורית סימן טוב, אלכס ליבק, אנג'ליקה שר, דוד רובינגר, יאיר ברק, מאיה זק, מיכה ברעם, מיכה קירשנר, וורדי כהנא עצמה.

*****

התערוכה תתקיים במסגרת פסטיבל הצילום הבינלאומי השלישי שייערך בין 19-5 באפריל ביקבי כרמל ראשל"צ.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה