הממרחים של אפרת: טעימים, מקוריים ומפתיעים

אפרת וייס התחילה כבשלנית חובבת והפכה ליצרנית של ממרחי תיבול. דנית סלומון, מעריצה ותיקה, נכבשה בקסם האופטימיות, ההומור הקצת משוגע וטעם הממרחים, ואף לקחה ממנה מתכון לאחד הממרחים

27/03/2014
דנית סלומון קבלו עדכונים מדנית
  • בדואר
  • RSS

צילומים: אפרת וייס, יפה שנברון

אפרת והממרחים. צילום: יפה שנברון

אין בשלן שלא מטפח בסתר לבו חלום, שיום אחד יפתח מסעדה / קונדיטוריה / בית קפה / מפעל מזון מצליח, ואנשים יוכיחו במו כספם שהם אוהבים את האוכל שהוא מכין. מעטים מעזים לדלג מעל התהום המפרידה בין חלום למעשה. אצל מעטים עוד יותר ההגשמה עולה יפה. אפרת וייס מבאר־שבע העזה, ולפי כל הסימנים גם מתקדמת יפה בדרך ההצלחה.

באפרת נתקלתי לראשונה בעונה הראשונה של “בואו לאכול איתי“, תכנית האוכל המגוחכת והמרהיבה (לא אין כאן טעות כתיב, היא הכול חוץ ממרעיבה) של ערוץ 1, שרוב משתתפיה נעים על הציר שבין העדר מודעות עצמית לטרלול גמור. אפרת, דמות מפולפלת וצבעונית (מילולית – אם לשפוט לפי צבעי השיער המתחלפים – ומטאפורית גם יחד), לוהקה לתכנית בתקווה שתגלם את תפקיד המטורללת, ובמפתיע התבלטה דווקא כדמות השפויה וההגיונית בקבוצה.

בשנתיים שחלפו מאז עשתה אפרת מהפך בתכנית חייה. מעובדת שכירה בפרויקטים הקשורים בבנייה וממבשלת לעת־מצוא, הפכה ליצרנית של ממרחי תיבול. כשיובל, בעלה, היה מאושפז אחרי תאונה שעבר בשירות מילואים, החליטה שזה הזמן להקים עסק בתחום המזון. הבחירה להתחיל בממרחים נראתה טבעית. “תמיד אהבתי לבשל”, היא אומרת, “אבל הרוטב עניין אותי הרבה יותר מהמנה עצמה”. היא התחילה עם חמישה־שישה סוגים של ממרחים, שאותם חילקה לחברים. כשהתחילו לשאול מתי יהיו עוד, הבינה שיש ביקוש ואפשר להתקדם.

הממרחים של אפרת. צילום: יפה שנברון

המיני־סלבריטאות שסיפקה תכנית הטלוויזיה סייעה בפתיחת דלתות, והעסק קיבל דיוקן ושם: “השוק של פרנצ’סקה“. לשניהם יש הסבר. הדיוקן הוא ציור של אפרת בנעוריה. פרנצ’סקה הגיעה מאסוציאציה שהתחברה לדיוקן – הוריה של אפרת דיברו במבטא צרפתי כבד, “פרנצ’י”, כמו שהקניטו אותה בבית הספר; “השוק”, כי לא רצתה להגביל את החזון לממרחים בלבד.

בדיוק אז נפתח שוק איכרים ראשון בבאר־שבע, ואפרת הצטרפה כנספחת לדוכן של מעדנייה באר־שבעית. “הזמנתי מאה צנצנות,” היא נזכרת, “והרגשתי מפעל.” זה הלך יופי, ולשוק הבא כבר ביקשו שתחזור בדוכן משלה. ולמרות שלא ידעה איך לייצר כמויות, החליטה להיענות לאתגר. היום היא מפעילה דוכנים בשני שוקי איכרים בבאר־שבע, שבהם היא מוכרת גם מוצרים נוספים, שלא היא מייצרת, כמו זיתים מיובאים ורטבים שונים (צעד נוסף לעבר “השוק” והגשמת החלום). בשאר ימות השבוע נמכרים הממרחים במעדניית “פיין גורמה” בבאר־שבע, שמתמחה במעדנים מייצור מקומי – הגאווה הלוקאל־פטריוטית משחקת אצל אפרת תפקיד חשוב – וב”שמנא” במושב חגור.

את אפרת עצמה ואת הממרחים פגשתי פעם אחת, בתחילת הדרך של “השוק של פרנצ’סקה”, ונכבשתי בקסם האופטימיות, ההומור הקצת משוגע וטעם הממרחים. מאז אני עוקבת אחרי ההתקדמות דרך הפייסבוק בהערכה גדולה, בקצת קנאה אפילו, על ההעזה, על הטעמים המקוריים והמפתיעים ועל המרץ הבלתי נדלה.

קל זה לא. ייצור 400 צנצנות ממרחים בשבוע דורש יומיים בישול. את שאר הימים מקדישה אפרת לשיווק ולמכירה. את הממרחים היא מייצרת בעצמה בבית, במטבח נפרד שיוחד למטרה זו בלבד. בתחילת הדרך, הודתה, ניסתה להוציא את הייצור אל מחוץ לבית למטבח קיים, תחת תעודת הכשרות של המקום. אבל התביעות הכספיות ההולכות וגדלות מצד הרבנות גרמו לה לנטוש את המקום ואת הרעיון (בדוגמה להתנהלות הכשרויות של רבנות באר־שבע אפשר היה לצפות בתחקיר ערוץ 2 ששודר ב־18.3.2014). כרגע יש לממרחים כשרות רפורמית בלבד.

מבחר הממרחים שהיא מייצרת הולך וגדל, וכולל צירופים וטעמים בלתי שגרתיים, חלקם משתנה לפי העונה ולפי המוזה. בין הממרחים אפשר למצוא את הצפויים יותר, כמו פסטו, ממרח עגבניות מיובשות וטפנד, אבל גם ממרח זיתים ירוקים בעשבי תיבול, לימונצ’ילי, כתומה לוהטת (דלעת, בטטה ועגבניות מיובשות), ממרח ארטישוק, קונפי שום, פלפלים חריפים בעשבי תיבול ועוד. למי שלא לגמרי סגור על הטעם הרצוי יש גם צנצנות שמשלבות שני סוגים.

למרות ההצלחה והכמויות ההולכות וגדלות, היא אומרת שחשוב לה להמשיך לשמור על המגע האישי עם הקונים, ולמכור בעצמה בדוכנים שלה, כי “כשהיצרן עצמו מוכר יש בזה כוח”. היא גם ממשיכה להכין ללקוחות ותיקים עם מגבלות תזונתיות צנצנות של ממרחים נטולי דבר זה או אחר האסור עליהם. עם זאת, היא לא פוסלת חבירה עתידית לגוף גדול יותר, כדי להמשיך להתפתח ולהגיע רחוק יותר.

יש גם מתכון לממרח “כתומה לוהטת” של אפרת. לא התאפקתי, והכנתי. הוא נוסה בכריך מתחת לחומוס, על פתית עם גבינה לבנה, עורבב לתוך מרק עוף סטנדרטי (הקפיץ אותו לדרגת מעדן) וסתם נאכל בכפית, וזכה לתגובות נלהבות. הכנתי רק חצי כמות, שהספיקה למילוי 2 צנצנות בנפח 350 מ”ל.

ממרח הכתומה הלוהטת. אכן לוהטת. צילום: יפה שנברון

ממרח “כתומה לוהטת של אפרת וייס

מושלם לכריך, עם גבינות, או כתוספת לסלט או לפסטה. אפרת ממליצה לשדך לו פסטה פנה עם קוביות גבינה צפתית ובצל ירוק פריך.

המצרכים:

300 גרם דלעת, קלופה וחתוכה לקוביות

2 בטטות גדולות, קלופות וחתוכות לקוביות

5 שיני שום קלופות, או 4-3 כפיות שום כתוש

1 כוס עגבניות מיובשות

½ כוס שמן זית

1 כף גדושה ריחן (בזיליקום) מיובש

1 כף גדושה אורגנו מיובש

מלח

פלפל שחור גרוס לפי הטעם

(חובבי החריף יכולים להוסיף לתערובת 2 פלפלוני צ’ילי אדומים – הצ’ילי משתלב נהדר במתיקות של הבטטה והדלעת. את עשבי התיבול המיובשים אפשר להמיר בטריים, או להחליף בעשבי תיבול אחרים לפי הטעם האישי).

אופן ההכנה :

1. שוטפים את קוביות הדלעת והבטטה, מסננים ושמים בסיר בינוני. מכסים במים, מביאים לרתיחה ומבשלים עד שהדלעת והבטטה מתרככות מאוד. יוצקים את תכולת הסיר למסננת ומשהים את הקוביות הכתומות במסננת עד שהם מצטננות וכל המים מתנקזים.

2. מעבירים את קוביות הדלעת והבטטה למעבד מזון וטוחנים למחית חלקה שנראית כמו מרק סמיך (דלילה יחסית לממרח). מוסיפים את העגבניות המיובשות וטוחנים היטב – העגבניות מסמיכות את הממרח וגם מוסיפות מליחות. מוסיפים בהדרגה את שמן הזית, את השום ואת עשבי התיבול המיובשים. ממשיכים לעבד עד שמתקבל ממרח סמיך בצבע כתום לוהט. טועמים ומתבלים במלח ובפלפל שחור גרוס. מעבירים לצנצנות זכוכית מעוקרות. מאחסנים במקרר.

>> לעמוד הפייסבוק של דנית סלומון




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה