למה התלונה נגד השר סילבן שלום פוגעת בנו?

המגמתיות בתלונה נגד השר סילבן שלום שקופה מדי, העיתוי שלה בעייתי והיא לחלוטין לא משרתת את האג'נדה הנשית ואת האקסיומה שהטרדה מינית היא לחלוטין ובשום מצב לא מקובלת

24/03/2014
רונית הבר קבלו עדכונים מרונית
  • RSS

האג'נדה הנשית ברורה לנו. לרובנו. המטרה הנשית הקולקטיבית היא להפחית הטרדות מיניות. אפילו לחסל אותן אבל בואו נאמר שזה אוטופי. הדרך היא לייצר מקסימום מודעות לעובדה שבחברה מתוקנת, ראוי שמקומות עבודה ויחסי מרות המתקיימים בהם יהיו נקיים מהטרדות מיניות.

מן הראוי גם שגברים בשגרה יכבדו נשים בכל מרחב ציבורי או פרטי אחר, יתאמצו, יתגברו, יאמצו כללי נימוס וכן, גם כללי תקינות פוליטית ולא יטרידו מינית נשים. נקודה. אין מה להתווכח על זה.

דרושים מקרים עכשווים

לאור מיעוט המקרים המגיעים לבית משפט ומיעוט קטן עוד יותר מהמקרים המגיעים להרשעות, אנחנו נדרשות לאסטרטגיה מגובשת, לשיטה. המקרה האחרון שצץ אתמול, לפיו מתלוננת טוענת כי השר סילבן שלום לכאורה הטריד אותה מינית לפני 15 שנים, פוגע באג'נדה שלנו, מזיק לנו.

עכשיו משנחשפה התלונה, רשויות החוק חייבות לחקור ולברר את האמת, גם אם חלה התיישנות על העבירה, ויש גם סיכוי שיתברר שאכן התרחש מה שמתואר בתלונה ובכל זאת הקייס הנשי לא יצא פה מחוזק.

אנחנו זקוקות למקרים קונקרטיים עכשווים, מקרים שאי אפשר לערער עליהם, שיובילו להרשעה. זה מה שירתיע, זה מה שישנה את דעת הקהל הציבורית. זה מה שיהפוך את התמונה מ"עדר נשים מסרסות שממהרות להכפיש גברים" לאקסיומה שהטרדה מינית היא לחלוטין ובשום מצב לא מקובלת.

בית הקלפים

השר הבכיר, ששמו הותר לפרסום ממש ברגעים אלו - סילבן שלום  - ובמשך כל הבוקר התנוסס לראווה בדיונים ברחבי הפייסבוק, נמצא בנקודה רגישה ומשמעותית בקריירה שלו. אני מודעת לעובדה כי תלונה בזמן אמיתי קשה מאד לנפגעות ולעיתים נדרשות שנים כדי להבשיל לסיטואציה ולפרוץ את המסגרת הקורבנית. לעיתים באמת רק טריגר עכשווי מחזק אותן ומאפשר להן לפתוח את הפה. ובכל זאת המגמתיות בתלונה שקופה מידי ואני מוכנה אפילו להמר בזהירות שמי שמנווט אותה ומושך את החוטים שמאחורי הקלעים הוא גבר. גבר שעוסק בפוליטיקה, בתככנות פוליטית. גבר שנשלח לחפש רפש על השר הבכיר וההוראה שקיבל משולחיו היא להפוך כל בלטה, למצוא כל מעידה, גדולה כקטנה. זה כנראה משרת מישהו.

ראינו והתמכרנו ל"בית הקלפים" וזה לא חדש שיש אנשים שהתפקיד שלהם הוא לבלוש ולהוציא מתחת לאדמה טינופים היסטוריים. העניין הוא שבציבוריות הישראלית רווית השחיתויות צריך לחשוף את מה שייצר כותרות אדומות ויגרה את העצבים הקהים. צ'ק שחזר, דו"ח שלא שולם, כבר מזמן לא נחשבים. אפילו קמפיין גרידי לבנק מסחרי או העסקת עובדת זרה הם לכלוכונים חלשלושים, פרורים שלא בעיה לנפנף אותם מהדש ולהישאר צחורים כשלג. גם גניבה, העלמת מס ושוחד שמעלים חיוך וקריצה ים-תיכוניים הפכו לסטנדרט בקרב פוליטיקאים ישראלים והציבור לא מזדעדע מהם, להיפך – הוא מוכן למחול ולנקות. "אין ברירה", אמר הבוחש לחופר, "תביא לי הטרדה מינית. אל תחזור עם פחות מזה".




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה