החופש גדול עלינו

שר החינוך החליט להחזיר את מועד תחילת שנת הלימודים ל-1 בספטמבר. חבל שהוא לא מצא פתרון לילדים בגילאים צעירים במהלך יולי לפני קבלת ההחלטה להאריך את חופשת הקיץ הארוכה

24/03/2014
יערה ישורון קבלו עדכונים מיערה ישורון
  • RSS
» מי יהיה עם הילדים? צילום: שאטרסטוק

בראשית היה חופש גדול ביולי אוגוסט, הלימודים התחילו בראשון לספטמבר, לוח החופשות היה רצוף בימי חופשה לילדים במהלך שנת הלימודים, ובתור בונוס הם זכו לעוד שני חודשי חופש גדול. כן, נכון, הם זקוקים לחופש, אבל כל תומך חופש שאני מכירה לא תומך בכך שילדים מגיל אפס יישארו לבדם ללא השגחת מבוגר. אה, כן, צריך שמישהו ישמור עליהם. פרט שולי.

בניגוד למקובל לחשוב, ההורים של היום לא מפונקים בכלל, להיפך. הם עובדים הרבה יותר משהיה מקובל לעבוד. במקום שמונה שעות עבודה ביום הם עובדים עשר שעות ולפעמים גם יותר, ולא כי הם רוצים, אלא כי הבוס דורש וגם חשבון הבנק. הנסיעה שלהם מהבית למקום העבודה לוקחת יותר זמן כי אין תחבורה ציבורית שאפשר לסמוך עליה, והכבישים פקוקים לעייפה.

הם עובדים קשה כל כך כדי להצליח לפרנס את ילדיהם בכבוד, לתת להם קורת גג שעולה הון, לתת להם אוכל שעולה גם הוא הון קטן לא פחות. הם עובדים כדי להעניק לילדים שלהם חינוך טוב לא רק על פני 220 יום בשנה למשך שש שעות ביום, אלא קצת מעבר לכך.

שום דבר הוא לא לנצח

אז לפני שש שנים יצאנו למאבק. החלטנו שאי אפשר יותר ושאת המציאות הזו צריך לשנות, והתחלנו לזוז. בהתחלה כולם היו סקפטיים, אבל עם הזמן התברר ששום דבר הוא לא לנצח ושאין דבר שאי אפשר לשנות. לפני שלוש שנים שינה שר החינוך דאז, גדעון סער, לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל - את לוח החופשות הקדוש. נכון, מושלם זה לא היה. הוא אמנם קיצר את החופש הגדול בחמישה ימים אבל האריך לנו חופשות אחרות במהלך השנה. נקודת האור שלנו היתה בכך שהחופש הגדול קוצר, אפילו בקצת. שמחנו לגלות שאפשר להזיז את לוח החופשות ולא קורה כלום, והמשכנו להיאבק.

לאחר שנתיים של תזוזות בימי החופשה הגיע שר החינוך שי פירון. הוא היה קשוב להורים לאורך כל הדרך, וביצע את אחד המהלכים היפים שנעשו כאן: הקמת מסגרות משלימות בבתי הספר שמקצרות דה פקטו את החופש הגדול בשלושה שבועות והופכות את בתי הספר למקום שכיף להיות בו במקום למקום שאוהבים לשנוא. בשנה הנוכחית ייכנסו למסגרת ילדי כיתות א'-ב', ובשנתיים שלאחר מכן יוכנסו גם ילדי הגן ועד כיתה ה לתוך המסגרות הללו. חלום.

אולם לא הכול מושלם. התכנית כוללת בשנה הראשונה רק שני שנתונים, וטרם נוסתה. מדובר על מהלך שבו הרשויות המקומיות צריכות לשתף פעולה, וכך גם מנהלי בתי הספר, המורים, ובסוף גם ההורים צריכים לתת אמון במערכת ולשלוח את ילדיהם.

ארוך לנו גם ככה

במקביל להכרזה על המסגרות הללו, התכנסה ועדת חופשות שכינס השר, במטרה לקבל החלטה בשיתוף ההורים על לוח החופשות להמשך הדרך, על פתרונות יצירתיים לחוסר ההתאמה שבין שבוע העבודה לשבוע הלימודים. שמחנו ותלינו בה תקוות. אך הסתבר שגם כאן ההורים במיעוט, ואתמול קיבלנו את ההכרזה על החזרת הלימודים ללוח החופשות הקודם, כמו שרצו עובדי מערכת החינוך.

לכאורה מדובר במהלך מתבקש. הגשר שבין יום כיפור לסוכות היה מעיק וכך גם הימים הנוספים בחנוכה ובפסח. ובכל זאת בשנים האחרונות בכל סוף קיץ הודיתי מקרב לב שהנה הילדים חוזרים למסגרות, ואין עוד שבוע שצריך למלא בפתרונות יצירתיים לבייביסיטר. ועכשיו הקיץ ארוך שוב. הוא ארוך עבור כל אותם ילדים שאינם בכיתות א'-ב', הוא ארוך שוב עבור כל אותן רשויות שיחליטו שגדול עליהן להיכנס לתכנית מסגרות הקיץ של משרד החינוך. הוא מחזיק את ההיסטוריה ההיא, שניסינו לשנות.

אז עד שלא נראה את תוכניות הקיץ עובדות כמו שצריך, עד שלא נראה את הילדים מגיל שלוש עד כיתה ה' לפחות ממשיכים ללמוד שלושה שבועות ביולי, אין מה להאריך את החופש. הוא ארוך לנו גם ככה.

*****

יערה ישורון היא יו"ר ארגון "הורים עובדים לשינוי".




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה