למה גברים בוגדים?

התבוננתי בה צורחת עליו שיילך להזדיים (שזה להזדיין ולהיות מזוהם) עם המתנדבת, התבוננתי בו צורח עליה שתמצא מישהו אחר להתעלם ממנו

21/10/2010
גילי קצנלנבוגן קבלו עדכונים מגילי
  • RSS
» הוא קיבל שם חום ויחס שמעולם לא ידע שקיימים

"תפסיקי כבר להתרפק על העבר שלך כמו חפרפרת", אמרתי לה, "ועל הכאבים שהיו ועל הבגידה המטומטמת הזו, גם אם היא לא הייתה חד פעמית. הוא עשה את זה כי לא היה משהו שישמור אתכם ביחד, והוא קיבל שם חום ויחס שמעולם לא ידע שקיימים. ותפסיקי להתבכיין ולשתף את כל העולם בסיפור, קחי טיפה אחריות על החיים שלך ושלו ושל הילדים שלכם. אם זה באמת חשוב לך אל תפחדי מכלום, מקסימום זה יצליח".

ככה אמרתי לה, לאורית (שם בדוי), שגרה בצפון הארץ עם בעלה החקלאי רפי (שם בדוי), שהתאהב לו פתאום באיזו מתנדבת שעשתה לו קצת נעים שם למטה בבולבול ובלב המבולבל שלו.

לא טוב לי אתך

היום הוא ואשתו בהפסקת חשמל מתמשכת, ועל מה? על זה שהוא נתן להיא מהצד כמה חודשים, ואיזה חבר מאוד יקר שלהם- כזה מצפוניסט שממש אכפת היה לו, גילה לה שהוא כנראה עובד שעות נוספות עם הסוכנות ועם הכלי שלו, ועוזר למתנדבת להיקלט טוב טוב בארץ. אז הם באו אליי לשיחה, וגם אישרו לי לספר לכם באופן כללי על המפגש, מבלי להסגיר את זהותם כמובן.

הם ישבו אצלי שעתיים וצרחו זה על זו, ואני שתקתי. התבוננתי בה צורחת עליו שיילך להזדיים (לא להזדיין-להזדיים, שזה להזדיין ולהיות מזוהם) עם המתנדבת, התבוננתי בו צורח עליה שתלך ותמצא מישהו אחר להתעלם ממנו ולתת לו את ההרגשה שהוא שמן ושיש לו ריח רע מהפה.

אם זה לא היה אמיתי הייתי חושב שאני בחזרה גנרלית של ה"כתובה 2" של קישון. ובסוף עוד היא אומרת לו: "מה עוד אני צריכה לעשות כדי שתבין לעזאזל שאני אוהבת אותך…"?

והוא בהה בה ואמר לה: "אם את באמת אוהבת אותי, שחררי אותי ותני לי ללכת. לא טוב לי אתך, לא טוב לי!"

משהו פרטי שלי ושלה

ברגע הזה החלטתי שאני מתערב בשיחה ואומר להם שהם חייבים לשתוק ולתת למריבה הזו לשקוע קצת. והם באמת שתקו, למשך דקה בדיוק, ואז היא שוב צרחה: "אתה מזדיים אחד, ככה בשביל מתנדבת אתה עוזב אותי?" "אני אעזוב אותך אפילו בשביל עז ערבייה מחאן יונס!" הוא ענה לה, "ואני לא מזדיים, אני גבר שעושה מה שטוב לו, במצפון נקי".

"אם המצפון שלך כל כך נקי, למה אני שמעתי על זה משרגא (שם בדוי) ולא ממך?"

"למה? אני אגיד לך למה", ענה, "כי זה לא עניינך, זה משהו פרטי שלי ושלה. את מתעללת בי שנים, מקללת אותי כל הזמן, וכל פעם שבא לי קצת עלייך את מביאה לי מרפק או את התחת שלך ודוחה אותי בקללות שפשוט לא נעים לי לחזור עליהן פה".

כאן כבר התפוצצו לה כל הפיוזים והיא צווחה: "יא בנזונה בולע אחד, אני מקללת? חתיכת פח זבל שכונתי. אני? אני מקללת? ומי קרא לי אתמול גויאבה רקובה?"

"גויאבה רקובה זו לא קללה, זה באמת מה שאת", אמר.

אני סוג של מובן מאליו

שוב מצאתי לנכון להתערב בחידון התנ"ך הבינלאומי הזה. "תגידו לי", שאלתי, "מה משאיר אתכם ביחד כבר 16 שנה?"

הוא הביט בה והיא בו. כל אחד חיכה שהשני יענה, עד שהוא אמר: "אני אוהב אותה מאוד. כבר שנים אני אוהב אותה, אבל היא לא מתייחסת אליי ודוחה אותי. אני סוג של מובן מאליו, והיא גוערת בי כל הזמן ומתלוננת שאני ככה ואני ככה. נמאס".

והיא הביטה בו, הושיטה לעברו יד ואמרה: "כמה? כמה פעמים אתה צריך לשמוע ממני שאני אוהבת אותך, יא גולם. ולמה אתה צריך להזדיים אתה, עם השרמוטה הזו, שייקח אותה אלוהים כבר. אתה הרי יודע שאני תמיד אהיה כאן בשבילך ולצדך, רק תבטיח לי שתפסיק כבר להזדיים אתה ועם אחרות".

ולמה בעצם אני מספר לכן את זה? כי אני שואל את עצמי- מה גורם לגבר להזדיים מהצד?

או שהוא לא מקבל יחס; או שהוא מקבל יותר מדי יחס מבחוץ; או שהוא מרגיש שמישהי בבית לא מעריכה אותו ואז הוא מחפש לו ריגושים וכיבושים וליטופים מהצד; או שאין לו כבר משיכה מינית אל זו שפעם נראתה כמו אפרסק מתקתק וטרי והיום האופי והיופי שלה נהיו כמו תפוח אדמה שעמד המון בשמש.

ולמה שלא נשאר תמיד עם הנשמות שלנו מחוברות, לא משנה כמה שנים יעברו?

צריך להפוך את הנסיעה הזו ליותר מעניינת

כל החכמה ביחסים, לדעתי, היא לשמור על מתח. אבל מתח גבולי כזה, כי כמו בכל מעגל חשמלי- מתח גבוה מדי ישרוף את השנאי ומתח נמוך מדי ירצד עמום.

המון זוגות סביבי חיים בלי מתח ובלי להט לכלום. חיים-מתים בתוך מערכות יחסים שאיבדו כבר את האינטימיות, את הרגעים היפים של הניצוצות והכוכבים, השירים, המכתבים והפרפרים. והם יושבים שניהם ברכבת הזו שנוסעת קדימה, ולפעמים גם אחורה, והנוף כמעט ואינו משתנה. ואני לא מבין, פשוט לא מבין איך אפשר להיות באותו הקרון עם אותו האדם ואותו הנוף שלא משתנה, ועוד עמוד ועוד עמוד והנה עץ ושוב עמוד, וממשיכים בשקט בלי לדבר, בלי להביט ובעיקר בלי להתבונן. וכבר לא מצפים לכלום.

כל אחת כאן שמרגישה תקועה, צריכה לחשוב איך היא עושה את הנסיעה הזו ליותר מעניינת. לא צריך רכבת הרים פרועה, אלא רכבת שלפעמים גם יורדים ממנה, לפעמים היא נוסעת בהרים מושלגים, לפעמים היא בחושך חוצה מנהרה ולפעמים בירידה תלולה עם מוזיקה קצבית. רק לא ישר וישר, כי שם זה לא טוב.

רק היום ישבתי עם מישהי ששאלה אותי איך היא שוב מתאהבת בבעלה. לא אוהבת, מתאהבת.

ובעלה באמת אוהב אותה כל כך, אבל גם- מה לעשות, לא מאוהב. היא נורא מתגעגעת להתאהבות הזו, ואני אומר שאפשר להתאהב כשמבינים כמה הבנזוג שלך אוהב אותך. ואפשר גם אחרי שנים של ביחד ושל נסיעה משותפת וארוכה להתחיל מחדש, עם ריגושים וחידושים והמצאות ופטנטים. העניין הוא שתמיד מישהו צריך פשוט ליזום ולא לוותר, לייצר את המקום של ההרפתקנות הזו. אם זה בשיר או בטיול, במגע או בשיחה נעימה.

דרך מחמאות תשיגו תוצאות

זוגיות טובה זה חברות, אמון ואהבה, ואלו הריגושים הקטנים האלה בדיוק. זה לא לומר לבעלך שהוא נראה כמו יודה’לה מאסקימו לימון, וגם אם הוא באמת נראה כמוהו. יש דרכים לתת לו להבין את זה לבד, למשל משהו מצחיק כמו: "מי האל היווני שלי, דוגמן צמרת שכמותך?"

תאמינו לי שהוא יצחק, אבל המסר יעבור יופי. רק דרך מחמאות תשיגו תוצאות.

וכמו שאמרתי לאורית, פשוט תפסיקו לבכות על העבר. כל מה שקרה כבר קרה, את זה לא תוכלו לשנות. ציירו לכן את העתיד ופשוט תתחילו להתרגש מחדש. אפשר להתחיל מהאמצע. קאפיש?

מתוך הבלוג של גילי קצנלנבוגן

צילום תמונה ראשית: Lady Miss Helen, פליקר




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

  • Shira Frank 21/10/2010

    מקסים נכון ואמתי !!! נשואה כבר 10 שנים, ואכן אני יכולה להגדיר את הזוגיות שלנו כמבוססת על חברות, אמון ואהבה. לא, זה לא פשוט. דרושה עבודה קשה ללא הפסקה ואסור להירדם בשמירה… אבל זה אפשרי. וצריך לשמור על הגחלת שלא תגדל מדי ושלא תיכבה. ועם תוספת של הומור בריא – הדרך הופכת להיות הרבה יותר מהנה !!!

בחזרה למעלה