לידה: הרגע הנורא בחייו

כתב בלייזר נכח בלידת בתו ותיאר את התינוקת שיצאה לאוויר העולם כגולגולת מעוותת בגוף קטן ופתטי. עדיף לכולם אם הוא היה חוסך מאיתנו את המחשבות שלו

09/03/2014
ליאת עיני קבלו עדכונים מליאת
  • RSS
» "גוש בשר מפונצ’ר". צילום: שאטרסטוק

"הגולגולת מעוותת כמו כדור שנדרס. האף מחוץ פנימה. העיניים, כמובן, עצומות. שום תזוזה בגוף הקטן, הפתטי וחסר החיים שנמשך הרגע מתוך החור השחור והמדמם שבין רגליה של מאיה". ככה מתאר עמוס בר, בטור חדש במגזין בלייזר את לידת בתו. ואם זה לא מספיק, שימו לב לתאור הבא – "זה היה גוש בשר מפונצ'ר עם כמה שערות עלובות שנדחק מתוך רחם כמו גידול ממאיר שסוף סוף הגיע הזמן להוציא אותו".

אחסוך מכם את שאר התאורים המזוויעים ואסכם בתאור שקראתי שלוש פעמים רק כדי להיות בטוחה שאני לא מתבלבלת – "רק נס, נס של עובר מת אחרי תשעה חודשים, יכול לשחרר אותי מהמשחק הזה".

“האגו שלי אנס את היצור העלוב הזה לחיים”

אני מבינה את הצורך להיות כתב שנון, אותנטי ומיוחד. אני מבינה גם את החששות שיש לגבר שחשב שיהיה לו סטוץ עם אישה נשואה ופתאום היא הציגה לו מקלון עם שני פסים, והוא לא מבין מאיפה נפל עליו התיק הזה. אבל לכתוב משפט כמו - "הבכי הקטן הזה ששומעים בסרטים שנייה אחרי הלידה וכולם מחייכים ושמחים כאילו זה לא הרגע הנורא בחייהם", זה הרבה מעבר לחששות של כל הורה לעתיד.

נכון, לא כולם מתחברים לדבר המופלא הזה שנקרא לידה. זה בסדר וגם די טבעי לא להתחבר מיד לתינוק שיוצא לאוויר העולם. לוקח זמן להבין מה זה להיות הורים וגם לוקח זמן להתאהב.

"האגו המושתן שלי אנס את היצור העלוב הזה לחיים", כותב באדישות עמוס בר. בוא אני אגלה לך סוד, יש מאות זוגות שהיו שמחים לקבל את היצור העלוב הזה. הם נמצאים שנים בטיפולי פוריות, חלקם ברשימת המתנה לאימוץ ויש חלק שפשוט הרימו ידיים, אבל לרגע אף אחד לא חשב שמדובר ביצור עלוב שיהרוס לו את החיים.

הילדה הקטנה תהפוך לגדולה

וגם אם אתה עטוף ברחמים עצמיים, תחשוב לשנייה אחת על הבת זוג שלך, זאת שלדבריך "בסך הכול רצית לזיין", זאת שסחבה במשך תשעה חודשים את היצור העלוב וזאת שכנראה, משום מה, חשבה שאתה יכול להיות אבא. תחשוב עליה. אבל אולי בעצם מדובר בהומור שחור שיש ביניכם? טוב נו, לא כולם מבינים חוש הומור, בטח לא כזה.

בואו נשים לרגע בצד את בני הזוג בעלי חוש ההומור המפותח, ונחשוב על הילדה הקטנה שתוך כמה שנים תהפוך לילדה גדולה, תעשה גוגל על השם של אבא שלה, ותגלה את הטור האותנטי עד כאב הזה. לא בטוח שאותה זה יצחיק לדעת שהיא לא הייתה רצויה בעולם, שאולי חבל בכלל שהיא לא מתה בלידה וחסכה לאבא שלה אי נוחות בחיים שלו.

וגם אם אותה ילדה תפתח את אותו חוש הומור הלא מובן שקיים במשפחה, היה עדיף אם הכותב היה חוסך מאיתנו את התאורים שלו. מאותם הורים שכן רואים בלידה משהו יפה ומשמח, למרות שהיא כוללת נוזלים מוזרים, לפעמים צעקות, דם ותנוחות לא מובנות. בסוף יוצא יצור קטן ומושלם, גם אם הוא מכוער, גם אם הוא לא מפסיק לצרוח וגם אם יש לו איזה פגם, בשביל אמא ואבא שלו הוא הכי טוב בעולם.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה