לצייר פגיעה מינית

נפגעות תקיפה מינית מעדיפות להסתיר את הפגיעה במקרים רבים. בתערוכה חדשה - "איפה היית כשזה קרה", הזעקה שלהן יוצאת דרך האמנות, והיא נשמעת גם ללא קול

02/03/2014
ד''ר אסנת הלוי בלבן קבלו עדכונים מד''ר אסנת הלוי בלבן
  • RSS

נשים, ילדים, בני נוער וגברים, רבים משהיינו רוצים להאמין, הם קורבנות לפגיעות מיניות. לא נגדיר כאן מהי פגיעה מינית. מי שחווה אותה יודע. תערוכה איננה בית משפט, אלא פלטפורמה לביטוי, זעקה ומחאה. יש קרבנות שחוו אלימות בוטה וקשה, אחרים התנסו בהתעללות מתמשכת. יש שסטרו על פניהם שוב ושוב באמצעות מלים, או דחפו פתאום ידיים לא רצויות לאבריהם האינטימיים.

קשת הפגיעות המיניות רחבה בהרבה מההגדרות המשפטיות. הפולשים האלימים הם בני משפחה, אהובים לשעבר וזרים גמורים. מצבים פוסט טראומטיים מגוונים נפוצים ביותר לאחר פגיעות מיניות. רבים מידרדרים למצב של חוסר ביטחון, דיכאון, חרדות ורגשי אשמה, לא כן מי שעשה בהם שימוש לצרכיו ושיבש את חייהם. רבות ורבים מהנפגעים חשים צורך להסתיר את הפגיעה.

רוב נפגעי האלימות המינית הן נשים - אחת מכל שלוש נשים חוותה תקיפה מינית. אכן, את כל העבודות בתערוכה "איפה היית כשזה קרה" יצרו נשים אמניות. חלק מהעבודות מביעות את השינוי ההרסני שחל בנפגעות לאחר הפגיעה, או דנות בשאלה האם בכלל "האני" שהותקף שרד, האם זהותו הקודמת לא אבדה.

פנים מייצגות יותר מכל חלק אחר בגוף את ה"אני", את הזהוּת. עבודה של חוה פוליבודה, "דיוקן", בה אותו קלסתר מוטבע עשרות פעמים בשורות ישרות ובשינויים קלים, כאילו שואל: "זאת אני?" ומשיב "זאת אני. זאת אני. זאת אני...", כמו לא בטוחה, ממששת את פניה שוב ושוב כדי לחוש אם נותרו כשהיו.

עבודה של חוה פוליבודה, "דיוקן"

עבודה של חוה פוליבודה

עבודות נוספות בתערוכה נטולות פנים, או מציגות פנים מעוותים בדרכים שונות, וכך גם גופים שעברו תחת מכבש התקיפה, אחדים עוד מדממים, אחרים מעלים על הדעת השפלה, חילול והלם. יש עבודות מרומזות או מטפוריות, ואחרות ברורות יותר.

רבות נאנסו בהיותן ילדות, במשך תקופה ארוכה בידי אב, אח או בן משפחה אחר. לעתים קרובות פעוטות - וגם ילדים בוגרים יותר - אינם מבינים מיהו ומהו המתאכזר אליהן, הרי האב או הקרוב הוא המגן האהוב-האוהב. ברברה, הזמרת הצרפתיה הנודעת, היטיבה לבטא את אי ההבנה וההפתעה (מתוך השיר "בלב הלילה"):

פתאום, התעוררתי.
היתה שם נוכחות.
פתאום, התעוררתי,
בחצי נמנום

בציור מכמיר לב של חנה דהן-פלייסינג פעוטה באדום נראית מאחור, בודדה בחלל גדול, כובשת את ראשה בידיה כנגד פינת הקיר, וכלבלב הצמוד אליה נושא במקומה מבט מפוחד אל הצופה.

ציור של חנה דהן-פלייסינג

עבודה של חנה דהן-פלייסינג

גילוי עריות כרוך בקונפליקטים באופן שכל פתרון שלהם מוליד אבדן. שז מביעה מצב כזה בדרך מטלטלת:

גַּעְגּוּעִים. לְהִתְגַּעְגֵּעַ לַיָּד שֶׁמַּצְלִיפָה. לְהִתְגַּעְגֵּעַ
לָרֵיחַ שֶׁלּוֹ כְּשֶׁהוּא מְאַמֵּץ אוֹתִי נֶגֶד רְצוֹנִי
אֶל גּוּפוֹ. גּוּפוֹ שֶׁהוּא גּוּפִי. גּוּפִי שֶׁהוּא גּוּפוֹ. אִמִּי שֶׁהִיא אִשְׁתּוֹ. אִשְׁתּוֹ
שֶׁהִיא אֲהוּבָתִי. הוֹרַי שֶׁהֵם שׂוֹנְאַי. שׂוֹנְאַי שֶׁהֵם
הַיְּחִידִים שֶׁמֻּכָּרִים לִי. רַק אֶת הָרֵיחַ שֶׁלָּהֶם אֲנִי רוֹצָה.
(מתוך שירה של שז "פרידה")

בציור של לילי פישר כיפה אדומה קטנטנה רכובה על גב הזאב השחור בין גזעי היער האפורים. הסכנה טמונה בנושא אותה על גבו, אבל מלבדו רק יער אפל.

עבודה של לילי פישר

עבודה של לילי פישר

יש עבודות בהן מוצגת חיה - "חיה פצועה", או להיפך - בעל חיים מאיים. האונס הוא הפרה של האנושיות, הן של התוקף הן של הקורבן. בעבודה של חגית גאון דוב אנושי או איש דובי נוהג בגוש-ילדה-קטנה כחיה בטרף לאורך סרט נייר, ובו הסצינות של התפתחות ההתעללות.

אין לשכוח שפגיעה מינית כרוכה לעתים באלימות פיזית מזעזעת, ובאחדות מהעבודות נראות עקבותיה. במקרים אחרים עיקר הפגיעה אינו גופני. בכל צורותיה, פגיעה מינית מערערת ומסכסכת את נפש הקורבן, כי היא ממירה בדיוק, את האינטימיות והאהבה, את הליטוף ואת המחמאה שהם מחוזות הכמיהה האוניברסליים.

לצייר, לשיר, לרקוד את זה, הם אולי הסטה של מרכז הכובד מן האירוע לביטוי האמנותי. האמנות אינה מדייקת פחות - להיפך. וכן, גם להתייחסות האמנותית לתקיפה דרוש אומץ, אך יש לקוות שעליה לא חלים האיסורים, הזלזול וההשפלה האופייניים לתגובה על הדיווח.

*****

 ד"ר אסנת הלוי בלבן היא עמיתת מחקר בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה ועובדת סוציאלית.

התערוכה 'איפה היית כשזה קרה' תוצג בגלריה זהזהזה, נמל תל-אביב, בין התאריכים 29-6 במרס, 2014. אוצרת התערוכה - חגית גאון.

קווי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית: 1202 לנשים 1203 לגברים.

ביום ה‘, 6 במרס בשעה 19:00 יתקיים אירוע פתיחת התערוכה בהשתתפות ח"כ עליזה לביא, ח"כ מיכל רוזין, אורית סוליציאנו, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית והמשוררת והסופרת שז.

התערוכה מתקיימת בשיתוף 'איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית ונפגעי תקיפה מינית בישראל', ובתמיכת 'חברת אוצר מפעלי ים' המנהלת את נמל תל אביב ו'קרן בכבוד - קרן היהדות הרפורמית לאחריות חברתית'.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה