"מהילד הזה לא ייצא כלום"

כשאליאב אללוף היה בן 17, מנהל מגמה בבית ספר אמר שאין לו עתיד מזהיר. היום, אחרי שהוא סיים לימודים בהצטיינות והקים חברה, המשפט הזה רק נותן לו מוטיבציה להמשיך

25/02/2014
אליאב אללוף קבלו עדכונים מאליאב אללוף
  • RSS
» "והוא עדיין פה, מחכה שאכשל". אליאב אללוף. צילום: אדר יראון

יש סיפור שמלווה אותי, מלווה ולא מרפה ממני. זה היה לפני יותר מ-20 שנה. השעה היתה 21:00 בערב. הייתי בן 17, אמא שלי ענתה לטלפון ועל הקו היה מנהל מגמת אלקטרוניקה מחשבים בבית הספר שבו למדתי. "גברת אללוף, אמורה להיות לנו פגישה מחר בבוקר, אבל זה באמת מיותר. הבן שלך לא צריך ללכת לבית ספר. הוא ילד טיפש. הוא צריך לצאת לעבוד וללמוד מקצוע. ממילא לא ייצא ממנו כלום". אמא שלי, בלי להתבלבל, ענתה - "מי אתה בכלל שתקבע מה יצא או לא יצא ממנו? יש לי חדשות בשבילך, הילד הטיפש הזה יצליח - ויצליח בגדול".

אותו מנהל לא יודע את זה, אבל הוא ליווה אותי כשסיימתי את לימודי המשפטים בהצטיינות, כשסיימתי את לימודי התואר השני במנהל עסקים וכאשר בניתי לי קריירה לא רעה בגלובס, קומברס ורן רהב תקשורת. הוא היה איתי כשהקמתי את חברת הייעוץ שלי למדיה חברתית, OUTCOME! MEDIA, וכשבניתי יחד עם שותפה את מיזם LIKE AND SHARE לשיווק חווייתי לנשים באמצעות מובילות דעה.

הכוח המניע

בכל פעם שהיה קשה, בכל פעם שעמדתי להישבר, להיכנע, להגיד "די, מספיק", הוא היה ניצב לידי בדמיוני ואומר לי - "אתה רואה? ידעתי שלא תצליח". והוא עדיין פה, מחכה לי שאמעד, שאתעייף, שאכשל. ובכל פעם אני מתרומם שוב, ומנסה עוד פעם. לא משנה מה אומרים, לא משנה כמה קשה.

הוא יכל להיות מי שנותן לי את התירוץ הכי טוב לכישלון - מורה ומחנך בכיר שמסביר בצורה קרה והגיונית שלילד אין שום יכולות מנטליות. הילד לקוי, טיפש, חסר סיכוי. אבל במקום זאת, הוא הפך להיות הכוח שמניע אותי ללמוד יותר, לעבוד יותר, לעשות את הכי טוב שאני יכול. בזכותו אני אף פעם לא מרגיש שאני מצליח, שהשגתי מספיק. בזכותו אני כנראה לעולם לא אפסיק לנסות ולהתקדם עוד.

להדביק תווית לילדים

לפני כשנתיים פרסמתי את הסיפור הזה בעמוד הפייסבוק שלי, וקיבלתי המון תגובות הזדהות. באופן טבעי, התגובות הכי מרגשות היו אלו שהגיעו באופן פרטי. אבל היתה תגובה אחת שלא היתה פרטית, של אמא לילדה קטנה שלא ממש הצליחה בלימודים. התגובה של מערכת החינוך היתה כמובן "לאבחן" ו"לטפל" ב"ליקוי".

המרכאות רק באות להדגיש כמה נוראות המילים האלו בהקשר של ילדה קטנה. המסקנה הבלתי נמנעת היתה שהילדה צריכה סם ממכר כדי לטפל בהפרעת הקשב והריכוז שלה.

וזה גם הגיוני - למה להחליף מערכת ופרוצדורות לימוד שמתאימים לעידן התעשייתי של המאה ה-19, כשאנחנו כבר במאה ה-21 והילדים זקוקים להרבה יותר גירויים? בואו נסמם אותם, ועל הדרך, נדביק להם תווית של לקוי למידה. דרך נפלאה לפגוע בביטחון ובהערכה העצמית של מאות אלפי ילדים בישראל במסווה של טיפול מקצועי.

להאמין ולתמוך

ומה עשתה האמא כשהילדה שלה הרגישה מטומטמת? היא הקריאה לה את הפוסט שלי בפייסבוק על המנהל. ואז היא אמרה לה שהיא מאמינה בה ושהיא יודעת שהיא תצליח. היא המשיכה לתמוך בה ולעודד אותה ובנתה את האמון שלה בעצמה. כמה שנים אחרי, הילדה מככבת עם ציונים של 90 ו-100, גם במקצועות הקשים של אנגלית ומדעים. אה כן, ובלי ריטלין.

והכי חשוב? היום הילדה יודעת שהיא לא מטומטמת ולא "לקויה". ההפך, היא ילדה מוכשרת ומוצלחת שעוד תגיע להישגים מדהימים בחיים. רק בגלל שיש לה אמא שלא נתנה לסביבה לזלזל בה, והאמינה בה בכל לבה.

לכל אחד מאיתנו יש את המישהו הזה שמזלזל בו, שמקנא בו, שמנסה לפגוע בו - לפעמים במסווה של עזרה. לכולנו יש את האחד הזה שמפרש אותנו לא נכון, שלא מאמין בנו, שלא מפספס הזדמנות לצקצק בלשון ולהגיד "נכון שאמרתי לך?!".

אז תעשו לעצמכם טובה: אל תיכנעו לו. מי יודע איפה אני הייתי היום אם הייתי מקשיב למנהל.

*****

אליאב אללוף הוא מנטור מדיה חברתית, מייסד Outcome! Media.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה