הרגע בו הבנתי שאני חולה בסוכרת נעורים

עדי אשכנזי, צעירה תל אביבית בת 23, גילתה שהיא חולה לפני 5 שנים. "לא קל להיות חולה אבל אנחנו לא מסכנים, ואתם יכולים לעזור אם תתעניינו ותבדקו", היא מבקשת

09/02/2014
עדי אשכנזי קבלו עדכונים מעדי אשכנזי
  • RSS

עדי אשכנזי חולה בסוכרת נעוריםעדי אשכנזי (צילום מהאלבום המשפחתי)

כל אחד זוכר את הרגע ששינה את חייו. את אותה נקודה בזמן שאחריה הכל היה נראה שונה, לטוב ולרע. אצלי זה קרה בגיל 16, בחודש אוגוסט שנת 2007, בבריכה נעימה ביום שמש טיפוסי של אוגוסט. סבתי קראה לי מהר לצאת מהבריכה, להתלבש ולצאת לכיוון השער לעבר ההורים שלי.

כמו בסיפור של "עליסה בארץ הפלאות" כשיש בקבוק קטן שכתוב עליו "תשתה אותי" גם פה התוצאה של סוף הקריאה, כך אני מאמינה לפחות, תביא אותך לנקודת ראיה אחרת בחיים. עליי, עליו, עליה, עלינו. אז בבקשה תקראו אותי.

זו לא אנורקסיה

חודשיים אחורה: אני קמה בבוקר, ואני מרגישה צמא עצום, כאילו לא שתיתי שנתיים אחרי הליכה במדבר יבש וצחיח. אני שותה, לא עוברות חמש דקות, אני שותה עוד פעם. לא מתאים לי הצמא הזה פתאום. יום שלם העברתי בחוסר רעב מוחלט. שבוע העברתי בחוסר רעב מוחלט. אבא שלי ואמא שלי (שבעברה הייתה אנורקסית) מתחילים להעלות חשדות בנוגע למצבי הנפשי. אל תטעו, זו לא הייתה אנורקסיה.

אחרי חודש כמעט ללא אכילה, השלתי 6 קילו והתחלתי לראות את הדברים בטשטוש מוחלט – במלוא מובן המילה. אז כן, הייתי מאושרת, כל כך יפה, כל כך רזה ומבלי כל מאמץ, ידעתי שהגנים שלי לא יאכזבו אותי, גם אם זה באיחור של 16 שנים. הזמן עובר ואני כבר חודשיים לא מצליחה להכניס כלום לפה, כבר לא כיף לי ואני מרגישה שמשהו מוזר קורה פה.

הלכנו לרופא שברגע הראשון היה בטוח שאני ממשיכה את דרכה של אמא לכיוון אנורקסיה אבל אני וההורים שלי ידענו שזה משהו אחר. בוקר אחד, איך שקמתי, קראתי לאבא שלי במהירות לחדר שלי ואמרתי לו שאני לא מרגישה טוב ושאני צריכה משהו מתוק. אני מרגישה חלשה. אני צריכה מיץ.

הוא הרים אותי לסלון והושיב אותי על הספה. ברגע זה הבנתי שהגוף שלי בוגד בי.

הלכנו לרופא אחר, רופא מהילדות שלי, דר' כהן. הוא אמר לי שיש שתי אפשרויות: אנורקסיה או סוכרת נעורים. כמובן שבליבי העדפתי סוכרת נעורים - לא ידעתי מה זה, אבל נשמע הרבה יותר טוב מאנורקסיה. הלכתי לעשות בדיקות דם.

חודשיים קדימה, לאותו רגע מכונן של חיי. יצאתי מהבריכה והלכתי לשירותים ובמראה שניצבה מולי ראיתי שלד. כל כך  רזה, בלי תיאבון, רואה מטושטש, בלי כוחות להחזיק את הגוף מתוח ונורא עייפה.

מותשת.

ברגע ההתבוננות העצמית שחוויתי – סבתא שלי אמרה לי על שני ההורים שלי שמחכים לי בחוץ. שניהם, לא אחד מהם. מיד הבנתי שהמצב לא טוב. באוטו היתה שתיקה מביכה, עד שהגענו לבית החולים. אמרו לי לשבת על המיטה ווהתחילו לשאול אותי שאלות.

עדי אשכנזי חולה בסוכרת נעוריםעדי אשכנזי (צילום מהאלבום המשפחתי)

להתעורר באמצע הלילה, כי חייבים לאכול

נעים מאוד, יש לי סוכרת נעורים (סוג 1). אפשר לחיות עם המחלה. א-ב-ל, זה שיש לנו תרופות עדין לא אומר שמצאנו את המרפא. כחולים, אנחנו חווים לא מעט קשיים: להתעורר באמצע הלילה כי אנחנו חייבים לאכול, תחושות קשות בכל הגוף כי לא הזרקנו לפי המידה או בזמן או בכלל, ולמעשה לחורר לעצמנו את כל הגוף למשך כל החיים. עם הטיפול אנחנו נסתדר, מה שאנחנו באמת צריכים זה אתכם, האנשים שמסביב.

אבל לא רק לי יש את המחלה: אתם כנראה לא יודעים, אבל אולי ללקוח, מנהל, מלצרית שלכם, היה לילה קשה שבו חוו נפילת סוכר והיו צריכים להיות ערים במשך חצי לילה עד שהגוף שלהם יחזור למוטב. ועכשיו כשהם קמים בבוקר יש להם שאריות תסמינים מהלילה והם צריכים ללכת ליום עבודה שבו אחרים לא יבינו את משמעות המילים "היפו", "היפר" וכל אלה.

אל תטעו, אנחנו לא מסכנים. אנחנו עצמאיים ולרוב אנחנו בריאים בנפשנו ובשאר חלקי גופינו חוץ מהלבלב הנבגד. אבל, כמו כל בן אדם, או אולי אפילו יותר, לא יזיק אם הסביבה תבין שמדובר באנשים שעוברים חיים שבהם הם צריכים לעזור לגוף לתפקד – לא כמו אצל בן אדם רגיל.

תבדקו את הסביבה שלכם, תתעניינו. חולי סוכרת הם לא ספוג מחטים, כואב לנו ולפעמים אנחנו מותשים מכל הטיפול הזה. הלילות שלנו לפעמים נוראיים ומסחררים נפשית בעודנו תלויים במספר הקטן שמופיע על צג בודק הסוכר. אותו מספר שיכול להשפיע על מצב הרוח שלנו לכל אורך היום.

זה שאנחנו ברי טיפול לא אומר שלא צריכה להיות מודעות.

אתם. תמיד. יכולים. לעזור.

כל מילה, כל תרומה, וכל עזרה – הכי קטנה - יכולה לשנות לנו את כל היום.

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

סוכרת נעורים סוג 1 הינה מחלה אוטואימונית הגורמת לגוף להפסיק לייצר אינסולין. מי שחולה במחלה, תלוי באינסולין כל ימי חייו. ב- 17.2 יתקיים יום ההתרמה הארצי לאגודה לסוכרת נעורים JDRF במהלכו יצאו ילדים מכל רחבי הארץ, למסע התרמה מדלת אל דלת. במהלך חודש זה הציבור מוזמן לתרום 10 ₪ לאגודה, ע"י שליחת המספר 10 (SMS) ל- 1222




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה