נטופיה: כתיבת רומן משותף

יסמין לוי כתבה רומן חדש יחד עם בן זוגה גל מור. הם החליטו לשים את האגו בצד וסיכמו על דרכי עבודה ברורים, אבל בדרך נאלצו להתמודד עם מוקשים שלא צפו מראש

03/02/2014
יסמין לוי קבלו עדכונים מיסמין
  • RSS

לא אשכח את הרגעים המצמררים בהם ישבתי במשרדו של דב איכנולד, מנכ"ל ידיעות ספרים, ב-2011 וסיפרתי לו בהתרגשות על הרעיון ל"נטופיה", רומן עתידי המתאר רשת חברתית מתקדמת הפועלת במוחם של המשתמשים שנושאת תג מחיר מצמרר במיוחד. אז עוד לא ידעתי שזה יהיה שם הספר. הרעיון טרם גובש סופית. חששתי שהוא יגיד "עזבי אותך, אולי רומן על אהבה?" ולהפתעתי הוא הקשיב בסבלנות ונתן לי אור ירוק לכתיבת הספר.

ברוב חוצפתי הודעתי לו שמאחר וגיבשתי את הרעיון יחד עם בן זוגי, גל מור, אני מתכוונת לכתוב את הספר יחד איתו. לא מספיק שאיכנולד האמיץ הימר עלי, הוא קיבל בעיסקת חבילה גם את הפרטנר שלי. "את בטוחה שזה רעיון טוב לכתוב ספר עם החבר?" שאל. עניתי בביטחון - "בהחלט". ידעתי שזה לטובת הספר אך הנחתי שאיכנולד כבר תיאר לעצמו שאחזור אליו לאחר חודש עם בשורה: "תקשיב, נפרדתי מהחבר, לא הסכמנו על כלום אז אני כותבת לבד". למזלי, זה לא קרה ובחלוף שנתיים נולד ממש עכשיו 'נטופיה', התינוק המשותף שלנו.

יסמין לוי וגל מור. צילום: אלבום משפחתי

החלטה מפחידה

ניסיתי לחשוב כיצד תהליך של כתיבת רומן משותף הוא כל כך נדיר. אם חושבים על זה, קל להבין מדוע רוב הסופרים כותבים לבד. תהליך הכתיבה הוא פנימי מאוד ולא חף מאינטימיות. אחרי הכל, מדובר בעניין של אגו ודרך ארוכה במהלכה הכותב מתרכבל לבד עם נפשו וחופר בה. מה גם, למה שכותב יחלוק קרדיט עם אחר? הרי, מה יש לו, לסופר, מעבר לשמו? לא לחינם קיים הביטוי "קנאת סופרים".

ידענו מראש שזו החלטה רגישה ומפחידה לצאת למסע כתיבה משותף. לטובת שלום בית, סיכמנו על התהליך מראש כדי לא להשאיר מקום לספק ואי ודאות שרק יערערו ויגרמו לריבים. על ההתחלה הסברתי לגל שחשוב לדעתי שיהיה קול אחיד לאורך הספר ועל כן נסוגנו מהמחשבה הראשונית שנכתוב "פרק אתה ופרק אני", דבר שהיה עלול לקטוע את הזרימה וליצור הבדלי סגנון וניואנסים קטנים. הוספתי שמאחר וההצעה לכתיבת ספר הגיעה אלי יהיה הגיוני שאני אכתוב את הפרקים בקול שלי ולאחר מכן אשלח לו את הטקסט. הוא עבר על הפרקים, שדרג, ערך, הוסיף והעביר לי חזרה. עברתי על כל פרק שוב ואז עברתי לפרק הבא. כמו טנגו מילולי. גל הסכים מתוך הבנה כי תהליך זה הוא לטובת היצירה.

קבענו כל פעם לשבת ולקבוע ביחד את הדמויות וקווי העלילה של כל פרק. כך הגינו יחד יצורים קסומים כגון ינשוף-אנגורה, תוכי-פינגוין, או פנדה אדומה מעורבת בחתול ודמויות נכות רגשית כגון כריסטוף מילר שמגדל אורקות מיניאטוריות ונמנע מקשר אנושי חם, דון ליטל, אנס שהשתחרר מהכלא ולא מצליח לפתח מערכת יחסים אינטימית, ניקולה פוטיומקין, שרואה באנשים מספרים סידוריים או הסופר רובין נייס, מיזנטרופ עם קבלות.

יסמין לוי וגל מור. צילום: רון קדמי

לא חיכינו להשראה

זה לא היה קל. אני זוכרת ויכוחים סוערים, לא סביב הדמויות או העלילה כמו על המשמעת ולוח הזמנים. "עוד לא עברת על פרק שלוש? מה יהיה? אתה תוקע אותנו", כי הייתי בחרדה שאם נתמרח קצת נזניח את זה. גם אני נקלעתי לסטרס לא פעם כשהבנתי שמול תלאות היום יום ומשימות השוטף (מה לעשות, חייבים להתפרנס), אני לא עומדת בקצב שקבעתי לעצמי. כן כן, אם חשבתם שכתיבת ספר מתרחשת מול חלון שצופה על נופי פירנצה, בשלווה אוטופית, הרי שבמציאות נאלצנו לתמרן בין כתיבת הספר לכתבות למוסף 7 ימים של "ידיעות אחרונות", המעסיק שלי דאז. זה היה קשה מנשוא מבחינה מנטלית, בעיקר לעשות את הסוויצ'ים בין ספר לשאר עניינים.

הכתיבה בזוג עזרה לנו להפנים שאין טעם לחכות להשראה שתיפול עלינו. שנינו פשוט החלטנו שכאשר צריך כותבים. כאשר אחד מאיתנו טיפה התעייף מלעבור על הטקסט בפעם החמישית, השני לקח את זה על עצמו. היתרון היה שהיו עוד זוג עיניים ועוד סבב עריכה עצמית לפני השליחה. ברמה הזוגית זה ליכד אותנו סביב פרוייקט משותף. היה לנו אינטרס הדדי ויכולנו לחפור על הדמויות שיצרנו לתוך הלילה. זה הוליד הומור משותף וברמה המקצועית, ההחלטה לכתוב בשניים שירתה לטעמי את עולם התוכן של הספר הזה. למען האמת, לא הייתי כותבת על הנושא בלי הערך המוסף של גל בנושאים שאולי אני פחות בקיאה.

עולם חדש במרחק מחשבה

מראש הבטחנו שנשים את האגו בצד ותמיד נחשוב לטובת העלילה, כאשר הרעיון הכי טוב שעלה לדיון הוא שינצח. ולפעמים זרקתי כמה רעיונות לאוויר והתבאסתי כשגל לא עף מהתלהבות ולפעמים קטלתי רעיונות שלו. היו רגעים שהערתי לו בתסכול - "אתה פוסל רעיונות טובים שלי" אבל בסוף מצאנו רעיון שנראה לכל אחד מאיתנו כטוב יותר.

כמובן שהתהליך הזה אפשרי רק אם מלכתחילה אתם בראש אחד, סקרנים ונרגשים ביחס לתחום הכתיבה באופן שווה ולכל אחד מכם יתרון מובהק בנושאים משלימים. היה ברור לשנינו שאקח אחריות במקומות הרגשיים בעלילה ובדיאלוגים של דמויות וכי גל יהיה אחראי להיבטים טכנולוגיים בספר או תחקיר אודות ההמצאות. נראה לי כי הספר קיבל את הטוב משני העולמות שלנו ויצרנו עולם שלישי, הקיים במרחק מחשבה.

צילום מתוך כריכת הספר נטופיה

*****

את הספר ניתן לרכוש בחנויות הספרים ברחבי הארץ ולהזמין אונליין דרך אתר ידיעות ספרים.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה