משחקי השף: שאריות הסיפורים ממאסטר שף

אמנם אף אחד משופטי משחקי השף לא מתאהב במילותיו כמו השפים מהתוכנית המתחרה, אבל ארז עמירן התאכזב לגלות שזמן המסך נשרף גם פה יותר על סיפורים מרגשים ופחות על האוכל

02/02/2014
ארז עמירן קבלו עדכונים מארז
  • RSS

היתרון העיקרי של "משחקי השף" (רשת) על פני אחותה "מאסטר שף" (קשת) הוא במה שאין בה. אין בה את איל שני. עובדה זו בלבד כבר מעניקה לה, מבחינתי, ניצחון בנוק-אאוט.

איזו הקלה לצפות בריאליטי-בישול בטלוויזיה בלי לשמוע מילה על "הזרימה הטבעית של חומרי האדמה המתערסלים אלה באלה...". תכנית בה "אכילה" לא מוצמדת בדבק מגע למילה "ראש". גם היעדרה של תואמת-מיכל-אנסקי הוא שיחוק. בונוס למתמידים.

כדי שלא נתעוור מעודף טסטוסטרון, יש לנו את מירי בוהדנה, ה-בר רפאלי-אסתי גינזבורג של התכנית, על תקן "המארחת". ניתן לתהות מה לדוגמנית ולתכנית אוכל, הרי לא הייתם מזמינים את גארי יורופסקי לתמלל דוקו על תעשיית הפרוות, אבל לפחות היא עושה את שלה בחן.

משחקי השף. צילום מסך מתוך יוטיוב, רשת

רגש בצלחת

שלושה שופטים ל"משחקי השף" - מאיר אדוני, מושיק רוט, ואסף גרניט, שאם מרכיבים אותם יחד הם יוצרים את הפרופיל המושלם בג'יי-דייט - רגיש, קשוח ומצחיק. אף אחד מהם לא מתאהב במילותיו בעוד הן נשפכות מפיו, וניכרת ביניהם איזו חיבה הדדית שעוברת אל המסך. כל אלה הופכים את כל התבשיל הטלוויזיוני הזה הרבה יותר נעים לעיכול.

גם התגובות הגועליות של ה"מאסטרים", ובעיקר רושפלד שהעלה לחשבון האינסטגרם שלו תמונה של לוגו התכנית "משחקי השף" מלווה בכיתוב "הממממממ... אאאאא. מביך... בינתיים", עושה חשק לפרגן. דווקא (וגם לספק את התגובה המתבקשת - "לא, את!").

אבל - בכל שאר הפרמטרים "משחקי השף" נופלת אל אותן מהמורות בהן כבר קבורה עמוק הקולגה המטבחית שלה. הפורמט הנודניקי, זמן המסך שנשרף על כל ה"מסביב", והמתחרים עצמם שהם אכן מקצועיים יותר, אבל שוב, מגישים לנו בעיקר "רגש בצלחת". או כמו שמגדירה את זה מירי בוהדנה - "אנשים עם סיפורים מאוד מיוחדים".

אז, האנשים שונים, אבל את ה"סיפורים מאוד מיוחדים" שלהם נדמה שבישלו מהשאריות שכבר שמענו ב"מאסטר שף" – היתום, החד-הורית, הגיורת הזרה, הספורטאי שהושבת, זה ש"כולם אמרו לו שלא יצא ממנו שום דבר"... הים אותו ים והצלחת אותה צלחת. שאריות-מחוממות-שוב הן פתרון משמח להאבסת הילדים שחזרו מבית הספר, אבל בתור עוגן רגשי לתכנית טלוויזיה - פחות.

גם פה, כמו שם, אלוהים עובד שעות נוספות אצל המתמודדים. אנחנו מתבקשים להאמין שבורא עולם זנח את כל מטלותיו הכבדות (צונאמי ביפן, נשק גרעיני באירן, איל גולן) והתגייס כדי לשמור שאף מתמודד לא ישרוף חלילה את הפרגית במחבת. מאז שיהודה סעדו זעק "שמע ישראל" בגמר של כוכב נולד, לא נשמעו בתכנית אחת כל כך הרבה תפילות ותודות לשם (רגע, אלוהים הוא לא רושפלד? אז הוא בעצם מועסק בתכנית המתחרה...).

מבחינתי, בניגוד לתחרויות ריאליטי אחרות בה ניתן לשפוט ציבורית את התוצר של המתמודדים (שירה, ריקוד, אסטרטגיה הישרדותית), תחרויות בישול הן כמו עיוור שמאונן מול מגזין של "פלייבוי" -  מאתגר, אבל איך בכלל אפשר לגמור??!

כשחוש הטעם שלנו נשאר מובטל, כל מה שנותר הוא להתבונן ולשמוע. בעיקר לשמוע. אז שמענו המון "הבישול הוא חיי", "על מצע-של", ו"מקורמל". קלישאות הן החומרים מהם יוצקים תכניות ריאליטי, אבל הן לא משביעות, בכלל.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה