להיות אמא בכל מחיר

"אחרי 11 ניתוחים ו-8 טיפולי הפרייה, עדיין לא התייאשתי. אמנם הצ'אנס האחרון שלי הוא להביא ילד בתהליך של פונדקאות בחו"ל אבל אני רוצה להאמין שהחלום שלי אפשרי"

27/01/2014
רונית הברי קבלו עדכונים מרונית הברי
  • RSS
» "רוצה ילד משלי". צילום: Shutterstock

את מה שאני הולכת לספר רק בודדים בעולם יודעים. יכולתי להמשיך להתכסות בשמיכת האנונימיות הנוחה שלי, אבל הגעתי למצב שאני מוכנה לחשוף את הדבר הכי אישי בחיים שלי. כל זה כדי להגשים את היעוד שלי בעולם הזה: להיות סוף סוף אמא.

אני בת 40, אשה רגילה, חיה באושר והולכת כל בוקר לעבודה. תמיד הרגשתי צורך עז לעזור לילדים והלב שלי משך אותי לעזור דווקא לילדים "מיוחדים", ומזה 17 שנים אני עובדת בבית ספר לחינוך מיוחד. העבודה מאתגרת ומספקת אבל למרות הנוכחות של כל הילדים בבית הספר תמיד הרגשתי את הכאב הזה שאמר - אני רוצה ילד משלי.

כשהייתי בת 23 חליתי במחלה גניקולוגית קשה בשם "אנדומטריוזיס". היום עולם הרפואה כבר מכיר במחלה ועדיין מנסה להתמודד איתה, אבל אז, לפני 17 שנה, הרופאים לא ידעו מה לעשות והמחלה רק הלכה והסתבכה.

במהלך השנים הללו חוויתי את הייסורים הכי נוראיים שאפשר לדמיין. עברתי 11 ניתוחים להסרת כיסים זיהומיים וכשאחד הניתוחים הסתבך נאלצו לכרות לי חצוצרה, תוספתן וחלק מהמעי.

בתוך כל הקושי, עם צלקות פיזיות ונפשיות, כאשר אני לא מרפה מהחלום שלי, עברתי מספר טיפולי הפרייה (IVF). לאור מצבי, הרופאים חששו להכביד ולהוסיף על הטיפול במחלה בטיפולים אחרים ולגרום לדלקות וסיבוכים נוספים. בשל כך במהלך כל השנים הללו, הצלחתי לקבל רק שמונה טיפולים (בזמן שאישה בטיפולי פוריות עוברת כחמישה טיפולים בשנה). בכל אותם ניסיונות, לא הצלחתי להכנס להריון.

לא מוותרת

לפני כשלוש שנים, לאור החמרה במצבי, הרופאים נאלצו לכרות את הרחם שלי, וכאן גם באו לסופם ניסיונות הפרייה. במשך כל הזמן הזה נאבקתי, נלחמתי, התייאשתי, נכנעתי, קמתי ושוב נפלתי. אני חושבת שאחרי כל כך הרבה כאב – רבים היו מוותרים. למעשה, גם היום יש לי רגעי יאוש אבל למרות כל מה שעברתי משהו בתוכי אומר לי שזה אפשרי. זה לא הגיוני, ואני לא יכולה להסביר את זה בצורה לוגית, אולי כי זה לא לוגי. זה הרצון להיות אמא, להקדיש את חייך, את הגוף שלך, את כל מהותך למען מישהו אחר. לברוא חיים. אני באמת מאמינה שאין יעוד גדול מזה.

הצ'אנס האחרון שלי הוא להביא ילד בתהליך של פונדקאות. זהו תהליך יקר שאפשר לקיים רק בחו"ל ובעלות של כ-300 אלף שקלים לפחות. לצערי הרב, את הסכום הזה - אין לי. במדינה שלנו, מי שבוחר לעסוק בחינוך גוזר על עצמו שעות עבודה רבות ומתישות ובשכר מעליב. על אחת כמה וכמה מי שבוחר לעסוק בחינוך מיוחד, שם התקציבים אף קטנים יותר.

אני מאמינה שזה לא סוף הסיפור עבורי. וברגע זה אני עושה את הדבר שהכי קשה לי - לחשוף את עצמי ולבקש עזרה. עכשיו באמת שכבר עשיתי כל מה שאני יכולה לעשות. אני רוצה להאמין שהחלום שלי יכול להתגשם ושמי שקורא את השורות האלה יתן לי תקווה חדשה.

*****

לתרומות ניתן לפנות להדס, עמותת "חברים לרפואה" - 3544339 -050




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה