מאסטר שף: אולי תתחילו לבשל ותפסיקו לבלבל את המוח?

ארז עמירן צפה בפרק הראשון של מאסטר שף, אבל במקום בלוטות הטעם, מה שבעיקר עבד אצלו הן בלוטת הביקורת ונסיונות נואשים להרגיע את רפלקס ההקאה

02/01/2014
ארז עמירן קבלו עדכונים מארז
  • RSS

יריית הפתיחה של העונה החדשה של מאסטר-שף הייתה אורגיה של מלל, פורמטים תמוהים, דמעות, וגם קצת אוכל. ממש קצת.

העונה החדשה של מאסטר שף

בריאליטי כמו בריאליטי, אנחנו כבר יודעים, העיקר הוא הפעלת בלוטות הרגש. הסיבה בעטיה "התכנסנו כאן הערב" – בישול, שירה, משחק כדורגל, הופכת משנית, נעלמת בבליל ה"תרגשו אותי תרגשו אותי" שהשתלט על השיח הטלוויזיוני.

זה התחיל עם מבחן הסנדוויץ וה"טעימה עיוורת". מה זה משרת? למה זה קשור? ובעיקר – את מי זה מעניין לעזאזל? לא ברור. בסופו של דבר נותרנו עם צביטת הזדהות מול "נפסלי הסנדוויץ" וצביטת מבוכה מול ניסיונות הניחוש של השופטים בנוגע לזהות המסנדווץ העלום.

אז אוכל רב לא היה שם, מה שכן היה, ובכמויות היאות למטבח גדודי, זה קלישאות פיוטיות (איל שני) ופסיכולוגיה בגרוש (כל השאר).

מאחר ש - שוב, בריאליטי כמו בריאליטי - כל שופט "הולך עם האמת שלו" הוא גם חושב שראוי לו להשמיע אותה בעוצמה ובליווי מחוות תיאטרליות, ובמקרה של איל שני, גם בסינית מדוברת המתחזה לעברית.

יש כאלה שקוראים ללהג שלו שירה

מיותר ואף מזיק לחזור ולדוש בגבבת המתרוננת מגרונו של איל שני. מיצינו. לי באופן אישי הוא מגרה את רפלקס ההקאה ברגע שהוא פותח את פיו. תגובה לא ממש הולמת לצפייה בתכנית-על-אוכל. אבל זו, כמובן, הבעיה הפרטית שלי, אני יודע שישנם אנשים רבים שקוראים ללהג שלו "שירה". שיהיה.

לצדו של המשורר יושבת ה"מתאהבת הסדרתית". מיכל אנסקי נעה בין שתי פעילויות עיקריות – היא "מוקסמת" והיא "מאוהבת". בדרכה הדמוקרטית היא לא בוררת בין מושאי תשוקתה – היא מתמוססת באופן שוויוני לרגלי טארט, עוף, חביתת ירק, או גולש. ככה אנחנו אוהבים-לאהוב, את כולם והרבה.

חיים כהן על הטאצ' העממי, ויונתן רושפלד על הטאצ' המתנשא, והנה, יחד, יש לנו תבשיל מקסים וריחני שנועד להחליק היישר מהצלחת אל הבהייה טורפת-כל שלנו כשאנחנו מתמקמים מול הטלוויזיה ב"מוד ריאליטי".

המתחרים, כדרכם, הם תמהיל צפוי של סיפורי חיים מרגשים, אישיות צבעונית ומרתקת, מתובלים ב"סתם אנשים" שאין להם לא את הראשון ולא את השני, ולכן נועדו לשמש תפאורה מתחלפת  שנשכח עד מקבץ הפרסומות הבא.

לבוא מהמטבח, לא מאהבה

מה שמשותף גם לצבעוניים, גם לסתמיים וגם למספרי הסיפורים, הוא שכולם "מבשלים מהלב" וכולם "באים מאהבה". ואני תמה – מדובר בתכנית בישול, למה אין שם שניים-שלושה לפחות שמבשלים מהזרוע, או מכף היד, או אפילו מהמותן. וגם, אם לא הגזמתי, למה אי אפשר לבוא מהמטבח במקום מאהבה?

כדי להירגע קצת מאוסף הטרגדיות האישיות ומהדמעות ההופכות כל תבשיל למרק, הביאו לנו את משה.

כשהגיע משה-המפרק (עופות) עם חיבה עזה לשומן ולאיברי פרה אקזוטיים, הפך שולחן השופטים לכנס פרוקטולוגים מאולתר שקיבלו רשות מהמנהל התורן להגיד את המילה "טוסיק" בשידור טלוויזיוני. החגיגה המתיילדת כללה משחקי מילים מטופשים, צחקוקים מבויישים, ובדיחות-תחת מתוסרטות ותפלות (תפלות? בתכנית על אוכל? אכן כן).

ג'וש – כזה אני רוצה לבת שלי

מי שהציל את הפיאסקו המטבחי הזה, לטעמי, הוא ג'וש. רב, בריטי, רווק, כיפה ומשקפיים במסגרת כחולה, ובין-לבין נותן בברייק-דאנס. כזה בדיוק אני רוצה בשביל הבת שלי. חומר משובח לנישואים. את כל מה שהוא יודע, הוא העיד על עצמו, הוא למד מסבתא שלו, וזה בלבד, כבר קנה אותי כליל, אפילו יגיש מכאן והלאה רק גללים גליליים.

ג'וש - העונה החדשה של מאסטר שף

אז איך אני מסכם? – היה ארוך נורא (בהפסקת פרסומות אחת הספקתי להכין חמין ולאכול אותו פושר), היו יותר מדי תובנות פסיכולוגיות ופחות מדי תובנות קולינריות, איל שני – מתיש, יונתן רושפלד מביש, ולכל המבשלים יש לב ע-נ-ק. שזו תכונה משדרגת בשאלון של ג'יי-דייט, אני לא בטוח אם זה מה שנחוץ בתכנית בישול.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה