שיעור מספר 10: אל תפחדי להיכשל

כישלון הוא לפעמים תחנה בדרך להצלחה. קרין מאיר רובינשטיין, מנכ”ל האיגוד הישראלי לתעשיות מתקדמות: “היכולת להתמודד עם כישלון קשה יותר עבור נשים אבל צריך ללמוד לקבל את הקושי בזרועות פתוחות”

31/12/2013
שגית פסטמן קבלו עדכונים משגית
  • בדואר
  • RSS
» קרין מאיר רובינשטיין: "לקחת אחריות ולהמשיך הלאה" צילום: יח"צ

אחד השיעורים שרק אנשים בודדים מצליחים להפנים באמת הוא שכישלון הינו חלק טבעי וחשוב מתהליך הלמידה. ההיגיון שמאחורי הטענה הזאת הוא שאם לא נכשלת אף פעם, אז כנראה לא הסתכנת באמת. יותר מזה – אם לא הסתכנת באמת, אז קרוב לוודאי שלא ניסית להשיג הישג משמעותי אף פעם בחייך.

חוץ מזה מי קבע שכשלון אחד הוא סוף הדרך? ראש ממשלת בריטניה האגדי, וינסטון צ’רצ’יל הכניס את המושג הזה לפרספקטיבה כאשר קבע כבר לפני יותר מחמישים שנה ש”הצלחה היא בעיקר היכולת לעבור מכישלון לכישלון מבלי לאבד התלהבות”.

כנראה שהבעיה האמיתית פה היא עם המיקוד בניתוח שלנו את הסיטואציה ובמילים אחרות – אנחנו לא צריכים לשאול את עצמנו למה נכשלנו, אלא מה למדנו מהכישלון המפואר שלנו. בנוסף, חשוב לזכור שהכישלון הוא חיצוני לנו ולא הופך אותנו באופן אישי לכישלונות בהגדרה.

כמובן שקל להגיד אבל קשה הרבה יותר להתנהל לפי ההיגיון הזה, כפי שיודעת היטב קרין מאיר רובינשטיין, מנכ”ל האיגוד הישראלי של תעשיות ההיי-טק ומדעי החיים. הארגון מאגד בתוכו כחמש מאות חברות מהמובילות בתחום וביניהן סטארט-אפים, מרכזי פיתוח, קרנות הון הסיכון, חברות השקעה, חממות מסוגים שונים ועוד.

בכל מה שקשור לענף ההיי-טק, אנחנו רגילים לשמוע על חברות שעשו אקזיטים מעוררי קנאה במאות מיליוני דולר אבל מאיר רובינשטיין מכירה מקרוב את הצד הפחות זוהר של השוק. צד שכולל מאות חברות ואלפי יזמים שהשקיעו הרבה כסף ואנרגיה והתפרקו בקול דממה דקה לפני שאיזה משקיע בכלל שקל להתעניין בהם.

למרבה הצער, היכולת להתמודד עם כישלון קשה יותר עבור נשים, מאבחנת מאיר רובנשטיין. “מניסיוני, נשים הרבה יותר קשות עם עצמן כי הן נורא רציניות, הכול אצלן אישי ויש להן קטע שאם הן רואות באופק איזה כשלון, הן מיד מתנדבות לקחת עליו אחריות. בנוסף, מכיוון שאצל נשים הכל מאוד רגשי, זה מתורגם, שלא בטובתן, גם לתחום העסקי”.

“אני מאמינה שיש כל מיני סוגים של כישלון – כישלון אישי, כישלון עסקי וכישלון קיומי אבל בגלל שמדובר במושג כל כך טעון לאנשים וכאמור בעיקר לנשים, קשה להפריד בין כל סוגי הכישלון. במצבים כאלו הנטייה היא לקטלג כל כישלון תחת אותה כותרת מאוד עוצמתית וסופנית”.

ואיך בכל זאת מתמודדים, שלא לומר מתגברים?

מאיר רובינשטיין לא ממש מבינה מה השאלה פה. “מה רע כל כך בלהיכשל מידי פעם? צריך לקחת אחריות ולהמשיך הלאה. אנחנו ילדות גדולות, לא”?

ותחושת ‘סוף העולם הגיע’ לא מוצדקת?

“לא תמיד. אנחנו יכולות להתנחם בכך שדווקא בישראל התרבות החברתית הרבה יותר סלחנית כלפי כישלונות מכל סוג. התחושה היא שמי שנכשל מגיעה לו הזדמנות חוזרת ועוד אחת ועוד אחת. ביפן, למשל, אם יזם נכשל זה ממש נורא מבחינת החברה ואין בושה גדולה יותר בשבילו ובשביל המשפחה שלו”.

לצד האפשרות להיכשל, יועצים עסקיים רבים ממליצים ליזמים מתחילים שלצד התוכנית העסקית, תלווה אותם גם תוכנית נסיגה אפקטיבית שתמזער את הנזקים במקרה שההצלחה לא תאיר להם פנים. האם מדובר בעצה שאפשר ליישם אותה בפועל? לטענת מאיר רובינשטיין, מדובר במשימה שנשמעת מאוד הגיונית אבל במקרים רבים כמעט בלתי אפשרית. “ברגע שאת בתוך תהליך של עשייה ושל צמיחה, באופן טבעי את פחות מתעסקת באפשרות לכישלון. במיוחד בתהליך של פתיחת עסק חדש או תחילת פרויקט גדול, יש כל כך הרבה משברים וכישלונות ביניים שצריך לפתור מהרגע להרגע. בנוסף, מצבי הרוח כל כך קיצוניים שרגשית ומחשבתית זה מאוד קשה להתפנות לחשוב – ‘רגע, מתי כדאי לי להתחיל לקפל את העסק?’ קחי בחשבון שברוב המקרים אנשים מאוד מאוהבים בפיתוח שלהם וצריך לבוא עם אופי מאוד מיוחד ובטחון עצמי גבוה יחסית כדי להצליח לשלוט בכל הפרמטרים שקשורים לעסק הזה”.

יש אולי רמזורים שיכולים לסמן לנו שהגיע הזמן לזמזם את שירו המפורסם של סינטרה ‘I DID IT MY WAY‘ ולהתחיל לארוז?

“כפי שציינתי, להגדיר יעדים שיגידו לנו מתי לפרוש זה לא בדיוק המהלך הטבעי בסיטואציות של עסקים חדשים”, אומרת מאיר רובינשטיין, “אבל כל עסק נבחן בכמה פרמטרים – פיננסיים, שיווקיים, ניהוליים וטכנולוגיים. כשכולם או רובם מצביעים על נסיגה אפשר להבין את הרמז לבד. כשמדובר בחברות סטארט אפ התחושה היא שכשלא מוצאים את המשקיעים ואת השותפים המתאימים לקידום החברה – זה כנראה הסוף. ברוב המקרים אני מאמינה שפידבקים מהסביבה נותנים תחושה ברורה של כישלון או הצלחה”.

ובשורה התחתונה, אם אנחנו רוצים לסיים את השיעור הזה בנימה אופטימית?

“פגשתי המון יזמיות במסגרת הפעילות של האיגוד ודווקא אלו שנכשלו – התחזקו והיה להן הרבה יותר קל בפרויקטים הבאים שהן קידמו. לפעמים צריך ללמוד לקבל את הקושי בזרועות פתוחות”.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה